מקורב לנתניהו: "גזר דין מוות למתווה הגז - נובל אנרג'י תתבע את המדינה"

הממשלה תתנגד להעברת מתווה הגז בהליך חקיקתי - כך מעריכים החל מאמש (ב') מקורבים לראש הממשלה, בנימין נתניהו. זאת על רקע ההפתעה שהנחיתו אתמול שופטי בג"ץ, כשהמליצו לממשלה להעביר את פסקת היציבות כחוק בכנסת.

לפי הערכות, נתניהו יתקשה להשיג רוב, ויציאה להליך כזה פירושה "לקבור את המתווה", טוענים המקורבים. שופטי בג"ץ נתנו למדינה שבוע להחזיר להם תשובה.

"זה גזר דין מוות למתווה", אמר ל"גלובס" מקורב לנתניהו; "זה יקבור אותו", אמר מקורב אחר. לטענתם, נובל אנרג'י מתחילה לאבד סבלנות, ואם המתווה שוב יתעכב - היא צפויה לתבוע את ישראל בבוררות בינלאומית.

אותם מקורבים מזכירים כי רק השבוע (א') הציג משרד המשפטים לשופטי בג"ץ את חוות-הדעת העדכנית של משרד עורכי הדין האמריקאי, שמסבירה מדוע ישראל חשופה לתביעת ענק מצד נובל. "ככל שאנחנו מתעכבים יותר - כך איום התביעה גובר", טוען אחד מהם, "לנובל יהיה קייס חזק בבית משפט, ואנחנו נצא מושפלים".

עוד הוסיף המקורב כי לישראל יצא שם רע לא רק מול חברות גז אחרות, אלא מול משקיעים בכלל: "כמו שמצרים נתפסת כמדינה שלא עומדת במילה שלה - כך תצטייר גם ישראל, וזה משהו שאי-אפשר להחזיר. ברגע שנובל תתבע את ישראל בבוררות, לנצח ישראל תיזכר כמדינה לא אמינה".

- גם איראן נתפסה כלא אמינה, וכעת המשקיעים נוהרים אליה. רק בסוף השבוע האחרון דווח כי משלוח ראשון של 4 מיליון חביות נפט יישלח לאירופה.

"נכון, אך ישראל היא לא איראן. באיראן יש עתודות גז עצומות (255 טריליון רגל מעוקב, פי 7.5 מישראל - ה"כ), והיא גם פועלת במהירות הבזק להשיב את האמון שאיבדה (רק בדצמבר האחרון פרסמה 23 רישיונות ימיים ויבשתיים - ה"כ). מעבר לזה, ישראל, שלא כמו איראן, לא יכולה להרשות לעצמה להתעכב עוד. לישראל יש כרגע מאגר אחד ואסדה אחת".

המקורבים למעשה מחדדים את הנקודה העיקרית אתמול של ראש הממשלה בבג"ץ, והיא שעיכוב המתווה יפגע בכלכלת ישראל. "לטובת פיתוח השדות והביטחון האנרגטי שלנו, ההכנסות העצומות שמחכות לנו והעצמת מעמדנו באזור - אנחנו נדרשים לדבר אחד מרכזי - מילה אחת והיא אמון. אמון בינלאומי, אמון של החברות, של המדינות, של הבנקים. אני יכול להגיד שבמהלך השנים האחרונות איבדנו את האמון. במהלך החודשים האחרונים כנראה שהצלחנו להתחיל לשקמו", טען אתמול ראש הממשלה.

לא ניתן להמתין
ספק אם שופטי בג"ץ הבינו את השלכות ההמלצה שלהם אתמול. מבחינתם, העברת פסקת היציבות כחוק בכנסת נועדה "להסיר ספקות שצריך ולמנוע סיכון שצריך להביא בחשבון", כפי שניסח זאת המשנה לנשיאה בית המשפט, השופט אליקים רובינשטיין. ויש ספקות.

בפסקת היציבות, נזכיר, מתחייבת המדינה שלא לשנות נושאים מהותיים במשק הגז במשך 10-15 שנה, בין היתר בתחומי המיסוי, יצוא הגז והבעלות על המאגרים. בכך למעשה קושרת הממשלה את רגליה וידיה של הממשלות הבאות.

