"פון אונזערע": מבחן השייכות החרדי

בכל קבוצת מיעוט, חשובה מאד לאנשי הקבוצה, השבטיות, הנאמנות הטוטאלית, המחוייבות והשייכות של כלל אנשי הקבוצה לקבוצה. החברה החרדית לא שונה בכך מאף קבוצת מיעוט אחרת ואליבא דאמת אף עולה עליהן בנושא זה פי כמה וכמה. הרגישות בה, גדולה שבעתיים.

למרות גודלה, חוסנה ועוצמתה, ולמרות נוכחות אנשיה כמעט בכל מוקדי הכח במדינה, מתנהלת החברה החרדית עדיין, לעיתים מזומנות, כקבוצת מיעוט קטן, חלש ונרדף. האדם נמדד תמיד לפי שייכותו ונאמנותו הטוטאלית לקבוצה. "ער איז פון אונזערע אדער נישט פון אונזערע" ("הוא משלנו או לא משלנו"), וכשלוקחים זאת צעד פרנואידי אחד קדימה, "הלנו אתה, אם לצרינו?". אם אתה משלנו-אתה טוב, ואם לא-אתה רע. אם אתה לא משלנו, אוטומטית אתה מצרינו.

הבעיה הגדולה היא, שכשמתרגלים למדוד כל אדם לפי קריטריון של "פון אונזערע אדער נישט פון אונזערע", ההרגל מחלחל גם לחברה פנימה, וכך, גם אדם ראוי, ואפי' הוא רב/ת"ח/אדמו"ר וכד', המשתייך לחוג אחר או לחסידות אחרת, הוא או/ו דעתו נפסלים על הסף רק בגלל שאינם "פון אונזערע".

והנה מספר דוגמאות שנאספו מהתקופה האחרונה:
שטיסל - אבישי בן חיים - אבי רובינשטיין - ח. מנדלוביץ'.
לכאורה אין כל קשר בין ארבעת השמות הללו.
לכאורה!! כי בהחלט יש קשר.

"שטיסל".

סידרת טלויזיה, שלמרבה ההפתעה, למרות שאין טלויזיות בבתים החרדיים, נצפתה ע"י חלקים נרחבים מהמגזר החרדי, הפכה לנושא שיחה ודיון כמעט בכל מקום, בכל קבוצה ובכל רשת חברתית. צוטטה כמעט בכל מקום, וטבעה כמה מטבעות לשון שנתפסו חזק.

הסיבה לפופולריות הרבה של הסידרה נעוצה בהרגשה אותה חש כל צופה מיד עם תחילת צפייתו באחד מפרקיה. הרגשה שהדמויות באמת אותנטיות, שצורת ההתנהגות ושפת הדיבור שלהן תואמות במדוייק את ההתנהלות ושפת הדיבור החרדית (במקרה הזה חרדית - ירושלמית), ושהן באמת "פון אונזערע". ואם הן "פון אונזערע", אז לא משנה כלל שהעלילה מופרכת ורחוקה מאד מצורת ההתנהלות של אנשים או משפחה חרדיים, אנחנו מאמצים אותה בחדווה.

"ער איז פון אונזערע" - גלאט כשר!

אבישי בן חיים.

עיתונאי. הכתב לענייני חרדים של ערוץ 10. ותיק מאד, אמין מאד, מעמיק מאד, רציני מאד, מנוסה מאד, מכיר היטב את הציבור החרדי על כל גווניו ותתי גווניו, ו(היה)אהוד מאד בציבור החרדי בגלל הרצינות והאמינות שלו ובגלל הכבוד שהוא רוחש לציבור החרדי.

אבישי בן חיים יצר סידרה טלוויזיונית חדשותית בת ארבעה פרקים קצרים על הציבור החרדי, לה הוא קרא "ההתפרקות", ובזה הוא פתח על עצמו את הגיהנום. כעס גדול מאד עורר על עצמו אבישי בן חיים, בעיקר בגלל הכותרת בה בחר להכתיר את הסידרה.

התזה המרכזית בסידרה היתה, ששלושת המושגים הבסיסיים על פיהם התנהל הציבור החרדי בשלושים שנה האחרונות, קרסו או שנבעו בהם בקיעים עמוקים:

א. "דעת תורה", הציות של כל הציבור כאיש אחד לגדול הדור האחד והיחיד.
ב. "נאר תעיירע", כולם לומדים תורה כל הזמן. לא יוצאים לעבודה, לא לאקדמיה ולא לצבא.
ג. "הסתגרות", התבדלות מוחלטת מהחברה הישראלית. הגבהת החומות בינינו לבינם, ומניעת חילחול כל מושג מהתם להכא.

אנשים רבים בחברה החרדית מאד לא אהבו (בלשון המעטה) את הסידרה, את התזה המרכזית בה וכמובן את שמה ואבישי בן חיים הפך בבת אחת, מ-אוהב ל"בוגד" וממוערך לשנוא, על ש"העז" להציג משהו שאינו תואם את התדמית הרשמית, המיוח"צנת והמתוקשרת. ("הוא??? הרי הוא זה שנתנו בו אימון, שהכנסנו אותו לכל מקום, שנפתחנו לפניו, שחשבנו שהוא אוהד ומעריך אותנו, אז הוא זה שיגיד שאנחנו מתפרקים??? למה מי הוא בכלל?? עיתונאי בשקל שעשה עלינו קריירה. ששונא אותנו כמו כולם ורק מחפש להשמיץ אותנו!!").

