וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ: יומא דהילולא ה-39 של כ"ק מרן הבית ישראל מגור זי"ע, תשל"ז-תשע"ו

הערב, ב' באדר א' ימלאו 39 שנים להסתלקותו של כ"ק מרן הבית ישראל מגור זי"ע, האדמו"ר הרביעי לבית גור שהטביע חותם על עולם החסידות בכלל ועל חצר הקודש גור בפרט.

כ"ק מרן רבי ישראל מגור זי"ע נולד בכ"ד תשרי תרנ"ה בגור של מעלה כבנו השלישי של כ"ק מרן האמרי אמת מגור זי"ע. בהיותו ילד כבן עשר, הסתלק לבית עולמו זקנו כ"ק מרן השפת אמת זי"ע ואביו החל לכהן כאדמו"ר. עוד מילדותו הושפע רבות מחסידי קוצק ופשיסחא שהסתופפו בחצר הקודש גור.

בהגיעו לגיל 15 נישא לבת דודו הרה"ק רבי יעקב מאיר בידרמן זצוק"ל חתנו חביבו של השפת אמת ומגדולי רבני ורשה. כאן החל פרק חדש בחייו של ה'בית ישראל'. הוא הקים בוורשה לגיונות של מלך, קדרים קדרים של חסידים ועובדים, נטע בהם את הלהבה להתחממות לאורו של אביו הגדול. באותם ימים הציב מערך של 'קומדאנטען' (בהשאלה מפולנית: מפקדים) האחראים לכל ענייני יסודות הבית היהודי, ואלו היו כתובת לאלפי האברכים בחצר הקודש.

מגיל צעיר נודע בפרישותו והתנהגותו בקדושה יתירה הייתה לאות ולמופת. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, השתתף במסע ההצלה של אביו ובני המשפחה ועלה לחוף מבטחים, לא לאחר ששכל את אשתו, בנו מחמדו לייבל'ה הי"ד ובתו, ה' יקום דמי הקדושים. כל ימיו נותר זכרם בראש מעייניו וימאן להתנחם. פעם קרא על עצמו: אני זכר לקדושים. ובפעם אחרת שמעהו החסידים קורא על עצמו את דברי הנביא הושע: "אפגשם כדב שכול, אקרע סגור ליבם".

עם הסתלקותו של אביו כ"ק מרן האמרי אמת מגור בחג השבועות תש"ח נפלה עליו עטרת ההנהגה. אל הצוואה אותה רשם עוד בפולין שלפני המלחמה צירף האמרי אמת פתקה בכתב יד קדשו: "כאשר פנים חדשות באו אני מוסר ההנהגה לבני מ' ישראל".

כאן החלה מסכת הנהגה מופלאת בת קרוב לשלושים שנה וכפי שהגדירה לימים אחיו הפני מנחם: "ראינו שלהבת אש וכפפנו עצמנו תחתיה 29 שנים". הבית ישראל ראה לנכון מקודם לקומם את גווה של היהדות לאחר חורבנה בשואה. הוא ביקש לנער את העם מאפרו ולהשיב את תפארת החסידות לימים עברו. מלבד מה שדאג וטיפח את חצר הקודש גור, הוא ביקש לבנות ולנטוע חצרות חסידיות בכל מקום אפשרי. כך הוא דאג שיהיה 'ממשיך' בבעלזא, בלובלין, באמשינוב, בסוכטשוב, בזוויעהל ועוד המוני חצרות שחבות לו את זכות הראשונים.

הוא גם היה מי שהקים מחדש והיה שותף פעיל לבניית מערכות אגודת ישראל: מועצת גדולי התורה, בית יעקב, המודיע, חינוך העצמאי ועוד. באגודת ישראל הוא ראה דבר קדוש והיה מכנהו בחיבה: "דעם טאטע'נס אגודה". האגודה של אבא.

באותם ימי תקומה שלח שליחים לאירופה לחזק את שארית הפליטה. נאמניו: החסיד רבי שמואל יצחק בורנשטיין ז"ל, החסיד רבי חיים מאנדל ז"ל ויבדלח"ט החסיד רבי משה שינפלד הי"ו נסעו בשליחותו לרומם את קרן החסידות ולהביא את דבר ה' בפני פליטי הגולה. מאות אגרות שלח בכתב ידו לפליטים בכל מקומות מושבותיהם וביקש מהם לשמר את הגחלת. היה חוזר ואומר: "את ילדיכם אני צריך. תנו לי הנפש".

