ענת הופמן יו"ר ארגון נשות הכותל תעמוד בראש תביעה נגד אל על בגלל חרדי
גולשת ברשת החברתית פייסבוק, כותבת על סיפור התביעה של הקשישה נגד חברת אל על לאחר שעברה מקום "בגלל חרדי" • "בכל פעם שבמונית שירות עולה גבר חרדי והמקום הפנוי היחיד הוא ליד אישה, אני עוברת מקום כדי לאפשר לו לשבת. מה לעשות - פרימיטיבית"
- שיפי חריטן
- י"ח אדר א' התשע"ו
- 3 תגובות
חברת אל על
אז סוף כל סוף התפוצצה לה פרשייה של תביעה נגד אל על שעניינה חרדים – איך לא. קשישה בת 81 תתבע את אל על בשל העובדה שנאלצה לעבור למקום טוב יותר בטיסה, רק משום שאדם חרדי ביקש לשבת ליד גבר ולא היה מקום פנוי אחר בטיסה.
מי שיגיש את התביעה בשם הגברת, הוא המרכז לפלורליזם יהודי של התנועה המתקדמת בישראל, גוף של התנועה הרפורמית, כאשר בראש הארגון עומדת ענת הופמן, שלא טרחה להסתיר את העובדה שכבר שנתיים היא מחכה למקרה כזה. בראיון ל'טיימס', שהביא את הסיפור, היא אמרה:
"היינו זקוקים למקרה שבו היתה מעורבות פעילה של דייל או דיילת כדי להראות שאל על הפנימה את הדיבר 'אינני יכול לשבת ליד אשה'". זה שנתיים מחפש ארגונה תקרית של הזזת נוסעת ממושבה בגלל סירוב של נוסע חרדי לשבת לידה, תקרית שנסיבותיה עשויות לשמש עילה לתביעת מבחן בבית משפט ישראלי.
בעקבות המקרה התפרסמו תגובות ברחבי הרשת, ביניהן מצאנו את התגובה הבאה, של גולשת בשם אורלי נוי, וכל מילה נוספת פה, הרי היא מיותרת:
"אם אני מבינה נכון מהידיעה של הניו-יורק טיימס שהארץ תרגמו ופרסמו, העניין היה כזה: אישה מבוגרת התבקשה על ידי הדיילת לשדרג את מקומה בטיסה כיוון ששכנה המיועד, גבר חרדי, לא יושב ליד נשים, והאישה הסכימה. ובכל זאת, כנראה בסיוע התנועה ליהדות מתקדמת, היא החליטה לתבוע את אל-על על אפליה מגדרית.
לא מאוד מפתיע אותי שהארץ בחרו לפרסם את הסיפור: הוא יושב היטב על משבצת "מלחמת בני האור בבני החושך" שהעיתון אוהב לא פעם לקדם. ואיך בונים את הנרטיב הקוטבי הזה? די פשוט.
ראשית, מבהירים מי האישה שהתבקשה, רחמנא לצלן, לעבור מקום לטובת "גבר חרדי, כבן 50", שזה כל מה שנאמר על האיש החרדי בסיפור: "רנה רבינוביץ, עורכת דין בגימלאות ובעלת תואר דוקטור בפסיכולוגיה חינוכית, אשר נמלטה כילדה עם משפחתה מהנאצים". איך התארים האקדמיים שלה או ילדותה מול אימת הנאצים רלוונטיים לסיפור הזה? לא ברור. וגם היא מעידה על עצמה, "הנה אני, אישה מבוגרת, משכילה, טיילתי בעולם", כאילו אם היה מדובר בזבנית מפתח תקווה היינו אמורים להזדעזע פחות. אולי משום כך הפרשה הופכת מתביעה קטנונית ל"סוגיה אינטלקטואלית, אידיאולוגית ומשפטית".
אבל כדי להצדיק את הכתבה צריך עוד קצת בשר, אז עכשיו אנחנו מדברים על 'תופעה'. על מגיפה ממש. חרדים מסרבים לשבת ליד נשים ומעכבים טיסות. ופתאום גם ידיעה על חרדי שהתפרע כי הסרט שהקרינו בטיסה לא היה מספיק צנוע. ממש מפגע אווירי הפכו להיות החרדים האלה.
מי שהתגייסו לצד האישה לשם הגשת התביעה הם שלא מפתיע "המרכז הרפורמי לדת ומדינה" של התנועה ליהדות מתקדמת. מה שמוזר זה שלמרות שלפני רגע הכתבה יצאה מגדרה להוכיח תופעה של ממש, במרכז אמרו שהם המתינו כשנתיים למקרה כזה כדי לתבוע את אל-על. שנתיים ארבו עד שנפלה לידיהם אישה שהסכימה מרצונה החופשי לעבור מקום כדי לאפשר לגבר חרדי לשבת, ואיפשרה להם להגיש את התביעה הנכספת. מנהלת הארגון, אגב, היא ענת הופמן, גברת "האמריקאים הביאו לפה את הדמוקרטיה והשוויון והמרוקאים הביאו את המופלטות".