עם שאלת המיסוי והבעלות על המאגרים יש אולי פחות סיכון ובעייתיות, אך לא כך עם שאלת היצוא. נזכיר כי הממשלה אישרה במתווה לייצא ממאגר "תמר" גם לפני שמאגר "לוויתן" מפותח ומחובר לחוף, זאת בניגוד להחלטת ממשלה קודמת בנושא. אך מה קורה במצב שבו מאגר "לוויתן" לא מפותח, וישראל נשארת עם מאגר אחד? האם גם אז תאפשר ישראל יצוא מאסיבי מ"תמר"? האם לא תוכל הממשלה לשנות את החלטתה ולהשאיר את הגז בישראל? סעיף היציבות אמור למנוע ממנה לעשות זאת.

אלא שסעיף היציבות הוא גם אחד הסעיפים היחידים שחברות הגז מתעקשות עליו. עוד לפני המלצת השופטים אתמול העריך בכיר באחת מחברות הגז כי פסקת היציבות תהיה הקשה ביותר לעיכול עבור השופטים, והצהיר כי "במקרה שהשופטים יחליטו לשנות את פסקת היציבות - אין מתווה".

לדבריו, "אף יזם לא ישקיע 7 מיליארד דולר אם הוא חושש שעוד שנה המדינה יכולה לשנות את חוקי המשחק. נגמר הזמן למשחקים. זה אחד הסעיפים היחידים שלא היינו מוכנים לוותר עליהם".

המלצת השופטים, כאמור, תפסה את המדינה עם המכנסיים למטה. בשונה מהדיון הקודם שבו נדמה היה כי השופטים מצודדים, לפחות חלקית, בעמדת העותרות, הפעם היה המצב הפוך. לא רק שהם לא הגבילו את דבריו של ראש הממשלה, לא התירו לעותרים לשאול אותו שאלות ולא שאלו אותו אף שאלה בעצמם - הם גם גילו חוסר סבלנות כלפי טענות עורכי הדין מטעם העותרים.

כך למשל, ממש לקראת סוף הדיון, כשעו"ד דפנה הולץ-לכנר שמייצגת את סיעת מרצ הזהירה מפני חתימה תקדימית על סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, וטענה כי היא "חוששת ליום שאחרי", וכי "שום אות בספר החוקים שלנו לא יהיה מה שהיה" - השיב לה רובינשטיין בציניות: "כל ספר החוקים? גם חוק מגן דוד אדום?".

אז מה עכשיו? מקורבים לנתניהו העריכו, כאמור, כי המדינה תדחה את המלצת השופטים ותנסה לשכנע אותם כי יישום המתווה הוא כל-כך דחוף עד שלא ניתן להמתין חודשים עד לניסוח חוק והעברתו בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית.

"ניסוח החוק לבדו יכול לקחת חודשים", טען אחד המקורבים, "והדיונים עליו, בין אם בוועדת הכלכלה ובין אם בראשות ועדה אחרת, ייקחו גם הם זמן רב. אין לנו את הזמן הזה", טען.

המדינה תטען כי המתנה של חודשים תעכב את פיתוח מאגר "לוויתן" ואת הרחבת מאגר "תמר", כי מכתבי הכוונות ליצוא גז מצויים בסכנה, וכי המשקיעים יברחו למדינות אחרות. או כפי שניסח זאת אתמול בעצמו ראש הממשלה: "השתכנעתי שאנחנו עומדים בפני איבוד הזדמנויות, והמשקיעים והמדינות לא יחכו לנו. זה התחיל להתרחש. הם ילכו לאויבים שלנו, למקומות שמציעים הגבלים הרבה פחות מחמירים... אנחנו חיים בשוק. אנחנו יכולים להחליט בינינו כל דבר, אבל בסופו של דבר אנחנו נמצאים בעולם כלכלי, ומה שראיתי הוא שאנחנו קופאים על שמרינו וצועדים אחרונה במקום קדימה".

