אריה דרעי לבכירי תנועת ש"ס: "עכשיו הזמן שלכם להוכיח את עצמכם"

הכותב, המכתב, הנמען ואפילו הכתובות נראים כלקוחים מאירועי השבועות האחרונים. שר החינוך פונה לנציג אגודת ישראל ומבהיר לו כי בכוונתו לקרוא את בכירי משרדו לסדר, ולהזהירם לבל יוסיפו להתערב בתכני החינוך בתלמודי-התורה.

הכל נראה כל כך מוכר, רק התאריך ושמות המעורבים זורקים את הקורא לאחור, לימי הקמת המדינה ומעידים על מאחורי הקלעים של ביסוס המעמד העצמאי של החינוך החרדי. שימו לב לתאריך: ח' ניסן תש"י, ועכשיו לנסיבות ההיסטוריה שמועתקות בימים אלו במעין שחזור מדויק. הציטוט נאמן למקור, מילה במילה. רבותי, ההיסטוריה חוזרת, גם ההיסטריה.

"לכבוד שר הסעד הגרי"מ לוין שליט"א, שר ורב וידיד נעלה", כותב שר החינוך והתרבות זלמן שזר – לימים נשיא המדינה, "היום קבלתי את מכתבך מיום ג' ניסן והנני ממהר לענות לך ולהרגיעך, ואודה לך מאד אם תואיל להרגיע בשמי את הרבנים הגדולים החרדים כמוך לעניין תלמוד התורה ביישוב הישן".

מה שהסעיר את רבני היישוב הישן, אז כהיום, הייתה חקיקת חוק חינוך חובה שלא הבדיל בין הזרמים ונתן דריסת רגל למשרד החינוך במערכת החינוך החרדית. כדי לקדם את פני הרעה קבע שר החינוך (לא בנט. שזר!) סיור מיוחד במוסדות החינוך החרדים, על מנת לאשר את רשימת הת"תים שביקשו להיפטר מחוק חינוך חובה. אלא ששר החינוך נפל למשכב, הביקור התמהמה, מועד ביצוע החוק התקרב ושזר מיהר לשגר מכתב במסגרתו עוגנה עצמאות החינוך החרדי.

"בראותי כי יום בצוע החוק מתקרב וענין הביקור מתמהמה (באשמת שנינו) מסרתי את רשימת התתי"ם ההם, כפי שסימנת אתה, למנהל אגף החינוך, הד"ר בן יהודה, עם הוראה מפורשת: לפטור אותם מחובת חוק חנוך החובה גם לפני הביקור, אולם אינני רוצה שנשחרר את עצמנו, או את באי-כוחנו, מחובת הביקור בכל שעה אחרת, ואם נראה צורך בתיקונים פנימיים או חינוכיים או בשיפורים אחרים שנסכים עליהם שנינו, נדרוש את ביצועם. יודע אני כי דעתו של ד"ר בן יהודה כדעתי בעניין זה, ובטוח אני כי הוא ימלא את ההוראה בשלמותה".

מי שמנע את ביקור בא-כוחו של שזר, היה הרב מבריסק שדרש כי שר החינוך שזר, ולא רק מנהל האגף מטעמו, בן יהודה, יסייר במוסדות. בנט מסתבר, לא היה הראשון שיזם סיור במוסדות החרדים כדי להרגיע את האווירה הטעונה, וזהבי אינו המנהל הראשון שנזקק לליווי השר.

בסוף המכתב שוזר שר החינוך שזר הבהרה ברורה מטעם הממשלה כולה וגם מסר סמוי לעצבניים משני הצדדים: "הייתי מאוד רוצה כי תדע שלא רק אני, אלא כל חברי בממשלה חדורי הכרה כי את המדינה העברית חובה לבנות על יסודות סבלנות הדדית ושיתוף נאמן של כל כוחות האומה, ועם כל רצוננו העז לאחד את האומה איחוד מדיני ותרבותי אנו חרדים לכך שאיש עברי דתי ירגיש את עצמו נגאל בתוך המדינה וחלילה לנו להעביר מישהו על מידותיו והנהגותיו המסורתיות. מובטחני, כי על אף כל הגילויים המרים של החודשים האחרונים הכרה זו תתברר גם לעצבניים ביותר אשר בקרב חברי ובקרב חבריך גם יחד".

