מה לאשכנזי בשבת פיוט נוסח מרוקו?
טורו של הרב בן ציון נורדמן מלא רגש - מההצגה שגנבו חניכי שלווה, ועד השיר "אעופה אשכונה, וארחיקה נדוד"
- הרב בן ציון נורדמן
- י' אדר א' התשע"ו
- 4 תגובות
מכירים את המושג 'לגנוב את ההצגה?' בשבוע שעבר הייתי עֵד לאחת מהגניבות היותר טובות בתחום זה. נסעתי לעיר הדרומית לצורך מספר ימי השתלמות. היו אלו ימים של לימוד בצוותא עם עמיתים למקצוע, שאת חלקם הכרתי יותר וחלקם פחות. זו הזדמנות מצוינת לקבל פרספקטיבה רחבה לעבודתם של מנהלים ואנשי חינוך, פוליטיקאים ואנשי ציבור. איש איש בתחומו, איש איש בתפקידו. ימי דיון פוריים שמקדמים וממנפים את הפעילות היומיומית.
במהלך ימי ההשתלמות עלו והופיעו על הבמה מכובדים לרוב. החל משר הבריאות הרב יעקב ליצמן שנאם נאום גדוש בגילויים מרעישים, שר האנרגיה והתשתיות ד"ר יובל שטיניץ שהוציא קיטור על המתנגדים למתווה הגז , המשיך עם שר האוצר משה כחלון האיש שמנהל ביד רמה את כלכלת ישראל, בשקט ובצנעה שאינם מוכרים במחזותינו. עלו שם גם אישי זמר כאלו ואחרים, וכבר היה נדמה שראינו ושמענו הכול.
ואז הגיעה ההופעה האחרונה. כשכבר סברנו שאין עוד מה להוסיף, עלו להופיע להקת ילדים בעלי צרכים מיוחדים של ארגון 'שלוה' ופשוט 'גנבו את ההצגה'.
'שלוה' (שחרור למשפחה ולילד המוגבל) הוא ארגון הפועל כבר 25 שנים בילדים בעלי מוגבלויות ומסייע לבני משפחותיהם בהתמודדות עם המורכבויות הכרוכות בגידולם, תוך כדי שילובם בחברה. הארגון שנוסד בשנת תש"ן על ידי הרב קלמן סמואלס ואשתו, לאחר שבנם הפך - לא עלינו - לעיוור וחירש מחיסון פגום שקיבל במהלך החודשים הראשונים לחייו. משפחת סמואלס החליטה להקים ארגון שיעזור למשפחות המתמודדות עם אתגרים דומים.
'מקהלת שלוה' הייתה מורכבת מחניכים של הארגון, ילדים הלוקים בפיגור שכלי כזה או אחר, ילדים בעלי לקויות שונות, בעיות התפתחות ותסמונת דאון. כל הנוכחים באולם, ללא יוצא מן הכלל, ישבו המומים ודומעים מהביצועים שהפגינו הילדים, שאיש לא האמין בהם. לולי 'שלוה', ילדים אלו לא היו מגיעים לשום מקום.
באותם רגעים התבוננתי בהערצה במייסד הארגון הרב קלמן סמואלס. הצורך בהקמת ארגון לילדים המיוחדים, ידוע לכול. אין ספק ואין חולק כי החברה זקוקה למקומות כאלו. אך מי שקם ועשה מעשה, הוא הרב סמואלס. לא מספיק לדעת, לא מספיק לחשוב, צריך לקום ולעשות. מי שקם ועשה הוא "חכם לב". יש בו גם את הלב, הרגש וגם את החכמה לעשות את המעשה. הרגש והשכל חברו יחדיו.2.
בפרשתנו, פרשת תצוה, אומר הקב"ה למשה: "וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה, וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי". המפרשים תמהים מהו פירוש הביטוי "חכם לב", ומסבירים: כי הכוונה למי שלומד ומפנים.
