מה קשה ומה קל לתורם?

ביום שני האחרון הזדמנתי לכנסת בעניין ציבורי.

מי שמסתובב במסדרונות הכנסת, אינו יכול שלא לחוש באווירת הרצינות השוררת במקום. אנשים רצים ממקום למקום, מוועדה לוועדה, כשארשת רצינית נסוכה על פניהם.

השבוע, משום מה, האווירה הייתה עליזה. אולי זה חבר הכנסת אורן חזן שמצליח פעם אחר פעם לנסוך חיוך על פני כולם. או אולי בגלל שמקיימים שם בהידור את מצוות "משנכנס אדר מרבים בשמחה", למרות שאנו עדיין באדר ראשון.

אבל האיש הכי מחויך באזור (לפחות בעיניים שלי...) הוא שר האוצר משה כחלון, וזה מתבטא בכל מקום שבו הוא נמצא. גם בפגישות מסדרון אוף דה רקורד, האיש עליז ומחוייך. בפורומים השונים שבהם הוא מופיע כאורח כבוד או כנואם מרכזי וכן בפגישות עבודה, גם אם הן אינן פורמליות.

ואם תשאלו: לשמחה מה זו עושה? רוח חדשה נושבת במשרד האוצר. האיש שפרש מ'הליכוד' בקול רעש גדול, על רקע אי מינויו לשר האוצר, חזר בבחירות האחרונות עם מפלגה משלו, שקיבלה מניין נציגים, והתברג במשרד הממונה על הכסף של כולנו. לא תרתי משמע.

מה אנו רגילים לשמוע משרי אוצר לאורך השנים? די אם ניזכר בקיצוצים הכואבים שהטיל על הציבור בנימין נתניהו בשבתו כשר האוצר, מדיניות הקופה הסגורה שהנהיג יובל שטייניץ, ואיך אפשר בלי יאיר לפיד, שזעק בראש חוצות "איפה הכסף?" אך לא ממש תרם למעוטי היכולת במדיניות שהנהיג.

ואז הגיע כחלון. עם כריזמה אישית וחיוך מנצח, מסתובב האיש מבמה לבמה, מאירוע לאירוע וממפגש למפגש, ומכריז בריש גלי: יש כסף!

טוב, ידענו שיש כסף למדינה, אבל מה עושים עם הכסף? בפגישות שהיה לי לאחרונה עם שר האוצר, אני שומע ממנו את אותו המשפט: "תשכנעו אותי למה אתם צריכים כסף, ואני כבר אמצא את הדרך להעביר לכם אותו".

במציאות המורכבת שבה מתנהלת היום מדינת ישראל, לעמוד ולהכריז בשער בת רבים שיש כסף, יש בכך אחריות רבה. אבל המדיניות של כחלון אומרת שהורדת המע"מ, לא רק שלא תפסיד כסף לקופת המדינה, אלא להיפך, אנשים ירכשו יותר וממילא יצטברו יותר עודפים בקופה.

אכן, רוח חדשה נושבת במשרד האוצר. כאן המקום גם להזכיר את סגן השר ר' יצחק כהן מש"ס, הממלא את שליחותו נאמנה, ולא פחות מכך את הרוח-גבית שמעניק השר לסגנו לפעול למען הציבור. במדמנה הפוליטית, זה לא ממש מובן מאליו!

"יש כסף לכל משימה ולכל מטרה" אומר האיש הממונה על קופת המדינה. בתקווה שהכסף ילך למקומות הנכונים.

מי יניח יסודות?
פרשת השבוע 'ויקהל', ממשיכה לעסוק בנושא התרומות לבניית המשכן. עם ישראל מצווה לבנות משכן להשראת השכינה ונרתם כולו למשימה.

אם נתבונן היטיב, נגלה שינויים משמעותיים באופן שהתורה מצווה על התרומה. פעמיים מצטווים בני ישראל ליתן מחצית השקל, שהוא מס שכל יהודי, בתקופת המשכן והמקדש, היה צריך לשלם פעם בשנה.

