ליטאי על קברי החסידים • יומן מסע

לפני כשנה החלטנו קבוצה של שמונה גברים, כולם משפחה אחת, לנסוע יום לפני היארצייט של הרבי הקדוש רבי אלימלך מליז'ענסק זכותו יגן עלינו שחל בכ"א אדר א' לקברי צדיקים באירופה.

ביום שני לפנות בוקר יצאנו מהבית בתחושה שונה במקצת מכל נסיעה לחו"ל, הרגשנו תחושה של התחברות והתעלות מיוחדת. חוץ מזה הייתה גם תחושה מסקרנת, לא בכל יום נוסעת קבוצה של ליטאים לקברי חסידים.

נסענו לכיוון נמל התעופה בן גוריון, כשהגענו לשדה, כבר בבית הכנסת הממוקם בו היו עשרות מתפללים ממתינים לתפילת נץ החמה. חלק מהמתפללים נסעו לועידת רבני אירופה וחלקם נסעו יחד איתנו לכיוון בודפשט שבהונגריה.

כבר במטוס קראנו חוברת של ווארטים וסיפורים על הצדיקים שאנו בדרכינו לשם, סיפורים מופלאים על קדושתם וגדלותם של הצדיקים הטמונים באירופה.

לאחר כשלוש שעות טיסה נחתנו בבודפשט ומיד שמנו פעמינו לעבר היעד הראשון - ביתו של הצדיק רבי ישעיל'ה מקרעסטיר, הבית בו קיבל קהל לברכות עצות וישועות, צאצאיו מגיעים מספר פעמים בשנה והקימו שם הכנסת אורחים מרווחת לטובת אלו המגיעים להשתפך על קברו של הצדיק.

משם שמנו פעמינו לבית הקברות הממוקם מספר דקות מביתו של רבי ישעיל'ה, שם קבור הצדיק יחד עם צאצאיו, ונזכרנו כמובן בגדלותו, כשהמופת הגדול שלו עומד לנגד עינינו, שעכברים יצאו מאסמים של חיטים של יהודים אחרי נזקים גדולים שגרמו, ופעם אחרת אחרי ברכתו עכברים אכלו תיק תביעה שהיה תלוי ועומד בבית המשפט נגד אחד החסידים, לאחר פטירתו - כך לפי השמועה - הייתה הוראתו להשתמש בתמונתו כדי לתבריח את העכברים.

התפללנו, הדלקנו נרות ושרנו ניגוני דבקות. אין ספק שזה היה מעמד מרגש ותחושה של קדושה.

כך מתוך תחושת רוממות וקדושה, ולאחר שנתנו 5 דולרים לשומר המופקד על הניקיון והשמירה בקבר הצדיק, יצאנו לכיוון העיירה איהעל, מקום קבורתו של רבי משה טייטלבוים בעל ה'ישמח משה' זצ"ל ואבי שושלת סיגט-סאטמר שהיה אבי החסידות בהונגריה וחיבר עשרות ספרים, ובצעירותו נקרא בפי גדולי עולם 'בעל ראש ברזל'. שם הקימו החסידים מקווה טהרה והכנסת אורחים לטובת המתפללים.

משם יצאנו לכיוון עיירת רימינוב - בה קבור רבי מנחם מנדל טורם מגדולי האדמו"רים באירופה, שהיה בעל התפילה בימים הנוראים בבית הכנסת שבו התפלל רבי אלימלך מליז"ענסק. רוב תורתו של הרבי הייתה סביב פרשת המן ומקובל להתפלל על קברו על קשיי הפרנסה ולהדליק נרות. אחד הדברים שהדהימו אותי בכל המסע שבכל קבר צדיק דולקים עשרות ומאות נרות, ואלפי קוויטלא'ך מונחים על הקברים.

יצאנו מקבר הצדיק היישר למתחם ענק שבו פועלים הכנסת אורחים, בית כנסת ענק ומתחם לינה גדול עם עשרות חדרים.

משם המשכנו הישר לציון קדשו של בעל ה"בני יששכר" מדינוב, רבי צבי אלימלך שפירא, בעיירת דינוב. הגענו לשם בשעות הלילה המאוחרות והתפילה לאחר שעות נסיעה ותפילה והתרוממות, הפכה לתפילה מרגשת במיוחד, תפילה שכל כולה רגש, ספרי ה'בני יששכר' הודפסו במאות מהדורות והפך לנכס צאן ברזל.

