ליצמן: "רק אחרי המועצת, ביבי הבין שסכנת הרפורמים - בנפשנו"

יום הזיכרון לראש הממשלה שרון שצוין השבוע בטקס צנוע במשכן, הפך כצפוי, לעוד יום של תזכורת לנצחיות שלטון נתניהו. כמו בחידון התנ"ך שנתניהו מנצל בכל שנה כדי להזכיר את התמודדות בנו אבנר, כך בכל אירוע וטקס – לאומי, צבאי ויהודי, ראש הממשלה הופך עצמו לכוכב הראשי. ינוח הנפטר על משכבו בשלום ובלבד שיאפשר לנתניהו להמשיך לשבת בלשכה עד קץ הימים והימין.

נשיא המדינה ריבלין שישב באולם כאורח כבוד, נחשב לאחד ממקורביו של שרון (עד להתנתקות, הלאומית והאישית). למרות שריבלין ניסה לשמור על שפתיים חתומות, מבע פניו בעת נאומו של נתניהו אמר הכל.

אם יש מנהיג ישראלי שנתניהו חרד מאזכור שמו גם עשור אחרי רדתו מהבמה – זהו אריק שרון. על דוכן הנואמים עמד נתניהו והתעלם ממה שכולם יודעים. הוא אומנם לא פספס עוד הזדמנות להזכיר את חטאי שרון כמי שהוביל את ההתנתקות, ונמנע כמובן מלהזכיר שגם שר האוצר דאז, אחד בשם נתניהו, הצביע 'בעד' בממשלה ובמליאה. מה שחשוב זה, שברמה האישית ניתן היה להבין מהנאום שביבי ואריק, בכלל היו החברים הכי טובים. אחים לנשק, חברים לאותו נגמ"ש מפורסם ומצ'וזבט בו נפגשו לראשונה במלחמת יום הכיפורים.

הנאום של נתניהו גדוש האזכורים האישיים והמשפחתיים - כי הרי אי אפשר בלי האח יוני גיבור ישראל - הזכיר לחברי הכנסת ולנשיא המדינה שהגיע כדי לכבד (את המנוח. לא את הנואם), איך נראית המערכת הפוליטית מאז הלך שרון, שלא כדרך כל האדם. מאז היעלמותו של אריק מהנוף הפוליטי לא קם פוליטיקאי ישראלי שהצליח לנצח את נתניהו בנקודות ובוודאי שלא להביס אותו בנוק-אאוט.

אולמרט בראשות קדימה אומנם גבר על נתניהו, אך לכולם היה ברור שהאיש לא הוביל לניצחון בזכות עצמו. הרכב המקרטע של קדימה המשיך לסחוב עוד קדנציה כשהוא מונע על אדי הדלק שהותיר שרון במיכל. כך או כך, פוליטית אולמרט קבור כיום בחלקה גרועה מזו של שרון. המנוח לפחות מריח כלניות. אולמרט לעומתו, שואף לנחיריו מדי יום את ניחוח הליזול.

על שרון אפוא ניתן לומר, ובמובן החיובי, שהוא היה האחרון שזיהה את נקודות התורפה של נתניהו. עשור אחרי הסתלקותו מהבמה, יכול נתניהו לחוש כמנהיג שאין עוד מלבדו.

למען הילדים
שעה קלה אחרי שהסתיים הטקס הרשמי במליאת הכנסת נכנסו ראש הממשלה נתניהו, ראש האופוזיציה הרצוג, נשיא המדינה ריבלין, נשיאת בית המשפט העליון נאור ובניו של אריק, עמרי וגלעד, ללשכת יושב ראש הכנסת אדלשטיין.

מארגנת הטקסים בלשכת יושב-ראש הכנסת לא הקדישה כנראה מחשבה יתירה בטרם החליטה על סידורי הישיבה. וכך, מצא עצמו הנשיא ריבלין שחשק שפתיים בעת נאומו של ביבי, ישוב בצמידות מדאיגה לנואם חסר הטקט מהמליאה. העקיצות על רקע הנאום שהושמע במליאה, כבר התגלגלו על הלשון של הנשיא עם הפה הגדול. עוד דקה של ישיבה צמודה, והאירוע הממלכתי היה יוצא מכלל שליטה.