יהודים עצבנים בני עצבנים, היו כאן מאז ומתמיד בכל המגזרים. שזר מסיים את מכתבו בזימון לביקור חולים בחיפה, מקום מגורי השר דאז, ומקום הולדתו, כמה סמלי, של השר המכהן נפתלי בנט. גם הטקסטים של בנט בשבועות האחרונים נראים זהים, כמעט מילה במילה, לאלו של שזר.
לא נותר אלא למסגר ולתלות את המכתב, בהגדלה, מול לשכתו של מנכ"ל החינוך העצמאי הנכנס הרב סורוצקין שפתח את דלתות החינוך העצמאי בפני השר המכהן ומנהל המחוז החרדי. לא רק עצבניים היו פה ונשארו. גם הסיורים המשותפים, נקבעו (ונדחו) בתלמודי התורה בימים מתוחים.
לזכותם של האגודאים שמכנסים את מועצת גדולי התורה ניתן לומר שהם מסתמכים על תורת מלחמה ושלום שלימדונו האבות המייסדים: את המכתבים וההבטחות הברורות רצוי לקבל לפני שמזמינים את צמרת המשרד לסיורים בתלמודי התורה ולא אחרי.

בריאותו של בנט טובה וגם מדדי הכושר האישי מהגבוהים בתחומו. סורוצקין פתח את השער לרווחה. הסיור הבא של השר במוסדות חרדים התקיים השבוע בערד בצוותא עם שר הבריאות יעקב ליצמן, שמתח ביקורת באכסניה זו רק לפני שבועיים על הסיור המשותף ביבנה. סוגיית המחוז החרדי חשובה, אך לחסידות שליצמן מייצג ישנן בערד צרות גדולות יותר מול ראש העיר מטעם יש עתיד, בן חמו.
ליצמן אגב, מבהיר כי הוא שומר על עקביות. את הסיור בערד הוא קיים עם השר ומנכ"לית המשרד, ללא נוכחות מנהל המחוז החרדי. כך או כך, המסר ברור ולא נופתע אם הרוח הדרומית תנשב מכיוונו של שר הבריאות גם כשיעמוד בפני מועצת גדולי התורה (אם אכן תכונס לבסוף כדי לדון בכותל הרפורמי ובמחוז החרדי, ולא תבוטל על רקע ההבנות המסתמנות). ליצמן יכול להעיד אישית על התגייסות שר החינוך בנט לטובת החינוך החרדי, לא רק במילים אלא גם במעשים, בהקצאות, בתקנים ובכיתות.

אם הרב איצ'ה מאיר לוין ז"ל ידע להסתדר עם שר מפא"יניק כמו זלמן שזר, אין שום היגיון שהנציגים החרדים לא יורשו להידבר ולהסתדר עם שר חינוך מפד"לניק שמצהיר מפורשות כי פניו להידברות ולא לכפייה, להיטיב ולא להרע.

לשלטון בחרתנו
"אנחנו צריכים להחליף דיסקט ולהתחיל להבין שאנחנו לא אופוזיציה אלא חלק מהשלטון", הבהיר יו"ר ש"ס לחברי התנועה מכל רחבי הארץ שהתגבשו בסופ"ש תנועתי ברמדה, "כשאתם באים לראשי הרשויות צריך לבוא בגו זקוף ולדרוש את מה שמגיע לציבור שלנו בלי להתבייש ובלי למצמץ".
מול עיניהם של נציגים מקומיים שהתרגלו בקדנציה שעברה לבקש ולא לדרוש, להתחנן ולא לתבוע, הזכיר דרעי למשתתפים, בטון הדיבור, בהבעות הפנים ובתנועות הידיים, את שר הפנים של שנות התשעים, טרום התיק הציבורי (ממנו יצא דרעי זכאי לא רק תורנית אלא גם משפטית, מה שמאפשר להעלות זיכרונות ללא חששות).

"יש לנו בחירות לרשויות בעוד שלוש שנים", אמר דרעי לש"סניקים שהגיעו לרמדה ושילמו טבין ותקילין (1,900 שקלים לעידוד התיירות בבירת ישראל בזמנים קשים). "מתי יהיו הבחירות לכנסת אין לדעת", המשיך דרעי ורשם לכל הנציגים הערת אזהרה גורפת, "זה הזמן שלכם להוכיח את עצמכם ומי שלא מסוגל לעשות זאת לא חייב להישאר בתפקיד". נותר רק לקוות שהעשייה המתחדשת בשטח תבוא מתישהו לידי ביטוי גם בסקרים.