מה שהמדינה לא תטען (שכן זה לא עניינם של שופטי בג"ץ), הוא שלנתניהו אין רוב בכנסת להעביר את המתווה בחקיקה. שני חברי קואליציה (שמונה 61 חברי כנסת) נמצאים במצב של ניגוד עניינים ולפיכך לא יכולים לקחת חלק בהצבעה - שר הבינוי והשיכון יואב גלנט פרש לפני כשנה וחצי מתפקידו כמנכ"ל חברת קידוחים "נמקס אויל אנד גז" ומחזיק באופציות למניות במאגרי הגז "תנין" ו"כריש"; ושר הרווחה חיים כץ מקורב לאיש העסקים קובי מימון, מבעלי השליטה בישראמקו המחזיקה ב-29% מהזכויות במאגר "תמר".

על-מנת שנתניהו יצליח להעביר את המתווה כחוק, עליו לקבל את תמיכתם של שני חברי כנסת נוספים או לקוות להיעדרותם של חברי כנסת מהאופוזיציה.

"סעיף היציבות הוא לא בלתי סביר. בג"ץ לא צריך להתערב"
"בניגוד למה שהציבור חושב, סעיף היציבות הרגולטורי מנוסח בצורה מוקפדת, שאמנם מבטיחה מצד אחד את היציבות הנדרשת לפתרון הכאוס השורר פה בשנים האחרונות, אך מצד שני גם לא שוללת את הפעלת שיקול-הדעת של הממשלות הבאות", כך טוענת עו"ד ענת קליין, ראש מחלקת האנרגיה במשרד GKH.

קליין מסבירה כי הסעיף חל רק על נושאי מיסוי, יצוא ומבנה הבעלות על המאגרים, וכי גם בתחומים אלה יכולות ממשלות עתידיות לערוך שינויים. "במיסוי, למשל, הממשלה התחייבה שלא לערוך שינויים בחלק שיש לציבור ברווחים של בעלי הזכויות הנוכחיים בחזקות, אך זה לא אומר שלא ניתן יהיה לערוך שינויים רוחביים במיסוי, כמו למשל להטיל בלו, וזה גם לא תקף על בעלי זכויות אחרים".

עוד היא מוסיפה כי "סעיף היציבות גם לא חל על סוגיית הפיקוח על המחירים. אם הממשלה תחליט בעתיד כי היא רוצה לערוך שינויים במחירים - היא תוכל לעשות זאת".

קליין מסכימה כי מדובר בסעיף שנחשב קיצוני יחסית ולא מקובל כל-כך בישראל, אך טוענת כי "הסעיף, כפי שהוא מנוסח היום, הוא לא בלתי סביר ברמה כזו שבג"ץ צריך להתערב".

מומחה למשפט חוקתי ומינהלי: "לסעיף היציבות ממילא אין יכולת לכבול את ידי הממשלה"
דבריו המפתיעים של סגן נשיאת בית המשפט העליון, השופט אליקים רובינשטיין, בעניין האפשרות לעגן את סעיף "היציבות הרגולטורית" במתווה הגז בחוק, הוגדרו אתמול כ"פצצה שהטיל השופט" בפי כל. אך האם דבריו של רובינשטיין מעידים בהכרח על כוונת השופטים לפסוק כי הסעיף פסול במידה ולא יעוגן בחוק? ומהי בכלל המשמעות של סעיף היציבות - האם יש בו כדי לכבול את ידי הממשלה מקבלת החלטות חדשות בנושא הגז?

פרופ' אריאל בנדור, מומחה למשפט חוקתי ולמשפט מינהלי מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, סבור כי דברי השופט אינם מעידים בהכרח על תוצאת פסק הדין. לדעתו, "סעיף היציבות ממילא אינו יכול לכבול את ידי הממשלה. לכל היותר הוא יחזק את ההסתמכות של חברות הגז על ההתחייבות ליציבות - דבר שישפיע על שיקול-הדעת של ממשלות העתיד".

סעיף היציבות, נזכיר, הוא אותו סעיף שלפיו המדינה מתחייבת בפני חברות הגז שלא לבצע שינוי רגולטורי משמעותי במשק הגז למשך 10-15 שנים מיום החתימה על המתווה. לדעת רבים, מדובר בהתחייבות קיצונית ביותר, ובעקבות דברי השופט רובינשטיין, ההערכות הן כי זהו הסעיף הרגיש ביותר במתווה מבחינת הסיכוי שבג"ץ יבחר להתערב בו, בין אם בדרך של פסילתו ובין אם בדרך של פרשנות שתבהיר כי הוא תקף, אך בערבון מוגבל.

