רועי הראל משחזר את הנס שאירע עמו הבוקר: "הגיעו כמעט עד חדרי הילדים"

"השם שמר עלי הבוקר", כך אומר פצוע פיגוע הדקירה הבוקר (ד'), ביישוב עלי. כשהוא משחזר את האירוע, ואת הנס שאירע עמו.

"בסביבות השעה 5:15-5:20 התארגנתי לצאת לשירות מילואים, על סף הדלת עומדים שני מחבלים עם הרבה רוע ושנאה בעיניים, מתחילים לתקוף אותי עם אלות עץ כבדות, מצליחים להכנס הביתה, הגיעו כמעט עד חדרי השינה של הילדים".

"הצלחתי להתעשת, נכנסתי פנימה, ועם הידים הצלחתי להדוף אותם אחורה ולהוציא אותם מחוץ לדלת ונעלתי את הדלת.

"ראיתי שיש משהו תקוע על סף הדלת, כשהגיעו כוחות הביטחון ראיתי שהצלחתי לתקוע בדלת סכין, עם להב של 20-30 ס"מ, אם יש למישהו ספקות לגבי מה היו הכוונות שלהם, ומה הם תיכננו לעשות אצלינו.

"אם למישהו עוד היה אשליות או חלומות, או אם מישהו לא הבין, מול מי אנחנו עומדים, היו אצלי היום שני נערים בני 17 לביקור כדי לשחוט אותי ואת אשתי וחמשת ילדינו, וזו המציאות".



"בדקות המאבק איתם, מה שאמרתי לעצמי בראש, שאצלי בבית לא יקרה, לא מקרה גביש (ארבעה בני משפחה שנרצחו במוצאי פסח תשס"ב-2002) לצערינו הרב ולא פוגל (זוג הורים ושלושת ילדיהם נרצחו בתשע"א) שאת שניהם אני מכיר ומחבק, ואתה רק חושב קודם כל להעיף אותם החוצה, לאבטח את המשפחה שלך.

"במקביל אשתי התקשרה לשירותי הביטחון כדי שלא יפגעו חס ושלום באנשים אחרים.

"לא היה לי נשק. הייתי בדרך לאוטו בלי הנשק עלי. היה יכול להיות תרחישים הרבה יותר גרועים, אם למשל היו תופסים אותי בחוץ ומהממים אותי ואז נכנסים הביתה, או אם היו מהממים אותי עם הנשק עלי ולוקחים אותו, או במקום ללכת אחורה לכיוון הדלת היו הולכים לכיוון הסלון ושם ממשיך המאבק אני לא יודע איך זה היה נגמר.

"תודה לאל הקדוש ברוך הוא שמר עלינו הבוקר, וזה נגמר בנסיבות העניין בצורה הכי טובה שיכולה הייתה להיגמר".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!