נמיכות הקומה ושפלות הרוח באו לידי ביטוי בקדנציית לפיד-פירון, ברשויות המקומיות אף יותר מאשר בכנסת ובממשלה. ראשי ערים שהורגלו במשך השנים לכך שלנציגים החרדים יש מה שנקרא 'אחות בבית המלך' - במסדרונות השלטון, הסתגלו בהנאה רבה למציאות החדשה של הדרת חרדים מכל מעגלי העשייה.

מי שנדפק פעם אחת לא מסוגל להיגמל מזה, אמר המשורר. דרעי הסביר כי שפלות הרוח בכל פנייה ופנייה לראשי ערים, לשרים ולפקידי ממשלה צריכה להיגמר. "מה שמגיע לנו, מגיע בדין, אנחנו צריכים לנקוט באמצעים הפוליטיים שעומדים לרשותנו כמפלגת שלטון".
מה שנכון ורלוונטי לנציגים ברשויות המקומיות מטעם ש"ס ויהדות התורה שיכולים וצריכים להרגיש שיש להם גב, תקף שבעתיים כשמדובר בחברי הכנסת והשרים. מי שמחזיקים באצבעותיהם מדי יום ביומו את הממשלה הצרה-צרורה, אמורים לתת לפעילים המקומיים דוגמה אישית למאה אחוזי נחישות ואפס רפיסות.

בכל מה שנוגע להוצאות השוטפות אין תלונות. במרבית התחומים עומד נתניהו בסיכומים, בעיקר הכספיים. אלא שבכל מה שקשור לעבודות תשתית הכרוכות בשינויי חקיקה, ביבי כדרכו דורך במקום. בשבוע שעבר נחשף כאן, כי נתניהו מעכב את ביצוע הסיכומים בשלושה תחומים מרכזיים: פטור מליב"ה בת"תים, הבטחת הכנסה לאברכים והעדפה מתקנת לחרדים בשירות הציבורי.
מכתב דחוף בעניין נשלח השבוע מטעם חברי יהדות התורה ובשוליו גם אמירה של לצאת ידי חובה נגד הכניעה לרפורמים. כביכול החברים החרדים לא היו שותפים בשתיקה להסכמות הכותל הרפורמי ואפשרו ליוזמי הפשרה לדחוף להם פתקים באוזן ללא הפרעה.

נתניהו מבין שמדובר באיומים מן השפה ולחוץ, והראיה הטובה ביותר לכך היא ההזמנה המתוקשרת של מנהיגי הרפורמים ללשכתו השבוע, במה שנתפס כסוג של מסיבת ניצחון. עוד משנות ה-90 נחשב נתניהו כראשון שיודע לזהות אימתי מדובר באיומי סרק-סרק, ומתי מונח לפניו איום שיש בו ממש. את כותרות האוזן גדושות החרון ביתד נאמן, הוא משייך ובצדק לאופציה הראשונה.
במישור האידיאולוגי, הסוגיה נתונה להכרעת מועצות גדולי וחכמי התורה (זו של אגו"י אמורה לומר את דברה כפי שנחשף כאן לראשונה). במישור הכלכלי-חברתי, כל המצוקות שתוארו כאן בשבועות האחרונים מתגמדות למול משבר הדיור, שהופך את חייהם של זוגות צעירים והוריהם, לבלתי נסבלים.

קבינט מעורב
כשדרעי מדבר על נמיכות קומה ברשויות הוא לא מתכוון רק לתקציבים לבתי ספר, בתי כנסת ומקוואות אלא בעיקר לראשי הערים שמרשים לעצמם להדיר חרדים ממכרזי הדיור בערים מעורבות. השיטה שהפטנט הרשום שלה נקבע בקריית גת ידועה. בונים לגובה, עם מפרט שמייקר את הדירות. הנוסחה אומצה ושודרגה גם בערים אחרות עם תוכניות מתאר ששמות דגש על חניונים תת קרקעיים במקום גני ילדים ותיאטראות במקום מקוואות.