והם שלחו לו. ילדי הפליטים והשרידים נשלחו לישיבות קדושות בארץ ישראל כשעיניו הפקוחות של הרבי תדיר עליהם לטובה. כך הציל מאות משפחות שצאצאיהם הולכים כיום בדרך התורה והמצווה, בזכותו. כל מי שדרך על מפתנו זוכר את הקריאה המהדהדת: "לערין, דאווין און זיי א יוד". למד, התפלל והיה יהודי.

בית מדרשו שברחוב מלכי ישראל הפך לכתובת לכל יהודי, מבקש ה' כיהודי פשוט, ליטאי כחסיד. כולם מצאו כאן את מקומם והכול חיפשו את קרבתו של איש האלוקים. הטישים בליל שבת היו מוקד משיכה של מאות בחורי הישיבות הליטאיות שחלקם הגדול נשבה בקסמו של האדמו"ר והפך לחסיד נאמן. סביבו אף התגבשה קבוצה של אליטת בני הישיבות, ביניהם ניתן למנות את הגאון רבי שילה רפאל, הגאון רבי משה בנציון אושפיזאי והגאון רבי מרדכי חברוני, זכרונם לברכה. הרבי הקים באותה עת מערך של 'קומדאנטען' גם בישיבות הליטאיות, כמו הרה"ג רבי יעקב וויל והרב יהושע קליינלרר, וכל מבקש ה' ידע את הכתובת.

סדר היום בגור החל בשעות המוקדמות של הבוקר או בשעות המאוחרות של הלילה. בשעה 2-3 כבר נפתח בית המדרש ומאות החסידים נהרו לבית המדרש. בכל יום היה הרבי בוחר כמה מהחסידים וקורא להם להיכנס לשתות 'תה' במעונו. הייתה זו זכייה נדירה ודקות של חשבון נפש, בה היה הרבי עומד על קנקנו של החסיד ורוחץ את לבבו.

במלחמת ששת הימים ויום הכיפורים הפך בית המדרש לכתובת עבור כל חייל יהודי שיצא לקרבות. הרבי עצמו ישב שעות ארוכות והרגיע את משפחות החיילים, ברך את הלוחמים ועקב בדאגה אחר המתרחש.

בי"ז בתמוז תשל"א עבר הבית ישראל ניתוח בחיפה ומני אז נחלש. הטיש בליל שבת הופסק ורק הטיש בסעודה שלישית המשיך להוות מוקד עליה לרגל להמוני העם. בכל סערות השעה עמד הרבי בגבורה והשמיע את דעתו ברמה בפני מועצת גדולי התורה.

תקופה קצרה לפני הסתלקותו ביקש הרבי מאחיו כ"ק מרן הפני מנחם זי"ע ומגיסו הרב פנחס יעקב הכהן לוין ז"ל לדאוג לצרף חזרה את פא"י לרשימת אגודת ישראל: "אין לי מנוח מכך שקבוצת יהודים אינה נכללת בכלל החרדים לדבר ה'" אמר אז הרבי. בשבת קודש תרומה, א' דר"ח אדר תשל"ז חש שלא בטוב וביום ראשון, ב' באדר, שבק חיים לכל חי, מותיר את עדת גור ואת כל כלל ישראל המומים וכואבים את לכתו.

הותיר אחריו רשימות מדברי התורה אותם מסר 29 שנים כשהאמרה האחרונה מסתיימת במילים: "וזו בשורה טובה לכל בני ישראל". את המילה האחרונה "ישראל", כתב בסגנון חתימתו. וכך כתבו אחיו הקדושים הלב שמחה והפני מנחם בהקדמה לספרו בית ישראל: "חתם שמו בספר עליו נשען כל בית ישראל".

עם קבלת אחיו כ"ק מרן הלב שמחה זי"ע את ההנהגה קרא אחריו: "ואתה תצוה את בני ישראל - כולכם אתם בנים של ישראל" והיה אחיו כ"ק מרן הפני מנחם זי"ע דורש ומרמז את שנת הפטירה תשל"ז שהיא בגימטריה שלהב"ת.

זכותו הגדולה תגן עלינו ועל כל ישראל. אמן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!