מהי הסיבה האמיתית לתורים הארוכים לניתוחי שקדים?

במערכת הבריאות הישראלית, הפרוצדורה הפשוטה הזאת, שמבוצעת לרוב בילדים ואורכת 30 דקות עד שעה לכל היותר (כולל הליך ההרדמה), מסתירה את אחת התופעות המרתקות והמעוותות במערכת: איך בתי החולים הציבוריים מייצרים באופן מכוון תורים ארוכים לניתוחים שהם לא ממש רוצים לבצע - ומנתבים אותנו היישר אל הרפואה הפרטית. בזמן שתמתינו בממוצע 5 שבועות בסך-הכול לצנתור בלב וימים בודדים בלבד בחלק מבתי החולים - לניתוח השקדים תיאלצו להמתין 126 ימים בממוצע, יותר מ-4 חודשים.

על-פי הדוח האחרון שפרסם משרד הבריאות על זמני ההמתנה בבתי החולים הציבוריים, בבית החולים פוריה שליד טבריה המתינו בממוצע 448 ימים לניתוח שקדים - שנה ו-3 חודשים. הנתונים האלה חוזרים על עצמם כשבוחנים את זמני ההמתנה לניתוחים בתחומי האורתופדיה, האוזניים, העיניים והעפעפיים.

למעשה - והנתון הזה נחשף כאן לראשונה - מתברר שמתוך 6,000 ניתוחי שקדים שבוצעו ב-2013 בישראל, 5,064 בוצעו בבתי חולים פרטיים. הכוונה היא לבתי חולים פרטיים מובהקים כמו אסותא והרצליה מדיקל סנטר ולשירותי רפואה פרטיים המתקיימים בבתי החולים הדסה ושערי צדק.

כדי לסבר את האוזן, בישראל פועלים כ-30 בתי חולים ציבוריים מול מספר נמוך של בתי חולים פרטיים עם נתח נמוך יחסית מההוצאה לבריאות, ולמרות זאת אלה האחרונים מבצעים את רוב רובם של ניתוחי השקדים, הכפתורים, העפעפיים ועוד.

מדוע לניתוחים מסוימים תמתינו שבועות ספורים לכל היותר, ואילו לניתוחים אחרים תמתינו חודשים ארוכים? היינו רוצים לספר לכם שהדבר נובע ממחסור ברופאים בתחומים מסוימים, אבל הרי במערכת הפרטית התורים קצרים מאוד, והרופאים הם אותם רופאים.

התשובה לשאלה הזאת - וזה בטח לא יפיל אתכם מהכיסא - היא כסף. התמריץ הכספי משחק תפקיד מרכזי בסוגיית התורים גם בהיבט של הרופאים וגם בהיבט של בית החולים. הרופאים הכירורגים - וזה אף פעם לא נעים לומר - מרוויחים מהתורים הארוכים. ככל שהתור ארוך יותר - כך גדלים הסיכויים שהציבור יבחר במערכת הפרטית, ושם נמצא הכסף הגדול.

מי שמנתחים במערכת הפרטית הם בעיקר מנהלי מחלקות, מנהלי יחידות ובכירים אחרים, עם מידת השפעה לא מעטה על קביעת סדרי העדיפויות בחדרי הניתוח ועל קצב העניינים. רופאים ומנהלים בכירים שהתייצבו לפני כשנתיים בפני ועדת גרמן לחיזוק הרפואה הציבורית, העידו על "אווירת שאנטי" בחדרי הניתוח ועל כך שההיערכות לניתוח פשוט זהה לזו של ניתוח לב פתוח - מה שמצביע לכאורה על חוסר יעילות.

המניע הכלכלי של בית החולים הוא לא פחות מרכזי: המחירים שמשלמות קופות החולים לבתי החולים בגין ניתוחים נקבעים באופן פורמלי ב"תעריפון" של משרד הבריאות. בחלק מהמקרים התעריף לניתוח משקף תקצוב עודף, ובחלק אחר הוא משקף תקצוב חסר.

לכאורה, התעריפון הזה ממילא לא תמיד רלוונטי משום שקופות החולים חותמות על "הסכמים גלובליים" מול בתי החולים, שבמסגרתם הצדדים מעריכים את היקף הפעילות הצפוי לפחות שנה אחת קדימה. ואולם, עצם התחשיב שעומד ברקע של המשא-ומתן נשען במידת מה על התעריפים הפורמליים.