מרוב כעס לא שמו לב או שהעדיפו להתעלם מהסבריו, שאינו מדבר על התפרקות החברה החרדית, אלא על התפרקות מושגים(!!!) בחיי החברה החרדית, שלפחות שניים מהם הם מושגים חדשים, בני שלושים שנה בערך ותו לא.

אלא מאי? אבישי בן חיים, מרגע ש"העז" לכתוב משהו שאינו עולה בקנה אחד עם התדמית היפה והרשמית "ער איז שוין נישט פון אונזערע" (הוא כבר לא משלנו), ומרגע זה הוא מוגדר "בוגד" למרות שעד אתמול הערכנו אותו. ואם הוא "שוין נישט פון אונזערע", אז לא נטרח כלל לבדוק את התיאוריה שלו, אלא נשלול אותה בזעם קדוש על הסף מבלי שאפי' טרחנו להבין מה הוא באמת רוצה, ומבלי שניסינו לשמוע את הסבריו.

"ער איז נישט פון אונזערע" - פסול!

גם כאן מעניינת העובדה שרבים מאד ראו את פרקי הסידרה, שהיא, כאמור, סידרת טלויזיה, ומה שהיה הכי משעשע, היא העובדה שהכועסים ביותר, המוחים ביותר, והמגנים הקולניים ביותר, היו אותם אלה שבאורחות חייהם מאששים אחת לאחת את כל התזות של הסידרה. אנשים שאינם לומדים בכולל וחלקם אפי' לא נשארו בישיבה עד נישואיהם, שמצויידים באינטרנט/סמארטפונים/פייסבוק/טוויטר ודומיהם עד מעל לאזנים, מתחככים תדירות עם קולגות ושאינם כאלה, מכל המגזרים, וחלקם למד או לומד באקדמיה.

במילים אחרות, אנשים ש"נאר תעיירע", "דעת תעיירע", ו"הסתגרות" אינם ממש לחם חוקם, ולמרות זאת, ומבחינה מסויימת, אולי דווקא בגלל זאת, הם הפכו נותני הטון ומובילי סדר היום ודעת הקהל בציבור החרדי.

אבי רובינשטיין.

סגן ראש עיריית ב"ב מטעם "דגל התורה", בעבר כיהן כראש העיר לתקופה קצרצרה, ראש כולל חשוב, מוערך מאד על ידי ר' חיים קנייבסקי שליט"א.

עומד לו אבי דנן לפני זמן לא ארוך, ובכעסו כי רב על "המחוז החרדי" במשרד החינוך ועל מפקחיו, אומר את המשפטים הבאים: "למה ע"מ להיות מפקח במחוז החרדי במשרד החינוך, חייבים להיות בעל תואר אקדמאי? כל מי שלמד באקדמיה הוא לא חרדי. הוא לא משלנו. אנחנו מוכנים למפקחים חרדים משלנו. אבל הם לא חרדים והם לא משלנו!!". "יכול להיות שהמפקחים הללו הם צדיקים באמת ויראי שמים באמת, אבל אם הם למדו באקדמיה הם לא חרדים".

הבנתם? כל מי שלא הולך בדיוק בדרך אותה חושב רובינשטיין לנכונה (למרות שסביר להניח שכל החרדים שלמדו או לומדים באקדמיה קיבלו אישור של רב זה או אחר, ולמרות שהוא עצמו אומר שיכול להיות שהם צדיקים ויראי ה' באמת), "ער איז נישט פון אונזערע". ואם "ער איז נישט פון אונזערע" אז אוטומטית הוא פסול!

ח. מנדלוביץ'.

כותב מאמרים עלום שם ב"יתד נאמן", המסתתר, כנהוג, מאחרי פסבדונים.

במאמר ב"יתד נאמן" מיום שלישי, ל' בשבט תשע"ו, תחת הכותרת "לעג לרש", כותב אדון ח. מנדלוביץ' את המילים הבאות: "כל אדם חרדי יודע, שמי שהגיע למסגרות הצבא, הוא עלה שנשר בשלכת התקופה".

"עלה שנשר"??? "שלכת"??? במחי מקלדת פוסל אדון מנדלוביץ', שאפי' את שמו אינו מעז לחשוף, אלפי חרדים יראים ושלמים, אלפי רבנים ואלפי ת"ח ששירתו ומשרתים בצבא מאז ימי המחתרות וקום המדינה ועד ימינו אלה. רבנים, ת"ח, אדמו"רים, דיינים. מכל העדות ומכל החוגים, אשכנזים, ספרדים, ליטאים, חסידים, כולם חרדים וכולם שירתו ומשרתים בצבא עד היום.