ישנם אנשים שהדברים שהם לומדים נשאר עבורם בגדר ידע תיאורטי בלבד. אך יש אנשים שמפנימים את הדברים והלימוד הופך לחלק מאישיותם. אנשים אלו נקראים בלשון המקרא "חכמי לב". הגדרה זו מתייחסת לכל אותם אלו שנטלו יוזמה ועשו מעשה. מייסדי 'שלוה' ומנהלי פרויקטים אחרים, נכללים בהחלט בהגדרה זו.
נתקלתי בחיי באנשים לא מעטים שמפכה בהם רעיונות, יכולות, כישרונות ואפשרויות, אך לא עושים מאומה עם כל המטען הזה. לעומתם, אנשים ללא הרבה יכולות, ביניהם גם כאלו שבמבט ראשון לא מסוגלים לחולל דברים גדולים, ודווקא אלו בנו, הרימו, יזמו, הקימו, והכול בעשר אצבעותיהם.3
ומדרום לצפון. בסוף השבוע האחרון השתתפתי ב'שבת פיוט ושירה' בנוסח מרוקו שנערך אי שם בצפון הארץ. אם תשאלו מה לי ול'נוסח מרוקו', את התשובה גיליתי רק במוצאי שבת.
נסעתי לשם יחד עם ידידי היקר עו"ד אליהו בוסקילה, יו"ר 'הבית היהודי' בחדרה, שארגן את השבת הנפלאה הזו. יחד עמנו היו חברי היקר מר איציק יצחקי יו"ר ועד העובדים של עיריית חדרה ומנהל מחלקת "תרבות תורנית" וידידי אהובי איש רב פעלים ר' ציון בסה.
'שבת הפיוט והשירה' היא פרי עבודה מעולה ושיתוף פעולה יוצא דופן של המחלקה לתרבות תורנית, וההצעה להצטרף לשבת הייתה קורצת מאוד. ככלל, אני מחבב דברים חדשים, כך אני זוכה להכיר את ה"יחד שבטי ישראל" מקרוב, ללמוד נוסחאות, מנהגים ועדות.
בעיניי, זה היופי של עם ישראל. ה'ביחד'. העדות השונות, המנהגים השונים, השירה שאינה דומה מעדה אחת לרעותה. והכול מול אבא אחד בשמיים ובארץ. כל אחד כפי המסורת שקיבל, ושעברה מאב לבן בשרשרת הדורות.
בדרכי הביתה מצאתי את עצמי מזמזם את מילות השיר "אעופה אשכונה וארחיקה נדוד". למרות הכול, יש תקווה: עם ישראל חי.
במהלך ימי ההשתלמות עלו והופיעו על הבמה מכובדים לרוב. החל משר הבריאות הרב יעקב ליצמן שנאם נאום גדוש בגילויים מרעישים, שר האנרגיה והתשתיות ד"ר יובל שטיניץ שהוציא קיטור על המתנגדים למתווה הגז , המשיך עם שר האוצר משה כחלון האיש שמנהל ביד רמה את כלכלת ישראל, בשקט ובצנעה שאינם מוכרים במחזותינו. עלו שם גם אישי זמר כאלו ואחרים, וכבר היה נדמה שראינו ושמענו הכול.
ואז הגיעה ההופעה האחרונה. כשכבר סברנו שאין עוד מה להוסיף, עלו להופיע להקת ילדים בעלי צרכים מיוחדים של ארגון 'שלוה' ופשוט 'גנבו את ההצגה'.
'שלוה' (שחרור למשפחה ולילד המוגבל) הוא ארגון הפועל כבר 25 שנים בילדים בעלי מוגבלויות ומסייע לבני משפחותיהם בהתמודדות עם המורכבויות הכרוכות בגידולם, תוך כדי שילובם בחברה. הארגון שנוסד בשנת תש"ן על ידי הרב קלמן סמואלס ואשתו, לאחר שבנם הפך - לא עלינו - לעיוור וחירש מחיסון פגום שקיבל במהלך החודשים הראשונים לחייו. משפחת סמואלס החליטה להקים ארגון שיעזור למשפחות המתמודדות עם אתגרים דומים.