וזה מה שמחזיר אותנו לניתוח השקדים המפורסם: מתברר שלפני 3 שנים הבינו במשרד הבריאות שעליהם לשנות את התמחור בשורה ארוכה של ניתוחים, כדי לקצר את זמני ההמתנה ולהסיט בחזרה פעילות כירורגית מבתי החולים הפרטיים אל הציבוריים. כך, עלייה של עשרות אחוזים במחיר הניתוח להוצאת שקדים הגדילה את מספר הניתוחים האלה במערכת הציבורית מ-936 ב-2013 לכדי 2,298 ב-2014 - גידול דרמטי של 145%.

הנתונים שאנו חושפים כאן מצביעים כי שינוי התעריפים השפיע משמעותית גם על ניתוחים אחרים באופן מיידי: גידול של 113% במספר הניתוחים בתחום האורתרוסקופיה טיפולית; גידול של 110% בתיקוני בקע בטני; גידול של 75% במספר הניתוחים לכריתת רקמה במיתרי הקול ועוד.

כל גידול כזה בהיקף הניתוחים שמתבצעים במערכת הציבורית מבטא באופן טבעי ירידה בפעילות הפרטית, ולכן במשרד הבריאות מרוצים. עם זאת, עדיין לא ברורה מידת ההשפעה על התורים, ובקופות החולים לא משוכנעים שהמחיר הגבוה יותר שהן נאלצות לשלם לבתי החולים הוא הדרך לייעל את המערכת.

למעשה, משרד הבריאות אמור לערוך בקרוב שימוע לאור התלונות שהגישו הקופות על עליית המחירים הזאת. כך או אחרת, גם לאחר עדכון התעריפים של משרד הבריאות ישנה שורה ארוכה של ניתוחים שמבוצעת רובה ככולה במערכת הפרטית.

"הפרטה מכוונת"
"הנתונים שאתה מציג מצביעים על הפרטה מובהקת של חלק מהניתוחים", טוען עו"ד עדי ניב-יגודה, מומחה למשפט רפואי ולשעבר חבר בוועדת גרמן. "אם ניתוחים שלמים מבוצעים היום כמעט רק במערכת הפרטית, יש כאן הפרטה ואפילו הפרטה מכוונת. המשמעות של זה היא לא רק כלכלית: זה אומר שבבתי החולים הציבוריים ישנם ניתוחים רבים שהמתמחים הצעירים אינם נחשפים אליהם מספיק ואינם צוברים אולי את המיומנות הנדרשת. כלומר, אנחנו מגדלים כאן דור חדש של רופאים שלא יתמקצעו בפרוצדורות מסוימות, וזו כבר פגיעה לא רק בכיס שלנו אלא גם באיכות הרפואה".

לדבריו, כל זמן ששיטת ההתחשבנות בין קופות החולים לבתי החולים תישאר באמצעות הסכמים גלובליים שנחתמים מראש, בתי החולים ימשיכו לייצר תורים ארוכים לניתוחים שהם פחות מעוניינים לבצע.

שני חברים בוועדת גרמן, פרופ' יוג'ין קנדל ופרופ' קובי גלזר, הציעו לשנות באופן דרמטי את ההתקשרות בין הקופות לבתי החולים, כך שהקופות ישלמו לבתי החולים באופן ריאלי פר פעולה וללא התחייבות מראש על היקף הפעילות. כך, הם סברו, בתי החולים לא יתחרו ביניהם על המחיר אלא על איכות השירות ועל זמני ההמתנה הקצרים ביותר לניתוחים. בסופו של דבר הוועדה בחרה שלא להתמקד בסוגיה ולהשאיר את השיטה הקיימת על כנה.

בינתיים, כשתיתקלו בתור של חודשים ארוכים לניתוח מסוים, תיזכרו שלא מדובר בגזירה משמיים אלא בטריק שבו משתמשות גם חברות ביטוח: הן כמעט אף פעם לא יסרבו לבטח אדם - אלא פשוט ינקבו במחיר אסטרונומי. התור הארוך נועד לאותת לכם: חברים, אנחנו מעדיפים שתלכו לאסותא.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!