אב מבני ברק שכח את בתו באוטובוס - איך זה יכול להיות?

במהלך דיון שקיימנו בקבוצת הווצאפ, 'נשים בבחדרי' – המשודרת בלייב בעמוד הבית של 'לובי נשי', עלו תהיות ושאלו בנוגע להורים שמתנהגים בחוסר אחריות בולט כלפי ילדיהם.

זה התחיל בעקבות פוסט של הילה פלאח, ברשת החברתית פייסבוק: "לא מצליחה להבין... באמת שלא! הילד שלך עוד לא בן שנתיים והוא מטייל על שפת הכביש כשאת משוחחת עם החברה שלך והעיניים שלך לא ממש עליו. זה עניין של שניות עד שהוא יראה את הקרבורטור וכל חלקי הפנים של הרכב.... מה זו האדישות הזו?"

הבוקר, בקבוצת ווצאפ אחרת, נתקלתי בסיפור של אדם שתיאר מקרה שקרה לו וזעזע אותי: ילד קטן התחבא מאחורי רכב חונה וקפץ בפתאומיות להבהיל אותו כשעבר שם בחיפוש אחר חניה. גם בסיבוב השני, כשעבר באותו מקום, חזר על עצמו המקרה.

הוא הזכיר לי סיפור שקרה לי באחד מרחובות בני ברק, עת שני ילדי חיידר חמודים וקטנים קפצו לי לכביש בכוונה תחילה. עצרתי את הרכב, יצאתי לתת בהם קצת מוסר, על אנשים שמחכים להם בבית ושהחיים יקרים מדי בשביל מעשי שובבות שכאלו. זה היה מזעזע בעיניי.

והסיפור שהיווה למעשה את הקש ששבר את גב הגמל האומלל, היה סיפור שהתרחש לפני מספר שעות. בקבוצות הווצאפ השונות עברה תמונה של ילדה קטנה, נראית אולי בת 5, לבושה יפה, מתוקתקת, נראית כמו אחת שהשקיעו בה בבוקר לפני שיצאה מהבית. הטקסט שהוצמד לתמונה של הילדונת ביקש מכל מי שמזהה אותה, ליצור קשר עם המספר שפורסם, משום שהיא נמצאה ללא הוריה.

"ילדה בשם (מיותר להזכיר את שמה כעת – אין טעם להוסיף צער למשפחה), ירדה מאוטובוס קו 292 ברחוב מנחם בגין בפתח תקווה, אומרת שהיא מבני ברק".

כשעה לאחר מכן אותר אביה. מסתבר שהיא כבת שלוש בסך הכל, שעלתה עם אביה לאוטובוס – אך לרוע מזלה, אביה ירד באחת התחנות, מבלי ששם לב שהיא אינה יורדת איתו. שתי תחנות אחריו היא פשוט ירדה.
בפרטי הכתבה שהובאה ב'בחדרי חרדים', מי שמצא את הילדה הוא גמלאי של משטרת ישראל, שהתקשר למוקד ודיווח כי הוא נמצא ברחוב מנחם בגין בפתח תקווה, ולידו פעוטה כבת 3 ללא השגחת מבוגר.

שוטרים שהגיעו למקום אספו את הפעוטה לתחנת המשטרה, והחלו בסריקות בניסיון לאתר את הוריה. לאחר זמן נוצר קשר עם אביה, שכאמור, גילה את היעדרה רק לאחר שירד בתחנה.
הבטתי על פניה של הילדה ורציתי לבכות. יש לי בבית ילדה בגיל שלה. אני לא יכולה אפילו רק לנסות לדמיין מה עבר עליה ברגע שגילתה שנותרה לבדה באוטובוס. גם התחושה שנשכחה, וגם חוסר האונים: מה עושים?

לפני עשור, כשבני בכורי היה בן פחות משנה, עליתי איתו לרכבת בבלגיה, כשלצדי בעלי. בתחנת הירידה, נותרתי עם התינוק על הרכבת שדלתותיה נסגרו והמשיכה בנסיעתה. עד היום אני זוכרת את הטראומה הזו – ואני כבר הייתי אמא! אז מה קורה לילדה בת שלוש שחווה כזה סיוט?

אבל אם לשים רגע את הרגשות שלי בצד, אני מבקשת לעבור רגע לחזית בה נמצא האב. אין לי ספק שהוא נכנס לחרדה עצומה וקיבל את העונש הכבד שלו כשמשטרת ישראל חיפשה אותו במטרה להבין כיצד שכח את בתו. לרגע אני מתמלאת רחמים גם עליו, על מה שעובר עליו עכשיו ומי יודע כיצד ייגמר הסיפור שלו. מצד שני, אני לא מבינה את עצמי מדוע הרחמים – עליו לשאת באחריות על מעשיו ולהבין שיש פה דוגמה גם לאחרים.

כל הסיפורים האלו מצטרפים לשורה תחתונה די ברורה: הורים, לפני הכל – קחו אחריות על הילדים שלכם! שננו איתם כללי זהירות בכביש, הסבירו להם על חשיבות החיים, והכי חשוב: שננו אותם קודם כל לעצמכם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!