לפנות בוקר של יום שלישי יום היארצייט של הרבי ר' מיילך מליז'ענסק יצאנו מהמלון לעבר עיירת ליז'ענסק. כבר בכניסה למתחם יש עשרות אוהלים, רמקולים, הכנסות אורחים ושטיבלאך,

נעמדתי צמוד לקבר, אחרי שהדלקתי נרות והנחתי קוויטל עם מאות שמות שמסרו לי ידידים בארץ והתפללתי, ופתאום הדמעות לא הפסיקו ונהרו על לחיי, ללא שליטה, עזבתי את ספר התהילים ופשוט עמדתי ובכיתי. מאות צרות ובקשות מגיעות אלי מדי שבוע ללשכה ולפעמים אין בידי להושיע ופתאום פה פשוט בכיתי על כולם.

זמזמתי לעצמי את המילים שרבי אלימלך חיבר לאומרה בכל יום לפני תפילת שחרית "אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלא חֶסְרונָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרו בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרו חָלִילָה וּתְחַזֵּק הִתְקַשְּׁרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ. שֶׁיְּהֵא הַכּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ"

הרגשתי בתוך הציון מעין יום כיפור פרטי, משהו שאין אפשרות להסביר אותו במילים משהו מרגש, מאחד, מגבש, והמילים שנראה כל אחד במעלת חברו ולא בחסרונם, תפסו משמעות אחרת בחיי. ההרגשה הנפלאה שאוחזת את המפללים בציון קודשו של הרבי אי אפשר לתאר את עוצמתה.

רק מי שנמצא בתוך הציון הקדוש שבליז'ענסק מכיר את התחושה של ההתרגשות וההתעוררות ששוררת שם, אלפי יהודים עומדים צפופים סמוך לציון כאשר בכולם אוחזת אש קודש ביודעם כי משפיע שפע בעולמות העליונים, של ברכות וישועות לכל הבאים באוהלו. מתוך תחושת התעלות והתפילה שחיבר רבי אלימלך יצאתי מהציון לעבר אחד השטיבלאך במקום להתפלל תפילת שחרית.

משם יצאנו לקברו של רבי נפתלי מרופשיץ, תלמידו של רבי אלימלך ומגדולי אדמו"רי גליציה הטמון בעיירת לנצוט. ומשם יצאנו לכיוון קראקא אשר בפולין.

לאורך הדרך, כשאנו עוברים בסלובקיה ונכנסים לפולין, אני יושב וחושב לעצמי כי במקומות הללו, ממש כאן בבתים האלה מאות אלפי יהודים גרו ונלקחו באכזריות מבתיהם בקור מטורף ובבגדים דקים, ובתוכם כל משפחת סבי, כולם חוץ ממנו עצמו נרצחו באכזריות שאין דומה לה.

והנה אני כאן הולך ושר שירי נשמה באדמה הארורה הזאת, חנוק בתוך עצמי וחושב מה עברו כאן. הנאצים ימ"ש השאירו את בית הקברות שבו קבורים גדולי עולם, ולשם הגענו. התפללנו על קבריהם של הרמ"א, הב"ח, התוספות יו"ט, המגלה עמוקות, בעל המגיני שלמה, ועוד צדיקים גדולים.

בבית הקברות החדש והצמוד לשם קבור גם הסבא רבא שלי, הרב הגאון רבי משה רבר זצ"ל {שאת קברו לא מצאתי}, שם בבית הקברות קבור הגאון החסיד רבי קלונימוס קלמן הלוי עפשטיין בעל המאור ושמש שהיה לאחד מבחירי תלמידיו של רבי אלימלך מליז'ענסק.

לאחר התפילות הרבות חזרנו מרחק רב חזרה לכיוון בודפשט שבהונגריה ולמחרת שבנו לארץ בתחושה של התעלות. אין ספק שמסע כזה משפיע שפע בעולמות העליונים.

הכותב הוא: משה רבר מנהל לשכת מ"מ ראש עיריית אלעד

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של 'בחדרי חרדים'