מי שנכנס לחדר בטיימינג הנכון, זיהה את הקור המנשב וחימם את הטמפרטורה (חיובית, חיובית), היה רבה של מגדל העמק, הגרי"ד גרוסמן. הקשרים בין הרב לאלוף במילואים שרון, נרקמו אי שם בשנות השבעים ונמשכו בעשורים המאוחרים. לילי רעייתו של אריק, אף הונצחה במבנה המרכזי לבנות במוסדות מגדל אור, שנקרא על שמה 'בית לילי'. שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים, כשרוחות של חשבון נפש וחזרה בתשובה נשבו באקלים הציבורי הישראלי, ביקש הרב גרוסמן מידידו החדש, אפוף הילת 'אריק מלך ישראל' להתלוות אליו לכנס תשובה באילת, כדי להוות אטרקציה למשתתפים.
שרון שעשה את שיקולי הרייטינג שלו, נענה להזמנה. השניים נחתו בעיר הדרומית במסוק ועלו תכף ומיד על הבמה. הרב גרוסמן תיאר בפני המתחזקים הטריים את הצורך בחיזוק השבת וקיום המצוות. האלוף במילואים שעלה לנאום אחרי הרב, דיבר על שמירת מצוות ספציפיות. "הרב גרוסמן תיאר לכם את החטאים הקטנים, אני אדבר על החטא הגדול של הפקרת שטחי ארץ ישראל", אמר שרון טועם השרצים והסביר, "המצווה הגדולה שלנו עם חזרתנו למולדת אחרי אלפיים שנה, היא לשמור על כל חלקי ארץ ישראל ולא למסור אף שטח לידי האויב".

את המאורע המיוחד הזה, הרב גרוסמן כמובן לא תיאר בפני הנוכחים בלשכת היו"ר, ובצדק. הרי אין טעם לפגוע ברגשות, ונאום תוכחת ההתנתקות של ביבי במליאה הספיק גם בשבילו. הסיפור שגולל הרב גרוסמן בפני בכירי המדינה, תיאר את רגעי הצלילות האחרונים של שרון וגרם גם לציניקנים שבין המשתתפים (בעצם, כולם) להשתתק לשניות ספורות. אלמלא האישור של עמרי, שהעיד כי השיחה בין האב לרב אכן התקיימה כפי שתוארה, ניתן היה לחשוב שמדובר במעשייה הלקוחה מעולם הדמיון – החביב על באבות מסחריים ודרשנים מקצועיים.

"הייתי בשעת ערב בדרכי למגדל העמק כשקיבלתי טלפון מהמזכירה של אריק שרון", סיפר הרב גרוסמן, "היא אמרה לי, 'ראש הממשלה רוצה לשוחח איתך'. לפני שהספקתי לשאול במה מדובר אריק היה על הקו. הוא שאל: הרב, מה קורה עם הילדים?".

לשרון כידוע, היו סיבות מספיק טובות להתעניין במצב בניו שנחקרו באותה תקופה. הרב גרוסמן התקשה להבין לאן מובילה השיחה. "שאלתי אותו", המשיך הרב גרוסמן לתאר, "ראש הממשלה, על איזה ילדים אתה מדבר? ושרון ענה לי 'על הילדים שביקרתי במוסדות שלך. מה שלומם? הם עדיין מנגנים בכינור?'. לא הבנתי מה הוא נזכר בזה פתאום אבל עניתי בחביבות ונפרדתי ממנו לשלום. חצי שעה אחר כך שמעתי בחרדה ששרון מובהל לבית החולים בעקבות אירוע מוחי קשה".

"הסיפור נכון, הסיפור נכון", מלמל עמרי. השומעים השתתקו מהורהרים, עד שנתניהו התאושש ראשון וניצל את ההזדמנות כדי לעצור את פסטיבל שרון: "נו הרב, גם אני שואל כראש ממשלה, מה קורה עם הילדים?".

השאלה של נתניהו הייתה הרמה להנחתה, הן לרב גרוסמן שהשתלט על המפגש כמי שנשאל בתמימות לשלומו – ומשיב ברצינות, והן לראש האופוזיציה הרצוג שעקץ את נתניהו בהרצוגית חנונית אופיינית. "שרון הלך לבקר אותם, וגם אני ירדתי לשטח ונסעתי לכפר הנוער זוהרים לראות מה עם הילדים. אתה נסעת?", שאל האיש שהבטיח (ומקיים) לשמור על נתניהו מאוחדת.

"אותי לא הזמינו", השיב נתניהו בטון מתלונן. המתח התפוגג, הנוכחים החליפו חיוכים, ומוקד המתיחות בבניין עבר מהישיבה המשותפת של ביבי ורובי, לכינוס המאוחד של איווט ויאיר.

