מקרב הרחוקים: רבי שלום אלטר מארק ז"ל

קהל גדול ליווה בארה"ב ובארץ למנוחות, את הרה"ח הישיש רבי שלום אלטר מארק ז"ל, מזקני וחשובי חסידי גור, מגדולי תומכי התורה ואנשי החסד והמקרבים רחוקים, שהשיב נשמתו לבוראה, כשהוא בן 89 בפטירתו.

המנוח ז"ל נולד בעיירה אוסטרוב-מזוביצק בפולין, לאביו הרה"ח ר' מנחם מענדיל מארק (מארכעוועקע) הי"ד, מחשובי חסידי גור, ולאמו מרת נחמה הי"ד. שמו בישראל נקרא על שם אבי אמו, רבי שלום ז"ל, מחשובי חסידי גור, שנפטר בימי מלחמת העולם הראשונה.

רבי שלום אלטר המשיך במורשת בית אבותיו, והיה חסיד דבוק ברבותיו מגור כל ימיו, מאז ספג את האמונה השורשית באדמו"ר ה"אמרי אמת" זי"ע, ועד יומו האחרון היה מרבה לנסוע אל רבותיו, להגות בתורתם ולעמוד לימין המוסדות.

כבר מהיותו ילד היה נחשב למחונן, הוא היא "משורר" וסולן במקהלה של בית החסידים דגור באוסטרובה, אביו היה תלמיד חכם מובהק ומוסמך להוראה. למרות זאת, לא פסק לעצמו ותמיד שלח למורה הוראה, אך מראש אמר מה תהיה התשובה הצפויה.

בית אבא היה פתוח לרווחה והוא לא הלך מהשטיבל בליל שבת, טרם עזבו כל המתפללים, כדי להביא הביתה אורח, שנשאר מבלי לדעת לאן לפנות.

אמו היתה לומדת ב"צאינה וראינה" ובוכה בדמעות, כאשר למדה על תחינת משה רבינו להיכנס לארץ ישראל, אפילו כציפור עפה. לימים, סיפר, כי כאשר הגיע לארץ ישראל במטוס, ציפור פלדה, נזכר בדמעותיה של אמא.

שנתיים לפני המלחמה עברו ללודז'. בימי המלחמה, נולד נכד לאדמו"ר מאלכסנדר, והיו צריכים בדחיפות חלב עבור התינוק. שלום אלטר היה בן 12 שנה, ותוך סיכון רב, דאג להשיג זאת.

בראשית ימי המלחמה, חלתה אחותו חיה'טשע בת החמש עשרה בדיפטריה ונפטרה. בשובה מההלוויה אמרה אמו כי היא מקנאה בילדה, כי אין לדעת מה צפוי ליהודים בהמשך הדרך. אכן, כולם נהרגו על קדושת השם, האב, האם, האח יצחק אריה, האחיות באשע, שיינע רחל, לאה – הי"ד ורק הנערה חיה'טשע הי"ד זכתה להגיע לקבר ישראל.

בתחילת חורף ת"ש גורשו לעיר יאסלה בגליציה ומשם לעיר קרוסנה, קרוס בפי היהודים. שם שהו עד שנת תש"ב. באחד הימים הועברו לגיטו של העיר ריישא. משם גורש ר' שלום למחנה הוטא קומרובסקה.

עם תום המלחמה עשה דרכו לאוסטריה ומשם לאיטליה, והגיע למחנה הפליטים בעיר פדובה. בשנת תש"ז הצליח להגר לאמריקה, בעזרת דודתו שהתגוררה שם. נקמתו בצוררים היתה במשפחה המפוארת שהקים, ילדים, נכדים, נינים.

כדי להעניק טל של תחיה ואמונה גם לדורות הבאים, כתב לפני 17 שנה, בעצת רעייתו שתחי', את החוברת "ובחרת בחיים" פרקי שואה ושיקום, ובאנגלית ""צ'וס לייף" וגם ברוסית.

בשער החוברת הוא מדגיש כי אין בה תיאור זוועה, כי הדגש העיקרי ניתן על הכוח הרוחני בהתמודדות ועל חסדי ה' שליוו אותו על כל צעד ושעל. "היתה זאת האמונה האיתנה שבזכותה עבר את השואה ויצא לשלום, הקים משפחה וחינך את בניו ברוח ישראל סבא. כל זאת בזכות הוריו הצדיקים הי"ד, בזכות החינוך היהודי הטהור שנספג בדמו מינקותו".

בשנת תשמ"ה, הקימו את יסודות ביתם בירושלים. גם כאן פתחו את מעונם לארח את כל דכפין, בשבתות ובמיוחד בימי יום טוב שני של פסח ושל סוכות. במשך השנים, משרבו האורחים, והיה המקום צר, שכרו מקום והקימו אוהל ענק לקליטת האורחים.

לפני כשלושים שנה, עודדה אותו תבדלחט"א זוגתו תחי', שאין עוד צורך שימשיך לעבוד, ועדיף שיפנה את כל עיתותיו להגיית התורה ולקירוב רחוקים. הוא היה מאושר ובכך נפתח פרק חדש ורוחני עוד יותר בחייו.

לבו היה ער מאוד לרגשות של אחרים. היה שמח בשמחות הזולת. הסביר בנועם שיח, כי כאשר יש לבן אדם ילד, הוא עובד קשה מאוד כדי לקבל נחת. אבל אם הוא שמח באמת בשמחת חבירו, הוא בעצם רווה נחת בחינם, בלי השקעה.

בעשרים השנים אחרונות סבל מיחושים בלבו, אך לא ויתר על תלמודו ועל תפילותיו, על הליכותיו בקודש ועל מעשי הצדקה והחסד שפיעמו מתוך נשמתו. תבדלחט"א זוגתו החשובה תחי', עמדה לימינו במסירות עילאית, כל הימים ובמיוחד לעתות אלה.

בעת האחרונה נחלש. לפני כחודש, לאחר שעבר ניתוח, טופל על ידי מרפא בעיסוק, והטיפול הכאיב מאוד. אך הוא שתק ולא הביע זאת. לפליאת נכדו, אמר כי לא רצה לצער את המרפא בעיסוק. "זו העבודה שלו, למה הוא צריך להיות אשם בכך שלי כואב?..." לפני פטירתו עוד זכה לאירושי נינתו הראשונה.

למגינת לב השיב נשמתו והלווייתו יצאה מבית ההלוויות "שומרי הדת" בשכונת בורו פארק בברוקלין משם הוטס ארונו לארץ ישראל. בנמל התעופה בלוד, המתין קהל רב ובמרכזו אברכי "בית המדרש והכולל המרכזי של חסידי גור" באשדוד.

בירושלים עבר מסע הלוויה דרך תלמוד תורה דחסידי גור, שם השמיעו דברי מיספד, מנהל הת"ת רבי חיים פומרנץ, המשגיח הרוחני רבי יוסף כרמל, ובן המנוח, רבי מנחם מארק. ליד בית המדרש דגור ברחוב רלב"ח, המתין קהל רב עם האדמו"ר מגור. שם ספד הגאון רבי משה זילברברג.

המסע המשיך להר הזיתים, שם נטמן מעל למערת אדמו"רי בית גור. לאחר סתימת הגולל, השמיע דברים הרב סמט מישיבת "אור שמח" ורבי דוד קראון, מקרובי המשפחה.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!