אדר בפתח: 'כי לתת זה נחשב לקבל'

חודש אדר ופרשת תרומה תמיד נפגשים יחד, ובשנים רגילות שאינן מעוברות כבר צלצולי הפעמונים וההקשות בדלתות מתחילות להישמע מידי ערב בעוצמה.

והחוט המשולש ממשיך בין פרשת יתרו במעמד הר סיני, ובפרשת משפטים כשהקדימו ישראל נעשה לנשמע, ואז אומר המדרש אמר להם הקב"ה "ויקחו לי תרומה" 'הפרשה יפרישו לי מממונם נדבה' (רש"י)

אז מומלץ שנכין את עצמנו, שנעצור לרגע, נחשוב ונזכור!

"כבר ראינו חסידים גדולים שנענשו על שהחזיקו טובה לעצמם עם כל חסידותם, נחמיה בן חכליה אמרו ז"ל מפני מה לא נקרא ספר על שמו, מפני שהחזיק טובה לעצמו" (מסילת ישרים)

"כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים, וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו" (ברכות י ע"ב)

ולכאורה מה הבעיה כשאדם תולה לעצמו, שהרי אם עשה מעשה טוב מגיע לו, שהרי מגיע שכר על מעשיו הטובים? מכאן חובת האדם לדעת ולחשוב שכל מה שעשה זהו רק טיפה מן הים ממה שמחויב לקב"ה ובאמת לא מגיע לו כלל שכר על מעשיו.

והתולה בזכות עצמו, הרי הוא פוגם ב'לשמה' של המעשה, ולכן תולים לו בזכות אחרים, שלו אין זכויות, אז לוקחים מאחרים. לעומת זאת התולה באחרים ויודע ומכיר שלא מגיע לו לפי דרגתו ומעשיו – לו יאה שיקבל את מבוקשו ובזכות עצמו שמעשיו נקיים וזכים מתערובות זרות וחשיבות ה"אני" של עצמו.

כתב הרמח"ל "אם עשיר הוא ישמח בחלקו ועליו הוא לעזור למי שאין לו אם גיבור הוא עליו לעזור לכושלים ולהציל לעשוקים".

המחזיק טובה לעצמו, רגיל הוא לחשוב שהוא הבעלים על המעלות שניתנו לו ובדרך הטבע לא יהיה מעוניין לחלוק מהן לאחרים. ואם בכל זאת הואיל בטובו לתת מהם לאחרים, ודאי ירגיש פעולה איזו טובה גדולה, ומגיע לו יישר כוח על התנדבותו.

אבל מי שתולה את כל מה שיש לו בריבונו של עולם, מכיר ויודע שכל מה שנתן לו זה פיקדון שניתן על מנת לעשות את רצון המפקיד וממילא לא שומר דבר לעצמו, אלא מחלק לכל הנצרך.

מכאן שעבודת האדם במצוות שלא להרגיש מיוחד כשמשפיע לזולתו, וייתן לו בלב שלם ללא התפארות ומכל מה שבכוחו להשפיע.

א"כ כאשר בנ"י מקבלים על עצמם נעשה ונשמע הנה הגיע לכלל הדרגה של כל מה שיש לי הוא כפקדון אצלי בבחינת 'התולה בזכות אחרים'.

אז נזכור רגע לפני שנשמע את הדפיקה בדלת של בחורי ישיבות שיוצאים למסע האסיפה השנתי שיש לנו זכות לתת להם, או לפחות להתייחס כנדרש, כי 'לתת זה נחשב לקבל'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!