יש מצב שאני לא מתקדמת מספיק בשביל הופמן וחבריה, אבל כן, בכל פעם שבמונית שירות עולה גבר חרדי והמקום הפנוי היחיד הוא ליד אישה, אני עוברת מקום כדי לאפשר לו לשבת. מה לעשות. פרימיטיבית".
מי שיגיש את התביעה בשם הגברת, הוא המרכז לפלורליזם יהודי של התנועה המתקדמת בישראל, גוף של התנועה הרפורמית, כאשר בראש הארגון עומדת ענת הופמן, שלא טרחה להסתיר את העובדה שכבר שנתיים היא מחכה למקרה כזה. בראיון ל'טיימס', שהביא את הסיפור, היא אמרה:
"היינו זקוקים למקרה שבו היתה מעורבות פעילה של דייל או דיילת כדי להראות שאל על הפנימה את הדיבר 'אינני יכול לשבת ליד אשה'". זה שנתיים מחפש ארגונה תקרית של הזזת נוסעת ממושבה בגלל סירוב של נוסע חרדי לשבת לידה, תקרית שנסיבותיה עשויות לשמש עילה לתביעת מבחן בבית משפט ישראלי.
בעקבות המקרה התפרסמו תגובות ברחבי הרשת, ביניהן מצאנו את התגובה הבאה, של גולשת בשם אורלי נוי, וכל מילה נוספת פה, הרי היא מיותרת:
"אם אני מבינה נכון מהידיעה של הניו-יורק טיימס שהארץ תרגמו ופרסמו, העניין היה כזה: אישה מבוגרת התבקשה על ידי הדיילת לשדרג את מקומה בטיסה כיוון ששכנה המיועד, גבר חרדי, לא יושב ליד נשים, והאישה הסכימה. ובכל זאת, כנראה בסיוע התנועה ליהדות מתקדמת, היא החליטה לתבוע את אל-על על אפליה מגדרית.
לא מאוד מפתיע אותי שהארץ בחרו לפרסם את הסיפור: הוא יושב היטב על משבצת "מלחמת בני האור בבני החושך" שהעיתון אוהב לא פעם לקדם. ואיך בונים את הנרטיב הקוטבי הזה? די פשוט.
ראשית, מבהירים מי האישה שהתבקשה, רחמנא לצלן, לעבור מקום לטובת "גבר חרדי, כבן 50", שזה כל מה שנאמר על האיש החרדי בסיפור: "רנה רבינוביץ, עורכת דין בגימלאות ובעלת תואר דוקטור בפסיכולוגיה חינוכית, אשר נמלטה כילדה עם משפחתה מהנאצים". איך התארים האקדמיים שלה או ילדותה מול אימת הנאצים רלוונטיים לסיפור הזה? לא ברור. וגם היא מעידה על עצמה, "הנה אני, אישה מבוגרת, משכילה, טיילתי בעולם", כאילו אם היה מדובר בזבנית מפתח תקווה היינו אמורים להזדעזע פחות. אולי משום כך הפרשה הופכת מתביעה קטנונית ל"סוגיה אינטלקטואלית, אידיאולוגית ומשפטית".
אבל כדי להצדיק את הכתבה צריך עוד קצת בשר, אז עכשיו אנחנו מדברים על 'תופעה'. על מגיפה ממש. חרדים מסרבים לשבת ליד נשים ומעכבים טיסות. ופתאום גם ידיעה על חרדי שהתפרע כי הסרט שהקרינו בטיסה לא היה מספיק צנוע. ממש מפגע אווירי הפכו להיות החרדים האלה.
מי שהתגייסו לצד האישה לשם הגשת התביעה הם שלא מפתיע "המרכז הרפורמי לדת ומדינה" של התנועה ליהדות מתקדמת. מה שמוזר זה שלמרות שלפני רגע הכתבה יצאה מגדרה להוכיח תופעה של ממש, במרכז אמרו שהם המתינו כשנתיים למקרה כזה כדי לתבוע את אל-על. שנתיים ארבו עד שנפלה לידיהם אישה שהסכימה מרצונה החופשי לעבור מקום כדי לאפשר לגבר חרדי לשבת, ואיפשרה להם להגיש את התביעה הנכספת. מנהלת הארגון, אגב, היא ענת הופמן, גברת "האמריקאים הביאו לפה את הדמוקרטיה והשוויון והמרוקאים הביאו את המופלטות".
יש מצב שאני לא מתקדמת מספיק בשביל הופמן וחבריה, אבל כן, בכל פעם שבמונית שירות עולה גבר חרדי והמקום הפנוי היחיד הוא ליד אישה, אני עוברת מקום כדי לאפשר לו לשבת. מה לעשות. פרימיטיבית".
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות