מלחמת הקרדיט של משה רבנו

כל אדם באשר הוא, אוהב לקבל קרדיט על מעשה שעשה, על דבר חשוב שאמר – ובכלל, שיידעו שהוא עומד מאחורי העניין לשמו התכנסנו. אם נוריד את זה ממש לרמה היום יומית הקיומית, מדובר פה גם על עניין של עבודה ופרנסה. אם פרסמתי יצירת אמנות מדהימה – ואדם אחד ראה והתלהב, רצה לקנות אותה בכסף רב ואף להזמין עבודה נוספת, במידה ויש לי קרדיט על התמונה, הוא יידע לחפש אותי, במידה ולא – לכו תדעו...

אבל לא רק בפרנסה. אפילו אם ניקח ידיעה עיתונאית. ברגע ששם העיתונאי חתום עליה, יש את הערכים המוספים שהיא יכולה להקנות לו ולסייע לו בעתיד, ולא רק לשם ניפוח האגו.
הפרת זכויות יוצרים היא דבר שהחוק מקפיד עליו, וגוזר קנסות כבדים על אנשים שמפרים את הזכויות של אדם אחר. אני יכולה להבין את זה, כאישה שחתומה על ידיעות/כתבות/אייטמים ועוד. זה באמת מאוד קשה לראות יצירה שלך כשהקרדיט אינו קיים. בכלל, יש בנו צורך גשמי כזה שעליו צריך לעבוד קצת יותר. צניעות, ענווה.

וכל ההרהורים האלו מקבלים פרופורציות בפרשת השבוע הנוכחית, תצווה.
לאורך כל פרשות התורה, מפרשת שמות, מוזכר שמו של משה רבנו, גם אם לא מדברים עליו במשך הפרשה, או גם אם אינו מדבר בפועל. ואילו בפרשת תצווה, כשמשה רבנו מעביר כל כך הרבה מסרים לעם, דווקא בפרשה זו – שמו אינו מוזכר. "ואתה תצוה את בני ישראל".

לפי המפרשים, ישנה הסיבה הידועה על רמז להסתלקותו של המנהיג היחיד בדורו, ומדובר בפרשה שתמיד נסמכת לז' באדר, וסיבה נוספת, מאחר וביקש הקדוש ברו הוא להשמיד את עם ישראל לאחר שחטאו בחטא העגל, אמר משה רבנו, "ואם אין – מחני נא מספרך". ומכיוון שקללת חכם מתקיימת אף אם תלה אותה בתנאי כלשהו, קיבל ה' את בקשתו שהיא למעשה הקרבה למען כל עם ישראל.
פרשנים מבארים כי לאחר פרשת החטא, והוויכוח בין הקדוש ברוך הוא לבין משה, על עתיד העם – האם יחיה או ימות, ויתר משה על שמו ופעל נטו למען המשך קיומו של עם ישראל.

היש מנהיג אוהב ונאמן ממשה? היש צניעות וענווה מדהימה כמו זו?

הלוואי ונצליח, ואני כותבת את הדברים לעצמי בבחינת קשוט עצמך תחילה – הלוואי שנצליח להגיע לשלב שבו נעשה כמה שיותר דברים, למען כמה שיותר אנשים, מתוך רוגע פנימי כזה ואושר אמיתי שעשינו את שהיה נדרש מאיתנו, ללא כל צורך בקרדיט.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!