הפצוע דימם: "אני לא רוצה לאבד אותה"

את הפוסט הבא פרסמה הודיה אלתר, שנקלעה לזירת התאונה רבת הנפגעים, הערב בקו 402. היא משחזרת את הרגעים בהם ניסה בעלה של חנה פעשא פרנקל, ע"ה, לזעוק בעודו מטופל: "תצילו אותה אני לא רוצה לאבד אותה".


"אז כבר אחרי חצות. בדרך כלל אני לא נוהגת לכתוב פוסטים אבל הטראומה שחוויתי היום מאלצת אותי לדבר אל העולם אולי זאת אחת הדרכים להתמודד עם הכאב והמראות הקשים שראיתי היום. סיימתי יום הדרכה בירושלים, הדרכתי חיילים מכפיר, סידורים אחרונים ונסיעה לכיוון המרכז.. באמצע הנסיעה בעת שעיניי פונות אל החלון לפתע אני רואה משאית עצומה ומשפשפת את עיני ורואה חתיכות מפוזרות של אוטובוס ירוק כזה על הרצפה. רואה מכונית ועוד אחת ואוטובוס שנראה שקרה לו משהו. לפתע האוטובוס נעצר. המנוע דמם נהג האוטובוס שלי, של קו 947 יוצא החוצה ואנחנו שומעים צרחות וקולות איימים. הנהג צועק מי כאן דוקטור, חובש, מדא משהו?? בואו לעזור!!! האוטובוס שנסע לפנינו נפגע.

בתור אחת שקצת מבינה תמצב רציתי לסייע, לקחתי עימי ציוד מאולתר שהיה לי בתיק ויצאתי עם עוד כמה נוסעים לאזור, לפצועים. ראינו את האוטובוס. היינו בטוחים שזה פיגוע.. מחזה כזה לא ראיתי בחיי וראיתי דברים קשים. הראשון - אדם שרוע על הכביש מדמם כולו. נכנסו לו זכוכיות לעיניים וידו הייתה פצועה וחבולה. שאלתי אותו שאלות כדי לראות שהוא בהכרה והוא הגיב לי את שמו ואיפה הוא גר והתחיל לצרוח צרחות איימים שאשתו לכודה בפנים ו"תצילו אותה, תצילו אותה אני לא רוצה לאבד אותה"

איך קוראים לאשתך? חיה פרנקל. איך? חיה פרנקל( צרחות צרחות) בסדר תרגע, תנשום, אנשים עכשיו מטפלים בה(לפחות כך קיוותי בליבי. ניסיתי להרגיעו כדי שלא יכנס לסטרס יותר ממה שהיה) המשכתי לפצועה נוספת שנחבלה בפנים ובגבה ומשם אל מול האוטובוס ראיתי אותם. מספר אנשים שרועים על הרצפה דוממים ולא מגיבים. באחת ניסו לעשות החייאה. אדם אחד גסס. בן חיים למוות ומסתכלת על האוטובוס ורואה אנשים לכודים בין הכסאות.. דיי לא יכולה יותר. עשיתי אחורה פנה לא יכולתי יותר. אתה רואה אנשים שהאירוע שינה במקצת את מראותיהם. וכשראיתי את אנשי מדא הראשונים שהגיעו לשטח עזבתי. הריח רע ואני בחיל ורעדה ועד עכשיו גופי רועד מההלם והטראומה בראייה של דברים שראיתי שקשה לי (מודה) להוציא אותם מהראש.

בנסיעה קיוותי שמדא יטפלו והכל יהיה בסדר למרות שהיה לי ברור שבמכה כזאת רק נס יעזור כאן. מחכה לעדכוני חדשות ופתאום מודיעים על 3 הרוגים ואז עוד ועוד. וחיה פרנקל אשתו של האדם שעזרתי לו גם היא לצערי ביניהם. נצבט לי הלב ובאמת שעיניי דומעות מכאב. למה?איך? איך יתכן שדבר כזה קורה? איך? משפחה נהרסה. צעירים מאבדים חיים. למה נהגים לא זעירים בכבישים? לי תשאר צלקת מזה המאורע שלא לדבר על מי שנכח שם באותה העת בזירה. אני חושבת שצריך להעיר את עיניי כולם לנהוג בזהירות ובערנות בפרט מי שיש לו אחריות על נוסעיו.

אנשים מאבדים את חייהם ברגע בגלל רשלנות של... ובנהיגה מופרזת ולא הגיונית. אהה ועוד משהו - כאשר שאלנו את הנהג האם יש לו ציוד רפואי, תיק עזרה ראשונה בסיסי, מכשיר החייאה- שומדבר! לא דובים ולא יער! צריך לחכות למדא שיגיעו. לי זה מפריע ומציק כי בדברים האלה היה אפשר אולי למנוע את הנזק מעט. הדקות ברגעים האלה הן קריטיות ולכן כל מי שיש לו קשר למשרד התחבורה /אגד/כל דבר שיכול לעזור - קחו את זה לתשומת ליבכם. הלוואי שיבואו ימים שקטים. ימים רחומים, נכונים וטובים מתוך כל העלטה שמכסה כעת את השמיים. שמרו על עצמכם! סעו בזהירות והיו ערנים!
משתתפת בצער המשפחות! בתקווה להמשך שבוע שקט ורגוע. הודיה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!