נתינה ללא גבול למען השראת השכינה

"ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב" (לה, כב)

כמה מופלא מה שמספרת לנו התורה על התנדבות עם ישראל למלאכת המשכן.

כאשר הכריזו על מגבית לטובת המשכן, נענו כולם תיכף ומיד והביאו את הדברים היקרים להם ביותר, זהב כסף ונחושת ואבנים יקרות, והנשים אפילו הורידו את התכשיטים שעליהן ומסרום, עד כדי כך, שבאו ואמרו למשה, "מרבים העם להביא", דהיינו, לא רק שכבר הביאו די והותר לכל המלאכה, אלא שממשיכים להביא עוד ועוד בלי הפסק, עד שהיה משה צריך להעביר קול במחנה, "איש ואישה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש".

זה החלום הגדול של כל גבאי צדקה, בית כנסת או ישיבה, שיצטרך להכריז לנדיבי הלב, הפסיקו מלהביא! יש כבר יותר מידי!...

בל נחשוב שבעיני אבותינו היה הכסף זול, הרי בתחילת פרשת צו, מפרש רש"י, "אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות, ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס", תמיד היה האדם קשור לממונו וקשה לו כמוות הפרידה ממנו, וכידוע, כשמשה רבנו שחיפש שופטים למנות בעם ישראל, אנשי חיל הוא מצא, אך שונאי בצע הוא לא מצא.

ומכל מקום, כשהגיע לעניין המשכן, מצאנו כזו נדיבות רבה, שאחרי ההכרזה אחת בלבד, יבוא שטפון בלתי פוסק של כסף! וגם הנשים, שבשום אופן לא הסכימו להיפרד מתכשיטיהן למען העבודה זרה של עשיית העגל, כשהגיעו לבניית משכן הקודש, הורידו את כל תכשיטיהן ברצון, והייתה ההשתתפות שלימה ומופלאה שכמוה לכאורה לא מצאנו בתורה, ובוודאי שלא במציאות העולם שאנו מכירים.

אולי סוד הדבר טמון בכך, שעניין המשכן לא היה מצווה ככל המצוות, אלא – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", בתוכם ממש, שהוא יתברך ישרה את שכינתו בתוכנו, ומונחת בזה אהבה והקרבה להקדוש ברוך הוא, כי אור פני השכינה, הוא החיים הקיימים והאמיתיים, והאור הגדול הזה הכולל את כל הנעימות, ולכן כאשר שמעו עם ישראל שניתנת להם אפשרות לבנות בית ששם יתאחדו עם הקב"ה, פשוט שפכו את כל כספם וזהבם למען מטרה זו, עד שהיו צריכים לעצור בעדם.

גם היום יש לנו אופנים של השראת השכינה, הנה אמרו חז"ל (סוטה יז ע"א) "איש ואישה – זכו שכינה ביניהן", והרי רואים אנו שבדרך כלל רוב המריבות בבית הם על ענייני הממון, כאשר הבעל חושב שהאישה מבזבזת יותר מידי לדעתו, או שהאישה רוצה איזה דבר והעל מסרב לתת, וגם אצל שני ידידים, כאשר נזדמן להם איזה עסק משותף שלא יצא בדיוק כרצון שניהם, ויש מריבות, גם זה גורם להסתלקות השכינה.

בואו ונזכור את אבותינו, שגם להם הייתה משיכה אל הממון, ואעפ"כ בכדי שתשרה השכינה בתוכם, שפכו את ממונם כמים, ולא היה הכסף נחשב בעיניהם למאומה, וכן אנו, כדאי לוותר על מעט כסף ולא לריב על כך, ובלבד שיהיה השלום שורר בבתינו ובמחננו, ואז הקב"ה ישרה את שכינתו בתוכינו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!