החזו"א, ר' איסר זלמן מלצר, הרב שך, הרב אלישיב, האדמו"רים מגור, האדמו"רים מויז'ניץ, האדמו"רים מבעלז, ועוד רבים רבים, גדולי עולם זצ"ל ויבדל"א, שתמיד בירכו בחום את כל ההולכים לצבא שבאו לבקש את ברכתם, אם למלחמה ואם לשגרת המילואים, גם חשבו שהללו "עלים שנשרו בשלכת התקופה"???

מנין לך העוז, החוצפה, וגסות הרוח, לפסול בנחרצות כזו כ"כ הרבה יהודים יראים ושלמים רק בגלל שאתה, עלום השם, חושב אחרת?? (או מה שגרוע מכך, רק בגלל שאתה רוצה לכתוב מאמר פרובוקטיבי??).

"זיי זענען נישט פון אונזערע" (הם לא משלנו), ואם "זיי זענען נישט פון אונזערע", אז אני, המנדלוביץ', פוסל אותם בקלילות ומנפנף אותם כלאחר יד מחוץ למחנה.

לא הגיע הזמן למדוד אנשים לפי ערכם ולא לפי שייכותם המגזרית???

הגיע הזמן שנבין שהחברה החרדית כבר גדולה, יציבה וחזקה, וככזו היא יכולה קצת להתרווח. הגיע הזמן שנבין שלא כל מי שחושב בדיוק כמונו הוא בהכרח טוב, ולא כל מי שחושב אחרת מאיתנו הוא בהכרח רע. העולם הרבה יותר מורכב מאשר להשאר תקוע בגישה הילדותית הזו. אנחנו יכולים (וצריכים) לקבל ביקורת, יכולים (וצריכים) להכיל דעות שונות, שכולן חרדיות, יכולים (וצריכים) לשאת תפיסות עולם שונות, שכולן חרדיות, ולא ייפגע או ייחסר מאיתנו מאומה.

קצת פחות קפדנות, קצת פחות עצבנות, קצת פחות נגחנות, קצת פחות חרדה, קצת פחות פחד, קצת פחות לחץ, וקצת יותר סבלנות וסובלנות יעשו לכולנו רק טוב.

ומספר הערות שוליים לסיום:

א. בקשר ל"שטיסל", לסידרה של אבישי בן חיים ולעוד סדרות טלויזיוניות מפורסמות ומדוברות. ניתן בהחלט לומר, שהעובדה שכ"כ הרבה חרדים ראו אותן, דיברו עליהן והתווכחו אודותן, היא אחת ההוכחות שגם "הניצחון" היחידי שהיה לחברה החרדית על מדיה כלשהי, הטלויזיה, קרס בקול רעש גדול עם חדירת האינטרנט לרוב הבתים.

והמסקנה היחידה העולה מכל כישלונות המאבקים נגד המדיות השונות (רדיו, שבועונים, מחשבים, אינטרנט, סמארטפונים וכד'), היא, שרק "חינוך מחסן" יוכל להועיל, ה"חינוך החוסם" פשט את הרגל ונכשל כישלון חרוץ.

ב. בקשר לאמירותיו של אבי רובינשטיין מ"דגל התורה". דברים דומים נאמרו זה לא מכבר ע"י בכירים במפלגה. למשל, משפט כמו "אותי בחרו ע"מ לדאוג ללומדי התורה, לא למי שלומד באקדמיה ולא למי שמשרת בצבא", ועוד אמירות דומות. הם רק "שכחו" שחלק מהבוחרים שלהם לומדים באקדמיה או משרתים בצבא, והללו בהחלט מצפים שאנשי המפלגה עבורה הצביעו, יסייעו להם בתחומים הנוגעים אליהם. ולא רק שיסייעו להם, אלא גם שיתמכו בהם פומבית. עאכו"כ שלא יתנערו מהם פומבית והצהרתית רק בגלל פחד מהפלגים הקיצוניים.

מעניין לדעת מה יקרה בבחירות הקרובות, האם גם אז תכרזנה המודעות והסיסמאות של "יהדות התורה" - "כולנו חרדים"? או שתהיה שם כוכבית קטנה:

"כולנו חרדים*".
"[*למעט מי שלמד או לומד באקדמיה, מי ששירת או משרת בצבא ומי שמחזיק אינטרנט או סמארטפון]"?

ג. ובקשר למאמרים ב"יתד נאמן". באותו גליון, המוזכר למעלה, במאמר המערכת, תחת הכותרת "גובים מהערב" (ע' קמוצה, ר' צרויה), מבכה הכותב [גם הוא, כרגיל, עלום שם] את פטירתם הפתאומית, בלא עת ובלא סיבה רפואית נראית לעין, של שישה תינוקות ממשפחות חרדיות במקומות שונים , בתוך ארבעה ימים בלבד, ובתור "מנהל החשבונות של הקב"ה" הוא יודע לומר לנו שהאשם תלוי לא פחות מאשר ב........"מחוז החרדי" במשרד החינוך. לדעת עורך "יתד נאמן" רק בשל הקמת "המחוז החרדי" ארע "הסער הגדול הזה" ונפטרו בפתאומיות שישה תינוקות.

רק שתבינו עם מי יש לנו עסק.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!