מצוקת הדיור לא תיפתר אך הלחץ יפחת בהדרגה אם הציבור החרדי ישכיל להתיישב בהמוניו בערים מעורבות בהן ניתן למצוא עדיין דירות במחירים סבירים. סגן שר החינוך מאיר פרוש, נזכר השבוע כי בשנות השמונים היה זה האדמו"ר מערלוי זצ"ל ששבר את הטאבו והיה לאדמו"ר הראשון ששלח את חסידיו מירושלים ובני ברק ליישב את ביתר עילית, ובשנות התשעים גם את אלעד. לפני שש שנים הוא שלח קבוצה נוספת לחיפה, והתווה את הדרך של חשיבה מחוץ לקופסה. בגור עשו זאת לפני עשרות שנים והתנחלו בחצור, בקריית גת, באשדוד וכמובן גם בערד – שעל ראש העיר המכהן בה והמכשולים שהוא מערים כבר דובר כאן בראשית הדברים. מילה טובה מגיעה גם לחסידות צאנז שקבעה את מושבה בנתניה וכיום מתבייתת על טבריה.

הבעיה הגדולה היא שגם ערי פריפריה מעורבות הפכו מפתרון לבעיה באדיבות ראשי הערים תוקעי המקלות בגלגלים. אך מה לנו כי נלין על הערבובים של ראשי הערים המעורבות? הרושם שנוצר עד כה במערכת הפוליטית הוא שמצוקת הדיור הרלוונטית כל כך לשכבת המצביעים, מעניינת פחות את הנציגים בכנסת ובממשלה ונדחקת לשולי רשימת הדרישות.

בסוג של שינוי כיוון, נשמעים בתקופה האחרונה קולות רעננים מלשכותיהם של שר הפנים ויו"ר
ועדת הכספים. שני האישים הללו מחזיקים באזורים רגישים של השלטון המקומי ואם ייקחו את הנושא כפרויקט, עשוי להסתמן פה שינוי אמיתי.

דרעי לא הכביר בפרטים בנאומו בפני הנציגים אך במבט כהרף עין על רשימת הפגישות בלשכתו בשבועות האחרונים ניתן ללמוד במה דברים אמורים. בנכנסים ויוצאים: אביגדור יצחקי ראש מטה הדיור מטעם שר האוצר, ארז חלפון שמייעץ לכחלון ושימש בשעתו כיועצו של שרון, ואפילו יעקב אשר שמרגיש בנוח במשרד הפנים יותר מאשר בחדר סיעת יהדות התורה (למרות חילופי הצעקות שנשמעו בשבוע שעבר במסדרונות).

המכנה המשותף לרשימת האישים האמורה היא מעורבותם (הממסדית של השניים הראשונים והאישית-תנועתית של האחרון) בניסיונות הבלתי פוסקים לפתור את מצוקת הדיור. שר האוצר כחלון החליף בשבועות האחרונים את הדיסקט ובמקום לדבר על הורדת מחירי הדיור הוא מציב יעד חדש: הוזלת דירות לזכאים, זוגות צעירים ומשפרי דיור, במסגרת מכרזי מחיר למשתכן ומחיר מטרה.
לנישה הזאת שמוכיחה את עצמה במכרזים עם הוזלות של כעשרים-שלושים אחוזים מערך הדירות, אין שום סיבה שהחרדים לא ייכנסו. ההליך התכנוני שהוביל השר לשעבר אריאל אטיאס בחריש הכיר תקדימית בתכנון ייעודי לחרדים - למרות שעל המהלך האובדני בחריש שהובל ברשלנות פושעת (לא של השר לשעבר!) איש לא נתן עד כה את הדין (וגם לא ייתן).

בהסכמים הקואליציוניים של ש"ס ויהדות התורה מופיע סעיף מפורש אך עמום בנוגע לפתרון מצוקת הדיור אולם עד עתה ההבטחה נותרה על הנייר. בשבועות האחרונים נעשו צעדים על מנת להצמיד להבטחה ערבות בנקאית בחתימת האוצר. דרעי החבר בקבינט הדיור גיבש ביחד עם נציגי כחלון העומד בראש הקבינט, מתווה ליישום מעשי של בניה לחרדים באמצעות הקצאת חמישה עשר אחוזים ממכרזי מחיר למשתכן בערים מעורבות לפרויקטים לחרדים. היעד המוצהר במתווה: 6,500 דירות לתכנון ו-5,000 דירות לשיווק מגזרי לחרדים, בכל שנה.