פרופ' בנדור מעריך כי אין בהצעת השופט כדי להעיד בהכרח על כך שהשופטים גיבשו את דעתם בעניין ביטול הסעיף ככל שלא יעוגן בחקיקה. "ההצעה לא אומרת שביץ המשפט גיבש את דעתו בעניין. יש בהחלט אפשרות שהמדינה לא תקבל את הצעת בג"ץ, והוא יפסוק בסוגיה הזו - ולא בהכרח בהתאם לרוח ההצעה שהעלה רובינשטיין. כבר היו דברים מעולם".

פרופ' בנדור מוסיף כי לטעמו, מה שנעדר מן הדיון על סעיף היציבות הוא הפרשנות הנכונה לטעמו לסעיף - פרשנות שלפיה אין לממשלה יכולת לכבול את ידיה.

"אני חושב שאנשים לא מבינים שאין באמת התחייבות ליציבות רגולטורית מוחלטת. גם החלטת הממשלה לאמץ את הסעיף אינה יוצרת כבילות ממשית - שכן הממשלה רשאית לשנות את דעתה, כפי שהיא תמיד יכולה לשנות החלטה קודמת שקיבלה", אומר בנדור. "נכון שמרגע שתהיה החלטה תיווצר הסתמכות על החלטת הממשלה, ואז ממשלה חדשה שתרצה לשנות החלטת הממשלה הקודמת תיקח בחשבון את אינטרס ההסתמכות של חברות הגז על השלכותיו הכלכליות. אבל בשורה התחתונה, ממשלה לא יכולה לכבול את עצמה באופן מוחלט".

בנדור מזכיר כי ההלכה התקיפה של בג"ץ בנושא השתחררות מחוזים קובעת כי לממשלה ולרשויות יש מרחב תמרון גדול יותר להשתחרר מחוזים, ממרחב התמרון שעומד לצד "רגיל" לחוזה. זאת, משום המעמד המיוחד של הרשות הציבורית כמי שצריך לשקול בכל עת את האינטרס הציבורי ולפעול כדי לייצגו, לעתים גם במחיר של אי-עמידה בחוזים. "אם המדינה יכולה להשתחרר מחוזה ביתר קלות, קל וחומר שהיא יכולה לשנות החלטת ממשלה בכל רגע".

- אם כך, למה בחרו שופטי העליון להציע את מה שהציעו? האם זה לא מעיד על כך שבעיניהם יש לממשלה יכולת לכבול את עצמה?

"לא בטוח. עולה מהדברים שרובינשטיין, וחלק מן השופטים לפחות, במחשבה ראשונית סבורים כי הסדר מהסוג הזה ראוי שיהיה בחוק ולו בגלל ההסתמכות שנוצרת. הצהרת הכוונות החד-משמעית הזו היא דבר שכל ממשלה בעתיד תצטרך להתחשב בו, כי הממשלה הבאה כבר תיקח בחשבון את ההשלכות הכספיות האפשריות של התמודדות מול חברות הגז, וגם את ההשלכות על יחסי החוץ".

- האם חקיקה יכולה ליצור כבילות מוחלטת?

"גם לא. כפי שהכנסת יכולה לחוקק, היא יכולה בעתיד להעביר חוק חדש שמבטל את החוק הישן. ישנה האפשרות של שריון בחוק יסוד שיקבע רוב מסוים בכנסת לשינויו, אבל קשה להאמין שהממשלה תבחר ללכת בכיוון הזה".

בנדור מצביע על השלכה מעניינת נוספת של עיגון סעיף היציבות בחקיקה. לדבריו, "חקיקה תהפוך את היציבות הרגולטורית להרבה יותר חזקה מאשר מה שתוכנן במסגרת המתווה. הסיבה היא פשוטה - החלטת ממשלה ניתנת לשינוי בהחלטת ממשלה חדשה. ככל שיחוקקו חוק, גם ביטולו של החוק צריך להיעשות בחקיקה, ומבחינה מעשית-פוליטית זה מצריך רוב בכנסת. בהתאם, זה גם מגביר את אינטרס ההסתמכות של החברות ומגביל עוד יותר את היכולת לקבל החלטה סותרת בעתיד".

- האם אין מקום לביקורת על בג"ץ שמנסה לצמצם את המחלוקת שתפקידו להכריע בה מחוץ לכותלי בית המשפט?

