פרשת השבוע מוכיחה: העיקר – המעשה

הפרשה שלנו ממשיכה בענייני המשכן, והיא מתמקדת בעיקר בעשיית בגדי הכהונה למיניהם ובקרבנות המילואים, אשר נועדו להכשיר את הכהנים לתפקידם. מי שקורא את הפרשה ממבט כללי מוצא בה תופעה בולטת, והיא ריבוי הפעלים השייכים לשורש ע.ש.ה. ואשר מורים על עשיה מרובה. "ועשית", "תעשו", "ועשה" ועוד ועוד לכל אורך הפרשה. מדוע דווקא כאשר מדובר על המשכן יש עניין מיוחד להדגיש את העשייה שלנו, שעה שהיינו מצפים שיודגש כיצד ה' הוא שמשרה כאן את שכינתו?

נראה, כי בכדי לענות על תמיהה זו, ראוי לחזור לפרשת בראשית. המשכן, כידוע לפי מפרשים רבים, הן פשטנים והן בעלי רמז וסוד, הינו תבנית העולם בכללותו. הוא מסמל את כלל המציאות, מין "עולם קטן", המקפל בתוכו את עולמנו הגדול. וכאשר ברא ה' את עולמנו זה וכילה את מלאכתו, קבע את השבת כיום מנוחתו וברך אותו – "ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות", וביאר שם הרד"ק את המילה "לעשות" – "לעשות מכאן ואילך, הוא בראם בששת ימי בראשית שיהא הם עושים מכאן ואילך כל מין ומין תולדותיו כפי מה שהם". הקדוש ברוך הוא בנה עולם, שבו לברואים ישנו חלק בעשיה, תפקידם להשלים את מלאכתו של הבורא. בני האדם אינם פסיביים, כי אם פעילים בהבאת העולם לתכליתו.

ואם כך בעולם הגדול, אזי כפי שלמדנו כך הוא גם עניין המשכן. "ועשו לי מקדש", אמרה התורה בפרשה שעברה, ובפרשתנו היא חוזרת על עניין העשיה שוב ושוב. העשיה מוטלת עלינו. ואמנם, רבים הם הסבורים, כי בעניין בית המקדש, אל לנו ליטול חלק פעיל ועלינו לחכות שירד משמים. ישנם מדרשים שמפשטם משמע כך, אולם המעיין מבין כי באותם מדרשים ישנו עומק, ואין להבינם כפשטם. די אם רק נזכיר, כי רש"י, אשר על פרושו בסוכה מ"א. ד"ה אי נמי ובראש השנה ל. ד"ה לא צריכא מסתמכים האומרים שבית המקדש השלישי ירד מהשמים ואנו פטורים מלבנות אותו בעצמנו – אותו רש"י בספר יחזקאל פרק מ"ג פסוק י"א, שם כתוב – "וכתב לעיניהם וישמרו את־כל־צורתו [של הבית העתידי] ואת־כל־חקתיו ועשו אותם" – מפרש – "ילמדו ענייני המדות מפיך שידעו לעשותם (!!) לעת קץ".

לא אכנס כאן לבאר את הגמרא בסוכה ובראש השנה ואת דברי רש"י ותוס' שם, נאמרו בזה הסברים רבים המתישבים על הלב באופן שלא יסתרו מצוה מפורשת בתורה לבנות בית לה', וכפי שפסק הרמב"ם בלא חולק בתחילת הלכות בית הבחירה. הרוצה לעיין יכנס לאתר של כתבי הרב יצחק ברנד שליט"א וימצא שם חומר מעניין, ואף ראיות מפסוקים מפורשים בנביאים, שהבית העתידי יבנה בידי אדם. אולם מכיון שישנה ראיה ברורה בחז"ל שהמקדש יבנה על-ידינו עוד לפני ביאת המשיח, חשבתי שמן הראוי להציגה בפני הקוראים –

התלמוד הירושלמי במסכת מעשר שני פרק ה' הלכה ב' דן בתקנה שהייתה בזמן המקדש, ולפיה כל פירות כרם רבעי שהיו במרחק של מהלך יום מירושלים לא היו נפדים בכסף אלא היו עולים לירושלים, וזאת על-מנת לעטר את שווקי ירושלים בפירות. עם חורבן הבית, בטלה תקנה זו. הרידב"ז מביא בשם תלמידי הגר"א, שהתקנה שהתירה לפדות עקב החורבן נתקנה על תנאי שכשיבנה בית המקדש תחזור למקומה התקנה הקודמת, המחייבת להעלות את הפירות עצמן לירושלים משום עיטור השווקים, כאמור. על כך מקשה הירושלמי, שהרי כתוב "ודם ענב תשתה חמר", והכוונה שבזמן מלכות בית דוד יהיו ענבים בשפע, ואם כן לא יהיה צורך להעלות מחוץ לירושלים ענבים, ומדוע, אם כן, תקנו שתחזור התקנה לקדמותה כשיבנה המקדש? על כך משיב הירושלמי – "אמר רבי אחא זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד", ואף שיהיו ענבים מועטים ומלכות בית דוד טרם קמה, בית המקדש כבר יהיה בנוי.

ראינו, אם כן, את חשיבות המעשה, את חשיבות הפעילות שלנו, עם ישראל, לעורר את האהבה עם הקב"ה בעת זו, לא לשבת באפס מעשה, אלא לפעול ולעשות כל שביכולתנו לבנית בית המקדש, ואז ה' ממרום יסייע בידינו לבנות את הבית וישכין בתוכנו את שכינתו.

ברוך מרזל.
עוצמה יהודית.
חברון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!