מועצת הכפר
דמות דיוקנו של הרב גרוסמן עם הזקן הלבן הארוך, העיניים החמות והחיבוק האוהב, היא דוגמה טובה למה שחסר כל כך ליהדות החרדית בתקופה האחרונה. מתחת לרדאר, בלי שהנציגים בכנסת והעסקנים בשטח ירגישו במתרחש מאחורי גבם, הצליחו הרפורמים, אחרי עשרות שנות תסכול, למצוא את המסלול שמוביל ללב הציבוריות הישראלית. תוצאות הסקרים שמלמדות על רוב מוצק התומך בהסדר הכותל הרפורמי, מדברות בעד עצמן, אך זהו מסתבר, רק הסימפטום.

זכות הדיבור בסוגיה הכאובה נתונה לשר משלנו שהצליח בקדנציה הנוכחית להתנחל בלבבות ומדובר כמובן ביענק'ל ליצמן. ערב המראתו לבלגיה כדי לחגוג את שמחת משפחת אחיו פתחיה, ישבתי עמו לשיחה פתוחה בלשכתו בכנסת. "נתניהו לא הבין מאיתנו עד כמה חמורה בעינינו נתינת הלגיטימציה לרפורמים", הוא אמר בגילוי לב, "אם היה מבין שזה בנפשנו, הוא לא היה רץ להיפגש איתם".

יש לפוליטיקאים החרדים שיושבים בממשלת נתניהו הרביעית לא מעט זכויות – מתיקון חוק הגיוס ועד השבת התקציבים, אבל מהקדנציה הזאת תיזכר לדיראון פשרת הכותל הרפורמי, שמכאיבה לכל כך הרבה יהודים, מסורתיים ולא רק חרדים. לזכותו של ליצמן ייאמר שבניגוד לאחרים, הוא אינו מגלגל את האבנים לעברו של רב הכותל הגר"ש רבינוביץ. בעבר הורגלנו לכך שחברי הכנסת החרדים תולים כל מחדל בציות המוחלט שלהם לגדולי ישראל. ההישגים תמיד יהיו פוליטיים. המחדלים - רוחניים. בקדנציה הנוכחית הונמך הרף ואת הקלקלה ניתן לתלות ברב הכותל והמקומות הקדושים.
כשליצמן נשאל מדוע לא הועברה תחושת הבטן המלאה לראש הממשלה, הוא השיב בדיפלומטיות של רופא המודיע לפציינט על מחלה סופנית: "ביבי לא הבין את חומרת הדברים בגלל שהמפגש של נתניהו והרפורמים התקיים לפני שהתכנסה מועצת גדולי התורה".

אחרי הכינוס כמובן, הכל השתנה. נתניהו הבין והפנים שמחובתו להיפגש מיידית ולשנות את הבנות הכותל הרפורמי. התובנה נקלטה בלשכת ראש הממשלה בעוצמה כה רבה, עד שביבי דחה את הפגישה, מראשון לרביעי, ומרביעי לראשון הבא.

גם בש"ס הבהירו בנחרצות, כמו ערב התנתקות שהוזכרה השבוע במליאה, ש'היה לא תהיה'. אחד מחברי הכנסת של התנועה הבהיר בפתח ישיבת הסיעה בטון דרמטי שלווה בתנועות ידיים מותאמות – כי הגיע רגע האמת. "אל תתפלאו אם הממשלה הזו תיפול, היא תיפול כי אין לה זכות קיום... אני הראשון שאפיל אותה ואלך מפה, אין לי מה לחפש פה, מה זה? מטורפים על כל הראש!". כה אמר, בישיבה פתוחה לעיתונאים, הגבר היחיד, ח"כ יצחק וקנין מש"ס.

לפני שתעמדו על הרגליים ותמחאו כפיים, ראוי לציין בהערת אגב, שהאיום לא שוגר בעטיו של הכותל הרפורמי. וקנין שמפעלות החסד שלו בצפון הרחוק ידועות לתושבי המקום, השמיע, כמושבניק ותיק, את זעקת החקלאים, בעקבות כוונת שר האוצר להוריד את המיסים על ייבוא פירות וירקות כדי להוזיל את מחירי המזון. ישיבת סיעת ש"ס נראתה לרגע כמו כינוס של מועצת הכפר. למזלו של וקנין, הוא חקלאי לשעבר ולא בהווה, אחרת עוד היה נאלץ להתפטר באמצע הקדנציה ולא רק בסופה בהתאם לאופנת דרעי החדשה.

