חני ליפשיץ במעון לנשים מוכות: "אסור להמשיך הלאה"

לא פעם ולא פעמיים כתבנו על עמותת בת מלך, המפעילה מעונות לנשים חרדיות מוכות. נשים אמיצות שעשו את הבלתי יאמן, עזבו חיים שלמים של סבל וייסורי גהינם, והחליטו לחזור לחיות - תרתי משמע.

ביום חמישי האחרון, הגיעה חני ליפשיץ, שליחת חב"ד בקטמנדו, לביקור מרגש באחד ממקלטי העמותה.


בשיחה עם הנשים סיפרה ליפשיץ על השליחות שמלווה את משפחתה מאז הגעתם לנפאל, המשברים שחוו במהלך השנים בקצה העולם – החל ממפולת השלגים בה קיפחו את חייהם מספר ישראלים לפני כשנה, דרך ההתמודדויות המשפחתיות בנפאל, הגעגועים, הרחבת המשפחה בניכר וסיפור אימוץ ילד נפאלי מקומי והצלתו ממוות ודאי.

הנשים ישבו מרותקות לדבריה של ליפשיץ, ושיתפו אותה בסיפור חייהן. סיפור חיים לא פשוט, שדרש מכל אחת אומץ מיוחד בכדי להשאיר את כל החיים שהכירה מאחור, ולנוס למקלט יחד עם ילדיה. בעקבות סיפורן, שיתפה ליפשיץ את נשות המקלט בפעם הראשונה בה נתקלה באופן אישי באישה החווה אלימות במשפחה. "כשעוזרת הבית המיוחדת שלי הגיעה לבית חב"ד לחפש עבודה, ראיתי כי ידיה וגופה מלאים חתכים ומכות. לאחר שהצלחתי לדובב אותה הסתבר כי הינה אישה מוכה, שברחה מבעלה האלים. באותו הרגע החלטנו, חזקי ואני, לסייע לה לברוח מבעלה האלים, להתגרש ולהעסיקה בביתנו".

"אתן נשים אמיצות", אמרה להן, "לא פשוט לקבל החלטה כזו. החלטה שמשמעותה להוציא את הילדים שלכן מהבית, מהסביבה המוכרת והידועה להם אל הלא נודע. אני מעריצה אתכ, אחת אחת".

"אף אישה לא צריכה לחיות בתוך מערכת של אלימות. לא היא ולא ילדיה. עלינו כחברה לקחת את האחריות, לפקוח עיניים ולהושיט יד. אסור לעבור על יד הכאב, להסיט מבט ולהמשיך הלאה. החובה עלינו לעצור ולהושיט יד".

הפוסט שהעלתה ליפשיץ לאחר ביקורה במקלט

היום נסעתי לפגוש את הנשים הכי אמיצות על פני כדור הארץ.
לא.
לא תמיד הן ידעו שהן אמיצות.
קודם הן חשבו שהן רגילות.
בהתחלה,
כשעוד חייכו אליהן החיים והשמש זרחה מעל ראשן הזהוב.
כשפרפרים ריחפו מעליהן והציפורים עוד נתנו קולן בשיר.
אבל אז הכל התהפך.
האיש עימו קשרו את גורלן בעיניים מצועפות הפך לאויב מר:
מתעמר בהן.
מפליא את מכותיו.
משחיז את סכין המילים המחודדת.
נועץ את עיניו הטורפות בעיניהן הלחות.
אז ככה הן גילו שהן אמיצות.
הן הבינו כמה כח יש להן..
אתם מבינים?
קמו באישון לילה
וארזו במזוודות כחולות את הדמעות.
את הכאב.
את השריפה הבוערת.
את לחישות השכנים.
ואת כל החלומות שעוד היו להן לפני שהתחיל הכל,
וברחו...
אל הבית.
כי איך בכלל אפשר לקרוא לבית צבעוני עם תריסים צוחקים.
ספות מלטפות.
פרחים אדומים.
וגרגור תינוקות .
- מקלט?
הבית הקדוש הזה של ארגון 'בת מלך' הוא כל דבר חוץ ממקלט..
שם לומדות הנשים לחייך אל עצמן.
להישיר מבט אל עין אוהבת.
להרפות את הגוף מול לטיפה רכה.
להתמסר אל המילה הטובה.
שוב לחייך.
שוב לאהוב.
וכמה כח צריך כדי שוב לאהוב...
הכרתי צוות מדהים
ושתי נשים מופלאות -
צילית יעקובסון המנהלת את הבית ואורלי טבולסקי-חדד שמסייעת בכל מה שצריך-
שהלב שלהן כל כך רחב והנתינה שלהן היא כה עמוקה,
עד כי כשיצאתי משם ונשאתי עיני השמימה-
נראה היה לי כי אפילו העננים משרטטים צורה של לב גדול מעל אותו הבית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!