כ"א כסלו התשפ"ה
22.12.2024

שני שליש ממחללי השבת היו מעדיפים שלא

תניחו את הפופוליזם בצד, מסחר בשבת פוגע בכולנו: רוב העובדים המועסקים בשבת בעלי משפחות המגיעים משכבות סוציו-אקונומיות חלשות, שאין בידם הברירה אלא לעבוד בשבת בכפוף לדרישות המעסיק. מרבית המועסקים בשבת אינם מקבלים יום מנוחה חלופי, ולפחות שני שלישים מהם היו מעדיפים שלא לעבוד בשבת.

שני שליש ממחללי השבת היו מעדיפים שלא

ישראל החברתית הולכת ומשנה את פניה, הסטאטוס קוו שגובש עם קום המדינה הולך ומתערער (עבור שני הצדדים של המתרס הדתי) והשינוי הבולט ביותר לכך הוא באופן תפישתנו את יום השבת. יום המנוחה השבועי הפך עבור רבים ללא פחות מיום קניות לאומי. המגמה המתרחבת של פעילות המסחר ורשתות הקניות בשבת, נעשית כמובן תוך התעלמות בוטה מהחקיקה הקיימת.

לצערי, בעלי רשתות המסחר עושים שימוש ציני בערכים חשובים מעין כמותם, דוגמת ליברליזם וחופש הבחירה. אותם אנשי עסקים גורסים כי על המדינה לאפשר לכל אזרח את חופש הבחירה מתי ואם בכלל לנוח פעם בשבוע. בד בבד, מרבית נבחרי הציבור שלנו – דתיים וחילוניים כאחד, אשר חוששים מנזקים פוליטיים עתידיים, נמנעים מלעסוק בסוגייה. כך למשל ח"כ רחל עזריה (כולנו) שפעלה לאחרונה בהצלחה לתוספת ימי חופשה לכל עובד בשנה. אכן הישג מבורך הודות לפעילותה של חברת הכנסת, מטעם מפלגה שבראש סדר יומה ניצב מעמד הפועלים.

עם זאת כמה אירוני זה שנבחרת ציבור, אשר מתיימרת לפעול למען הפלגים החלשים בחברה, מערימה קשיים דווקא מול חוק שמבקש להטיב עם המעמדות הבינוניים והחלשים בישראל. החקיקה הקיימת גורסת כי יום מנוחה שבועי לא צריך להיות נתון לבחירה של איש – לא של המעסיק ולא של העובד. החוק מעגן את השבת כעובדה מוגמרת וחסרת עוררין – יום חופש. מאידך, המתנגדים לו גורסים שיש לאפשר לכל אדם לבחור לעצמו אם לקחת יום חופש שבועי ומתי, ואין זה מתפקידה של המדינה לעשות כן עבורו. הבעיה שהטענה לא מתיישבת עם המציאות.

אז הנה כמה עובדות על תופעת המסחר בשבת בישראל: שיעור העובדים המועסקים בשבת בישראל הוא כ- 15%, כאשר רובם המכריע יהודים. רוב העובדים המועסקים בשבת בעלי משפחות המגיעים משכבות סוציו-אקונומיות חלשות, שאין בידם הברירה אלא לעבוד בשבת בכפוף לדרישות המעסיק (למשל קופאיות ומוכרנים). מרבית המועסקים בשבת אינם מקבלים יום מנוחה חלופי, ולפחות שני שלישים מהם היו מעדיפים שלא לעבוד בשבת.

מתפקידו של המחוקק לדאוג לרווחת אזרחיו, גם אם לפעמים קם קול זעקה נגדו. ניקח לדוגמא את אבי, עובד שכיר בשנות ה-30 לחייו, אשר מפרנס לצד זוגתו את שני ילדיהם הקטנים. אותו עובד עמל קשה במהלך השבוע כחלק ממירוץ החיים אליו כולנו נשאבים, ומתפתה להרוויח יותר כסף אם יסכים לעבוד גם בימי שבת. המעסיק מרגיע אותו בטענה שאת יום המנוחה שלו יוכל לקחת בכל יום אחר בשבוע. בינתיים השבת תגיעה, משפחות, בני זוג וחברים ינוחו וינפשו יחדיו ביום המנוחה השבועי של כולם. כולם חוץ מאבי. ילדיו ובת זוגו יבלו לבדם בחוף הים, יטיילו לבדם בפארק, ויבקרו את קרוביהם לבדם. בינתיים אבי ימשיך לעבוד, מתוך הנחה שהוא עושה את הדבר הנכון עבור משפחתו – למען הפרנסה. ייתכן וגם אחת מהמשמרות שהיה אמור לקבל במהלך השבוע תתבטל, וכך ההחמצה הנוצרת כפולה. מיותר לציין כי את יום המנוחה שאבי יקבל במהלך השבוע הוא יעביר בגפו. ילדיו בבית הספר ואשתו עובדת. יעברו שנים עד שאבי יבין אילו רגעים נדירים ויקרים מפז לצד רעייתו וילדיו הוא איבד. רגעים שלעולם לא יחזרו עוד.

אנשים שעורכים את קניותיהם בשבת, לא ישובו לעשות כן במהלך השבוע. לכן, מאות בתי עסק קטנים שמסרבים להקריב את חייהם למען המירוץ אחר הכסף, נסגרו בשנים האחרונות. הצלחתן המסחררת של רשתות הענק על חשבון עובדיהם החלשים והעסקים הקטנים מהווה פגיעה אנושה, לא הוגנת שמתגמלת את מי שהחליט לעבור על החוק. כעת על מנת לתקן את העיוות, על המחוקק לנהוג באחריות ולבצע את מה שלשמו נבחר – לקבל החלטות קשות. להיות המבוגר האחראי, בעל תפישה רחבה, ארוכת טווח, שרואה לנגד את עיניה את טובת אזרחי ישראל כולם תוך ביצוע פשרות כואבות – לא להיכנע לקריאות פופוליסטיות ולהבין שלכולנו מגיע יום מנוחה שבועי יחד עם קרובינו, למען עצמנו.
שבת שוויון מחללי שבת רועי לחמנוביץ רחל עזריה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}