כדי להתמודד עם החסם האמיתי, התנגדות ראשי הערים, ההבנות יעוגנו במסגרת הסכמי הגג שראשי הערים חותמים עליהם מול האוצר ומייחלים להם כמו זוג צעיר לקורת גג. במקביל יוקמו ועדות גבולות להרחבת שטחי השיפוט של הערים החרדיות על מנת להכשיר קרקעות, לא רק בבית שמש – שהפכה לדגל המאבק של תושבים חילוניים בעיר, חברי ליכוד שהטריפו את חברי הכנסת והשרים.
ביום שני השבוע אמורה הייתה ההצעה לעלות להצבעה בקבינט הדיור, אך הואיל וההצעה בושלה עד עתה כמאכל בן דרוסאי, וגם השר לשעבר אטיאס טרם העביר את הגהותיו הסופיות, נדחתה הישיבה לשבוע הבא. דרעי מקווה להעביר את ההחלטה ומיד לאחר מכן להפעיל את השפעתו כשר פנים על ראשי הערים ברוח עבודתו משנות השמונים והתשעים שהוכרה בפסיקה (ממרבית אישומי התיק הציבורי, כפי שהוזכר, הוא יצא זכאי, בלי מרכאות).

נחיה ונראה מה יהיה אחרי שבג"ץ יאמר את דברו בעתירת התנועה לאיכות השלטון נגד מינויו. דרעי ממתין ויחד איתו המועמדים לקבלת/חילופי תיקים בממשלה, כפי שניסח זאת השבוע בציניות אופיינית הח"כ המועמד לשרות צחי הנגבי: "החלטת בג"ץ בעניינו של דרעי היא המחסום האחרון ביני לבין התירוץ הבא של ביבי".

עיר ללא אייפון
הובלת המהלך של התיישבות חרדית בערים מעורבות פריפריאליות, מתחילה בקבינט הדיור, אך תהיה חייבת לעבור בהמשך בישיבות ובסמינרים. אם היוזמה לא תקודם על ידי ראשי הישיבות במעין 'רוח קבלן' שתכשיר בקרב הנשואים הטריים את השינוי התפיסתי, נישאר גם הפעם עם שידוך בלי חתונה.
בכדי להפוך את ההחלטות התיאורטיות של קבינט הדיור למעשיות יש צורך בשילוב ידיים דו מפלגתי, בלחץ פוליטי מתמיד ובהתגייסות קהילתית, לבנה אחר לבנה, חתונה בעקבות חתונה. בעניין הזה מסתבר, כבר גובשה יוזמה שנכשלה (נכון יותר לומר, הוכשלה). תשמעו סיפור.

בראשית הקדנציה גיבשו ראש ישיבת אור ישראל הגר"י רוזן וראש ישיבת חברון הגר"ד כהן יוזמה מרעננת להקמת פורום ראשי ישיבות מהמגזר הספרדי, הליטאי והחסידי לפתרון מצוקת הדיור. ראשי הישיבות שממששים את הדופק בקרב הצעירים מודעים לגודל המשבר ועוצמת השפעתו על בוגרי הישיבות שלא מצליחים לרכוש דירות ולעיתים, בעקבות כך, מחשבים מסלול מחדש, מקודש לחול.
ההיגיון שמאחורי הרעיון היה שאם עמדת ראשי הישיבות תישמע סביב שולחן עגול ותיקבע מטרה - במחיר וביעדים, ניתן יהיה להפנות את הבוגרים ליעדים אטרקטיביים מתוכננים. דרעי ששמע מראשי-הישיבות על ההצעה נענה ליוזמה, הציע את שמותיהם שלושה ראשי ישיבות ספרדיות מטעם ש"ס, ופנה לחבריו ביהדות התורה כדי לקדם את התוכנית ביחד איתו. באווירת מאבקי הקרדיטים בין החברים המפרגנים, זהות המציע הייתה סיבה מספקת לכך שתיפח רוחה של היוזמה ברגע לידתה.

כך נראים פניה המצולקות של היהדות החרדית. ועדות רבנים לענייני, לא מפסיקות להתכנס ולכנס, להחרים ולהזהיר, ורק במה שנוגע למצוקה הקשה מכל שרלוונטית לכל בוגר ישיבה ובוגרת סמינר, אין מי שירים את הכפפה.

במציאות המעוותת בה אנו חיים היה מי שהציע השבוע רעיון מהפכני, להכריז על הקמת עיר ללא אייפון, ולגרום תוך ימים ספורים לגיוס המוני של ועדות רבנים.

טורו של אבי בלום מתפרסם ב'קו עיתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!