הפעם הראשונה זה בפרשת השבוע הקודמת, כי תשא: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם... זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ". ומבאר רש"י שהכסף שנאסף ממחצית השקל, יועד לבניית האדנים - יסודות המשכן. בפרשת 'במדבר' מצטווים בני ישראל פעם נוספת ליתן מחצית השקל, והמפרשים מבארים שהכסף שנאסף יועד לקניית קרבנות.

אם נתבונן, נגלה שבפרשת תרומה, התורה כלל לא מחייבת לתת תרומה, אלא פונה אך ורק לאלו שמעוניינים לנדב: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי". ואילו כאשר התורה מצווה על מחצית השקל, או אז התורה מחייבת כל איש. מדוע השוני בתרומות?

כמי שמנהל מספר מרכזי חינוך וחסד, שהתרומות הן עוגן עיקרי בפעילות השוטפת, (ודי אם אזכיר את מבצע 'חג שבע' שע"י מפעלות הרב גרוסמן, שבימים אלו אנו עומדים בעיצומה של היערכות לקראת חג הפסח הקרב ובא) אני יכול לומר מהניסיון שפעמים קל יותר להשיג תורם לבניית בניין בן חמש קומות, מאשר להשיג תורם להוצאות השוטפות להחזקת הבניין. בנוסף, אם כבר החלה הבניה, קל למצוא תורם שיתן את הכסף לצורך השלמת הבניין, אך למצוא את התורם שיתן את הסכום הראשוני לצורך המקדמה של הקבלן, זה הרבה יותר קשה.

להבדיל אלפי הבדלות: האדנים היו היסודות של המשכן. עבור האדנים הכי קשה לתרום. איך אמר לי מישהו שבאתי להתרים אותו לבניית 'בית בוגרים לנערים במצוקה': "אני לא רוצה להיות התורם הראשון. תפנה אליי אחרי שיהיו עוד 10 כמוני...". לכן בבניית האדנים, התורה מצווה על נתינת מחצית השקל שהיא חובה על כל איש ישראל. אבל למנורה, הארון ושאר כלי המשכן, אין כלל צורך לצוות. התורם כבר יימצא.

ולכן גם בפרשת 'במדבר', שם המשכן כבר בנוי והכסף נצרך לאחזקה השוטפת ולקרבנות - יש צורך לצוות את בני ישראל, שכן שוב לא מדובר בארון ומנורה הניצבים בעוז במשכן, ומפארים את בית ה'. קרבן הולך וקרבן בא, והיה חשש שעם ישראל יעדיף לתרום לכלי המשכן שיחזיקו לעד, מאשר לקרבנות. על כן היה צורך לצוות אותם.

מערך ההיסעים
נקודה נוספת ואחרונה: אחד העוגנים המרכזיים להחזקת בית ספר תורני בפריפריה הרוחנית של מדינת ישראל הוא מערך ההיסעים, שבזה תלויים חייהם הרוחניים של אלפי ילדי ישראל, בבחירה בין ללמוד במוסד קרוב לבית שאין בו סממנים יהודים ורוחניים לבין נסיעה למוסד מרוחק יותר, בו יוכל לקבל קורטוב של 'אידישקייט' שיאיר עליו ועל כל בני הבית.

גם נסיעה קצרה זו עומדת היום במבחן: אלו האדנים, היסודות לאומה שלנו. בלי אדנים - אין משכן. בלי הסעות - אין חינוך יהודי לילדים שכולנו ערבים להם. בס"ד בשבעות הבאים אנצל במה מכובדת זו להרחיב בנושא חשוב וקריטי זה ....

ולוואי ונזכה במהרה לדברי הפיוט אותו נאמר השבת, לרגל שבת שקלים: "אור פניך עלינו אדון נשא, ושקל אשא בבית נכון ונשא", במהרה בימינו, אמן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!