"אין לזה תשובה מוחלטת. אני מסתייג ככלל מן התופעה הזו ש בית המשפט מנסה לגרום לצדדים לפתור את העניין מחוץ לאולם. תפקידו של בית המשפט הוא אכן להכריע. מצד שני, אם הצעה מסוימת יכולה לפתור את הבעיה, והיא אינה לוקחת זמן רב ומשאבים רבים, לפעמים ראוי לשקול את הדרך הזו. במקרה הזה בית המשפט נתן למדינה שבוע להגיב - זה לא הרבה זמן, ולכן נדמה לי שלא צריך לשלול את הדרך שבה בחר בית המשפט".

אי של אי-יציבות
לוסון פרימן, טקסני גבה קומה וחביב, ניהל את פעילותה של נובל אנרג'י בישראל עד לפני שנתיים. לפני שחזר לארה"ב, שאלו אותו מה הוא לוקח איתו מהשנים שעבד בישראל, מעבר לדברים הידועים והמוכרים. "משפט אחד", השיב פרימן "We've been thinking" - "עשינו חשיבה מחדש" - בתרגום חופשי.

המשפט הזה הוא תמצות החוויה הישראלית עבור נובל. המנטליות של נובל מעריכה יותר מכל לחיצת יד ואמון הדדי. התמונה שתלויה בחדר האוכל של החברה מציגה שני בוקרים לוחצים ידיים. ככה עושים עסקים בטקסס. בלי הסכמים ועורכי דין. אבל הישראלים, בכל פעם שמגיעים איתם לסיכום, מודיעים על רצונם לשנות ולתקן. לחשב מסלול מחדש, אם להזכיר את תרומתה של אפליקציית WAZE לשפה העברית.

בטקסס לא עושים עסקים עם מישהו שאין לו מילה, אבל לנובל אין הרבה ברירות. במצבה הנוכחי, כשהתרסקות מחיר הגז והנפט מאיימת למוטט את השקעותיה בשדות פצלי גז בארה"ב, היא נצמדת בכל כוחה למאגרי הגז בישראל, לתזרים הפנטסטי של מאגר "תמר", לגז שנמכר במחירים יציבים הודות להתעקשות הרגולטור הישראלי. אז האמריקאים חורקים שיניים וממשיכים.

כל ההקדמה הזו באה לומר דבר אחד: סעיף היציבות במתווה הוא לא עוד סעיף שפתוח למשא-ומתן מבחינתה של נובל. זהו לב-ליבו של המתווה. הסעיף שבלעדיו אין.

לאמריקאים לא ממש משנה אם הסעיף הזה יעבור בחקיקה או לא - מבחינתם שום דבר שישראל תעשה הוא לא משהו שאפשר לסמוך עליו. הם תולים את יהבם בבוררות הבינלאומית.

זה לא סוד שבצוות קנדל שניהל את המשא-ומתן על המתווה לא אהבו את סעיף היציבות. כפי שפרסמנו כאן בעבר החתימה על ההסדר התעכבה בגלל דרישת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, להגביל ולצמצם אותו. ליכט ידע על מה הוא מדבר.

הרמז ששיגרו אתמול שופטי בג"ץ למדינה לא היה יכול להיות עבה יותר: "סעיף היציבות במתווה לא יכול לעבור בצורתו הנוכחית". סעיף 52, שינויי המס, השיקולים היעני-מדיניים - כל אלה דברים שאפשר איכשהו להחליק. אבל הצפרדע הזו שנקראת סעיף היציבות גדולה מדי מכדי שהשופטים יוכלו לבלוע. כפי שצפינו כאן לפני שבוע, סעיף היציבות הוא מקור אי-היציבות של המתווה כולו.

בג"ץ אינו שש לקחת על עצמו אחריות להשלכות של פיצוץ מתווה הגז, גם ללא נבואות הזעם של שטייניץ ונתניהו. השאלה עכשיו היא מה תעשה הממשלה. האם תוציא את הערמונים מהאש עבור בג"ץ?

האופציה של חקיקה איננה עומדת על הפרק, אין שום סיכוי שנתניהו יחזור לכנסת עם מתווה הגז. הפרקליטות נשלחה להביא פתרון יצירתי - ויש לה 7 ימים לעשות את זה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!