הילד שלי הולך לחוג ואין התקדמות - למה? על ארבעה הורים וציפיות

מה יש לנו בחיים חוץ מהילדים? אנחנו רוצים שהם ישמחו, יחייכו, יהיו בריאים, הרי הם האושר שלנו. אז אנחנו נרשום אותם לחוגי העשרה. תפירה, ריקוד, פיתוח קול, קפוארה ועוד ועוד - כדי שנראה אותם מתקדמים, לומדים, צומחים, והכי חשוב – מצליחים.

בחופש הגדול מגיעים עשרות פלאיירים צבעוניים המכריזים על החוג הכי שווה. אנחנו מתלבטים חודש, והולכים מחוג לחוג. שיעורי ניסיון, לו"ז, בייביסיטר, העבודה, ההסעה, הפקקים, החניה, הכל בשביל רגע קטן של נחת בסוף היום - כשהבן יקיר יראה מה למד, בחיוך קורן של אושר.

אז לוקחים את הילד, נתקעים שעה בפקקים, מבלים עוד חצי שעה יקרה מפז בחיפוש חניה, שורפים עוד שעה עד שהבן יקיר יסיים את החוג, ואז כשהוא פורץ סופסוף אל הרכב אנחנו שואלים בהתלהבות: "נו, מה למדת היום?"
עד כאן נשמע יופי.

וכנגד ארבעה סוגי הורים דיברה תורת החוגים:
חכם – מה הוא אומר? מהן התנועות והתרגילים, הציור, או הרקמה על הבדים אשר לימדה אתכם המדריכה היום בחוג? ואף הילדה מראה לו בגאווה את חוק לימודיה. וביום ההוא יתקשר ההורה המאושר אל המדריכה, ויברר כיצד מתקדמת בת טיפוחיו, וישמע מחמאות נוספות, ותשם המדריכה יותר תשומת לב אל הילדה, ותתקדם יותר מכל חברותיה, ובמסיבת הסיום תקבל תפקיד ראשי לגאוות ההורים.

רשע – מה הוא אומר? מהן התנועות והתרגילים האלו לכם? לכם ולא לו, לפי שראשו ורובו כבר עסוק באג"ח, בארנונה ממשלתית, וניירות ערך. ובזמן שהילד מראה לו מה למד, כבר טמון בענייני העבודה. אף הילד מקהה את שיניו ואומר לו: "אבא, אתה בכלל לא מסתכל". ויתעצבן האב ויאמר, "תראה לי שוב", ויאבד הילד את החשק. ויהי מקץ שבועיים ימים ויתקשר האב המתוסכל אל המדריך ויאמר לו בטון כעוס: "מדוע בני אינו מתקדם כלל ואינו חוזר על התרגילים בבית?" ויעצב המדריך אל ליבו וישפיע הדבר על התקדמות הילד.



תם – מה הוא אומר? מה זאת בכלל? ואמרת אליו בחוזק יד, התאמנתי על התרגיל הזה עד שהצלחתי, ויען התם בתמימותו, הן זהו אותו תרגיל של שבוע שעבר? ויוצא האב את הילד האומלל מהחוג, וישגע הילד את אביו מדי יום אחר הצהריים, קחני לפה וקחני לשם, וירשמהו לחוג אחר, ותחזור ההיסטוריה על עצמה.
ביום ההוא למד הילד שני דברים: האחד לוותר בקלות, והשני לפסול דבר גם כאשר לא מבינים בו.

שאינו יודע לשאול – את פתח לו – כתוב לו טור המסביר עד כמה חשובה מעורבות ההורים בחוג, וכמה טוב יעשה לילד אם יקדיש לו ההורה היקר כמה דקות בלי whatsappfacebook או שאר אמצעי הסחת דעת. הסבר לו שלא בנו את פיתום ורעמסס ביום אחד, אבל החריבו אותם בצעקה. אמור לו בנועם שהוא אמנם אב חכם ואכפתי, אך לא מבין בתחום הכשרתך, הראה לו את התקדמות בנו, ובכך תעזור לו ליהנות מפרי עמלך – ילדו היקר.

הורים – כאשר ילדיכם לומד בחוג עליכם להבין:
כל עניין הלימוד הבלתי פורמאלי, כגון חוגים, בדיוק כמו כל דבר אחר, הוא תהליך של בניה. יש מקום לביקורת מצד הורים, התערבות והתעניינות – והיא אפילו מבורכת, אלא שכמו בכל תחום בחיים, ביקורת יכולה לבנות וביקורת יכולה להרוס – תלוי מאוד בגישה.

כמו שיש מעורבות הורית במקום הלימודים, כך היא חשובה גם בחוגים, אם רוצים באמת להשקיע בילד.



לפעמים נראה לנו שהילד לא מתקדם, או חוזר על אותו תרגיל שוב ושוב, או שמשהו לא זז אצלו, הכל יכול להיות. אך אם נבין יותר את התהליך, תהיה לנו גם יותר סבלנות והבנה למה שמתרחש באמת.

הזמן שבו אתם מקדישים להתעניין מה למד הילד בחוג, עשוי להיות הזמן הכי יקר בשבוע. עשו אותו עם הלב ועם הראש, והלוואי שנראה רק נחת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!