חברי הכנסת החרדים, ישבו מראש עם הרב רבינוביץ ואביחי מנדלבליט (בכובעו דאז כמזכיר הממשלה) ונתנו את הסכמתם לאישור ההצעה בממשלה בהתאם לנוסחה המקובלת - גינוי בפומבי וגיבוי מאחורי הקלעים. היות ומדובר בנוסחה מוכרת שהוכיחה את עצמה במשך שנים, הם מתקשים להבין עד עתה בשל מה המהומה.

המצגת שהובאה בפני הח"כים החרדים תיארה מציאות קיימת רבת שנים של מתחם רפורמי בקשת רובינזון, בתהליך שנמשך מאז שנות השמונים (כפי שתואר כאן לפני שבועיים). האישור העקרוני למתווה, בבחינת הרע במיעוטו, צלמון בהיכל, ניתן כבר אז על ידי מרנן הגרי"ש אלישיב, הגר"ע יוסף והגר"ש וואזנר זצ"ל. אז נכון שהחידוש של מועצה רשמית בה יושבים הרפורמים, הוא רע עכשווי שלא היה בשעתו, אבל האלטרנטיבה של פסיקת בג"ץ – הרבה יותר גרועה.

בעניין הזה, דומה שהנציגים פספסו את הסיפור האמיתי. הכותל הרפורמי הוא רק סימפטום לתהליך עמוק שמתנהל מאחורי גבנו בחמש השנים האחרונות. לפני כחמש שנים שמו לעצמם ארגוני הרפורמים בארה"ב כמטרה – לנגח ולחדור את קיר הברזל של הציבוריות הישראלית. ב-2011, במהלך סיור בקהילות היהודיות במדינות צפון אמריקה, שמעתי מראשי ארגוני הרפורמים בארה"ב, ביקורת פנימית קשה, מהסוג שאצלנו לא נוהגים לעשות, יען כי אף פעם איננו טועים.

הרשמים הובאו בשעתו באכסניה זו, בלי טיפת אהדה, כסוג של הערת אזהרה. "בציבור האמריקאי", הסבירו מנהיגי הרפורמים, "אנחנו מיינסטרים, אבל הישראלים החילונים עדיין מזדהים עם האורתודוקסים. בעיני הישראלי החילוני שצם בכיפור, תפילה אורתודוקסית בימים הנוראים היא מסורת בית אבא. תפילה רפורמית נתפסת כטקס נוצרי עם עוגב. המטרה שלנו היא לשנות את התפיסה".
במשך שנים ארוכות מימנו ארגוני הרפורמים האמריקאים, באמצעות שלוחותיהם בישראל, עתירות שונות נגד המגזר החרדי, כמו בג"ץ הישיבות הקטנות ולימודי הליב"ה. ההשקעה הייתה גדולה ובהתאם גם הנזק שנגרם לחרדים, אך ברמת התוצאה הרפורמים לא השיגו לעצמם דבר. הטמפל הרפורמי לא הפך לאטרקטיבי, ואת העלייה לתורה לחתן הבר מצווה, הישראלי הממוצע המשיך לחגוג בבית הכנסת השכונתי. הכיפה בגודל אסימון נפלה בשלב הרבה יותר מאוחר. הרפורמים הבינו שכדי להכות שורשים, לא די להכות בחרדים. בראש ובראשונה, יש לדבר עם הישראלים.

די לכיבוש
חמש שנים חלפו ועם כסף בקופה בכמויות של פתקים בכותל, הרפורמים הצליחו לשנות את התודעה בהדרגה. ההישג הנוכחי שלהם נתפס בציבור כציון דרך כלל ישראלי: פתיחת רחבת כותל משפחתית, בלי מחיצות ובלי הפרדות. הם לא נתפסים ככאלו שהודרו ושוגרו אל מחוץ לרחבה אלא כגוף שהצליח ליצור אלטרנטיבה זמינה ונגישה לכל ישראלי. עזרת ישראל מחבקת, מול עזרת חרדים דוחה.
ההישג לפיכך, הוא בראש ובראשונה תודעתי. דומה כי לא במקרה הוגשה דווקא השבוע תביעה בחסות גג של ארגון רפורמי, נגד חברת אל על שאילצה נוסעת בת 81 לקום ממקומה לבקשת נוסע חרדי. "סיפורים ופרסומים כאלו גורמים לציבור החרדי נזק חסר תקנה" ציין השבוע במזנון הכנסת פרשן ידיעות נחום ברנע. לא רק בכביש, גם על מסלול ההמראה, עלינו להיות חכמים ולא רק צודקים.

לכל הפרסומים המטרידים הללו אפשר להוסיף שלל ידיעות של כתבים לענייני חרדים שהציבור החילוני קורא ולא מסוגל להכיל. כשהחילוני המסורתי נטול תחושות 'אנטי', נחשף למה שנראה בעיניו כמאבקים רדיקליים נגד התקשורת המתקדמת ועוד כותרות מוזרות מהסוג הזה, הוא מרים גבה בחוסר הבנה ובתחושת ניתוק הולכת וגדלה. בל נתפלא אם אחרי כל זה, הוא מתחבר יותר ויותר למסרים המחבקים של התנועה ליהדות מתקדמת.

הרפורמים לא הסתפקו רק במדיה. בחמש השנים האחרונות הם העמיקו את האחיזה בשטח, על פי תוכנית עבודה מסודרת ומאורגנת. לצידו של הרב גרוסמן שנכח השבוע בבניין הכנסת, התלווה הרב בנציון נורדמן מחדרה שעוסק בקירוב רחוקים, אם במסגרת מוסדות 'מגדל אור', ואם כמייסד רשת המוסדות 'מדעים ויהדות' - המיועדת לילדי משפחות מהמגזר הכללי שחפצים לטעום יהדות, בלי לוותר על רמת לימודי החול.

נורדמן הזכיר שכבר לפני כשלוש שנים, הוא התריע מפני שינוי מגמה של הרפורמים – שאימצו את מדיניות הקירוב החרדית, כדפוס פעולה. בדפדוף אחורה בדואר האלקטרוני (עם הכשר, תירגעו) שאף פעם לא מאכזב, נמצא העתק מכתב שנודרמן שלח לפני שלוש שנים לנגיד הניו-יורקי אהרון וולפסון, מי שמזוהה יותר מכל עם קירוב רחוקים.

בארכיון מכתבי ההתרעה על שם אלי ישי, המכתב של נורדמן מאז, יכול לככב בראש. נורדמן התריע מפני תופעה חדשה של חדירת ארגוני הרפורמים לריכוזי המעמד הבינוני-גבוה, באמצעות הקמת רשת גני יהדות מתקדמת, במעין תחרות ישירה למוסדות של יהדות מקרבת.

"השנה פתחנו בסיעתא דשמיא ובסיוע של הקרן, גנים ברמת אביב ג' (צמוד למרכז שוסטר)", כתב
נורדמן ב-2013 – הרבה לפני ששמעתם על נשאת מלחם, מרכז שוסטר ומה שביניהם, "כפי שעדכנו בעבר, בכל צפון ת"א רמת אביב ג', הגוש הגדול, שכונת המשתלה, אין גנים דתיים, ק"ו בתי ספר וכו'. מדובר בעשרות אלפי אנשים. אגב, רובם ככולם מהאליטות של מדינת ישראל, קובעי ומעצבי דעת קהל.

"מה יש בצפון תל אביב בכלל וברמת אביב בפרט? התפשטות מטורפת של התנועה הרפורמית מ-17 (!!!) גנים של בית דניאל ועד פעילות בבתי ספר, לפני חגים, חגיגות בר מצווה וכו'. מצד אחד, לא שיערנו את ההצלחה בפתיחת גני 'מדעים ויהדות', ומאידך את המלחמה שילחמו בנו הרפורמים. נציגי בית דניאל ויתר הגורמים הרפורמים, הכריזו מלחמה תחילה דרך דעת הקהל בשכונה ולאחר שראו שזה לא לגמרי מצליח להם, חתכו במחיר של הגנים שלהם והמועדוניות, הוסיפו שעות לפעילות הגנים והמועדוניות ופנו להורים וכו'. הם לא יושבים בשקט ומנסים בכל דרך לעצור את ההצלחה שלנו".

מי שהתעלם מכיבוש תל אביב החילונית על ידי הרפורמים, מוצא אותם כיום ברחבת הכותל בירושלים. עוד עונה או שתיים של 'מלחמות היהודים' שהופכות את החרדים למרחקים ומרוחקים, והרפורמים יהפכו רשמית למקרבים החדשים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!