'מקהלת שלוה' הייתה מורכבת מחניכים של הארגון, ילדים הלוקים בפיגור שכלי כזה או אחר, ילדים בעלי לקויות שונות, בעיות התפתחות ותסמונת דאון. כל הנוכחים באולם, ללא יוצא מן הכלל, ישבו המומים ודומעים מהביצועים שהפגינו הילדים, שאיש לא האמין בהם. לולי 'שלוה', ילדים אלו לא היו מגיעים לשום מקום.
באותם רגעים התבוננתי בהערצה במייסד הארגון הרב קלמן סמואלס. הצורך בהקמת ארגון לילדים המיוחדים, ידוע לכול. אין ספק ואין חולק כי החברה זקוקה למקומות כאלו. אך מי שקם ועשה מעשה, הוא הרב סמואלס. לא מספיק לדעת, לא מספיק לחשוב, צריך לקום ולעשות. מי שקם ועשה הוא "חכם לב". יש בו גם את הלב, הרגש וגם את החכמה לעשות את המעשה. הרגש והשכל חברו יחדיו.2.
בפרשתנו, פרשת תצוה, אומר הקב"ה למשה: "וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה, וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי". המפרשים תמהים מהו פירוש הביטוי "חכם לב", ומסבירים: כי הכוונה למי שלומד ומפנים.
ישנם אנשים שהדברים שהם לומדים נשאר עבורם בגדר ידע תיאורטי בלבד. אך יש אנשים שמפנימים את הדברים והלימוד הופך לחלק מאישיותם. אנשים אלו נקראים בלשון המקרא "חכמי לב". הגדרה זו מתייחסת לכל אותם אלו שנטלו יוזמה ועשו מעשה. מייסדי 'שלוה' ומנהלי פרויקטים אחרים, נכללים בהחלט בהגדרה זו.
נתקלתי בחיי באנשים לא מעטים שמפכה בהם רעיונות, יכולות, כישרונות ואפשרויות, אך לא עושים מאומה עם כל המטען הזה. לעומתם, אנשים ללא הרבה יכולות, ביניהם גם כאלו שבמבט ראשון לא מסוגלים לחולל דברים גדולים, ודווקא אלו בנו, הרימו, יזמו, הקימו, והכול בעשר אצבעותיהם.3
ומדרום לצפון. בסוף השבוע האחרון השתתפתי ב'שבת פיוט ושירה' בנוסח מרוקו שנערך אי שם בצפון הארץ. אם תשאלו מה לי ול'נוסח מרוקו', את התשובה גיליתי רק במוצאי שבת.
נסעתי לשם יחד עם ידידי היקר עו"ד אליהו בוסקילה, יו"ר 'הבית היהודי' בחדרה, שארגן את השבת הנפלאה הזו. יחד עמנו היו חברי היקר מר איציק יצחקי יו"ר ועד העובדים של עיריית חדרה ומנהל מחלקת "תרבות תורנית" וידידי אהובי איש רב פעלים ר' ציון בסה.
'שבת הפיוט והשירה' היא פרי עבודה מעולה ושיתוף פעולה יוצא דופן של המחלקה לתרבות תורנית, וההצעה להצטרף לשבת הייתה קורצת מאוד. ככלל, אני מחבב דברים חדשים, כך אני זוכה להכיר את ה"יחד שבטי ישראל" מקרוב, ללמוד נוסחאות, מנהגים ועדות.
בעיניי, זה היופי של עם ישראל. ה'ביחד'. העדות השונות, המנהגים השונים, השירה שאינה דומה מעדה אחת לרעותה. והכול מול אבא אחד בשמיים ובארץ. כל אחד כפי המסורת שקיבל, ושעברה מאב לבן בשרשרת הדורות.
בדרכי הביתה מצאתי את עצמי מזמזם את מילות השיר "אעופה אשכונה וארחיקה נדוד". למרות הכול, יש תקווה: עם ישראל חי.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 4 תגובות