"כל הכבוד לך, אלישבע!" טור ראשון בסדרה: אלישבע הולכת למכון כושר

"די, חייבים כבר לעשות את זה. הקטן כבר גדול - והגזרה מחכה", נאמתי נאום חוצב להבות לחברה נוספת שהקשיבה בעיניים נוצצות מקנאה, לתוכנית החדשה שלי. "כל הכבוד לך, צריך ללמוד ממך. איפה אני ואיפה כושר?" היא הגיבה חלושות. חייכתי אליה ברחמנות. שלושה חודשים של כושר היסטרי ולא תזהו אותי!

נזכרתי איך קבענו ללכת ולראות את המקום, ואם הוא ימצא חן בעינינו לרכוש מנוי. התיק כבר מוכן. ביום ראשון בעשרה לשמונה התייצב הבעל בבית ונכנס למטבח, מרים גבה: "את יוצאת עוד מעט, נכון?"

התיק עדיין חיכה לי מבויש בפינת החדר. השבוע אין תירוצים! ונזכרתי בעשרות הפעמים שהבטחתי לעצמי, שהנה, אני מתחילה כושר, וביום הראשון, אסיפת הורים, ביום השני, עייפות יתר מתינוק שהשאיר אותי ערה כל הלילה, ביום השלישי, לא מצאתי בייביסיטר וביום הרביעי... מי כבר זוכר.
אה, כן, ביום חמישי, הבטחתי לעצמי משבוע הבא.

הפעם אני רצינית. אירוע גדול ומכונן בחיי עומד להתרחש. חתונה. כן, כן, חתונה.
הבת שלי מתחתנת, מי היה מאמין, חתונה ראשונה במשפחה. אני בכוונה מדלגת על סדרת ההתרגשויות וקופצת הישר לגני ירושלים.

כשהגעתי לגני ירושלים, מלון ירושלמי שטובל בירק בכניסה לירושלים, המטרה היתה, אולם חתונות. כמו רבים וטובים אני עוקבת אחר המבצעים, והנה המבצע ששימח אותנו, מעל שלוש מאות אורחים - משלמים על שמונים אחוז מהמנות.

רק שלא ידעתי שבאתי לחתום על אירוע אחד, ויצאתי עם אירוע אחר ביד.
גיליתי שם במלון, מכון כושר, בריכה וספא. מבט אחד במראה הבהיר לי שהדרך לאולם החתונות עוברת דרך ההליכון שבחדר הכושר.

"ברוכה הבאה", קדמה את פניי הודיה, וגם חיזקה את ידי. והנה אני לא מאמינה, החלטתי שכן.
לא עוד הליכון שעומד בצד החדר והפך למתלה בגדים, הנה כאן, מחכים לי, ההליכון, המוזיקה, הבריכה המחוממת ובונוס בחוץ בצורת כסאות ושולחן בשמש.

"נו, נראה אותך, אני מכירה את ההחלטות האלה, מחליטים לרדת במשקל, כושר, ומה בסוף?"
כדי להבטיח לעצמי שכן, זה הולך לקרות, למרות הקשיים.
אני כאן מול המחשב (כבר, כבר הולכת למכון כושר) אשתף אתכן מידי שבוע, במשימה שלקחתי על עצמי.

ואתן, תשלחו לי טיפים, עצות,ובעיקר תחזקו אותי לעמוד במשימה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!