"לקחו אמירה מבודחת בנאום ארוך והוציאו אותה מפרופורציות"

שני פוליטיקאים בכירים במגזר, אנרגטיים ופעילים בימים כתיקונם, התהלכו בצהרי יום שני במסדרונות הכנסת בפנים מכורכמות, נזהרים שלא להיתקל איש ברעהו ולהישיר מבט. ככל שהדיכאון של שני זעופי הפנים גבר, כך התרחבו חיוכי הסיפוק של חבריהם למליאה, שהתבוננו במחזה בשמחה לאיד פוליטית שגרתית. המנויים המאושרים שהגיעו לעוד יום שני סתמי עמוס בדיונים משמימים, זכו בכרטיסי בונוס להצגה הכי טובה במשכן לאומנויות הבמה.

מערכת היחסים בין גפני לדרעי החלה אי שם בשנות השמונים, בימי הקמת ש"ס ודגל התורה, ובמבט לאחור ניתן לומר שהייתה זו גאווה ממבט ראשון. מיומם הראשון בפוליטיקה סימלו שניהם את גווה הזקוף של היהדות החרדית. הם הפסיקו להתנצל כדוברי המגזר בשמו נבחרו, הרבה לפני שבנט טבע את המונח. כאצנים צעירים במרתון פוליטי שאין לו סוף, הם דרכו אחד לשני על הבהונות כבר אז.

אחרי נתק של עשור ומחצה, גפני ודרעי שבו ונפגשו באותו בניין, כששיבה זרקה בשערם אך לא באופיים. תקע ושקע הם אף פעם לא היו. הגיצים והניצוצות, נראו טבעיים כמו בכל חיבור של פלוס ופלוס. ניסיונות לשפוך מים קרים, רק גרמו לקצר חשמלי מחודש.

זה החל מקבלת הפנים של גפני לדרעי, עם חזרתו לחיים הפוליטיים. בפאנל שנערך בכפר הנופש
כינר בערב הבחירות, התעלה גפני על המנחה אבא טורצקי והזכיר לצופים כי חברי-הכנסת של דגל התורה, בניגוד לאלו של ש"ס, מעולם לא הורשעו בפלילים. דרעי הפגוע שיגר מסרון היעלבות ארוך וגפני בתגובה מיהר לשגר מסרון התנצלות והבעת חרטה. זה היה יכול להסתיים אז, אבל הדלפת חילופי המסרונים על ידי שני הצדדים לימדה שזו רק תחילתה - או נכון יותר לומר, חזרתה - של ידידות מופלאה.

כבר בראשית הדרך נדמה היה שהשניים לא מפספסים שום סיבה למריבה. הם התעמתו על רקע הדלפת ההצעה של דגל לש"ס להריץ מועמד משותף בביתר עילית; התקוטטו על קרדיט עיקור תוכנית לפיד-פירון לפגיעה ברשתות החינוך החרדיות; התגוששו בעקבות המכתב של דרעי לרבני רכסים כשתגובתו הפומבית של גפני הייתה גינויו של דרעי כמי ש"פעל בחוצפה להפרת הסכם חתום". כמו בכל מריבה טובה היו כמה רגעי הפוגה לצורך מילוי מצברים. פה ושם גם נשלחו מסרוני פיוס, שהודלפו על ידי הצד הנפגע, ברגע שהתקבלו.

בקדנציה הקודמת זה נראה כקרע שאינו ניתן לאיחוי, מאחר שדרעי זיהה את גפני כבן ברית נסתר של אלי ישי. זה בא לידי ביטוי בתמונות המשותפות שפורסמו בביטאון המפלגתי, באזכורים המחמיאים בלווי תואר 'הרב', באירוח מסביר הפנים ברחוב חזו"א ערב הקמת הרשימה החדשה ובאזכור המהפכה שעשתה ש"ס בבתי הכלא. בדגל התורה ראו בכך התנהלות פוליטית שגרתית של ריקוד על כל החתונות – משהו שכל פוליטיקאי מתחיל עושה מדי ערב. מבחינת דרעי שנלחם על חייו הפוליטיים שאותחלו מחדש, זה היה בלתי נסלח.

תוצאות הבחירות האחרונות והסרתו של האיום התוניסאי מסדר היום, הביאו לבנייה איטית וממושכת של יחסי אמון. במו"מ הקואליציוני היה תיאום, למרות שעל הקרדיטים ניטשו מאבקים. מאז ועד ערב שבת קודש פרשת משפטים התשע"ו, נעשה מאמץ הדדי לעבוד בשיתוף פעולה. פה ושם אותרו אפילו חילופי מחמאות, כשהמחאות ההדדיות הלכו והתמעטו.

כשדרעי הכריז על מהלך לשילוב פקידים חרדים וגפני הזכיר שהוא חתום על הצעת החוק - דרעי מיהר לאשר והצהיר: "במו"מ הקואליציוני התבססנו על המתווה של גפני". כשהביטאונים החסידיים המבשר והמודיע פרגנו לכלל חברי הכנסת החרדים, כהתרסה לכותרות ביתד נאמן שניכסו את ההישגים לגפני, דרעי משך ידיים ואמר לח"כים האגודאים: "זה לא ענייני, זהו העיתון שלו". כשגפני הצהיר אמונים לאדמו"רית יחימוביץ בפרשת מתווה הגז ושמע בעקיפין שזה פגע בשר הכלכלה דרעי, הוא הורה לצוות לשכתו: חדל פטפטת ברשת. לפני כחודש נכתב כאן על השיחות הרבות שמנהלים השניים במישרין, מסלולרי לסלולרי - ללא עזרת צוות הלשכות.

האידיליה הזאת שהחזיקה מעמד תקופה לא קצרה, התפוגגה כלא הייתה בשבת האחרונה ונזקקה להנשמה ועיסוי של כונני איחוד הצלה.

גואטה בפפיון
מי שנואם בשבת, מאכיל כותרות במוצאי שבת. בשבת גיבוש של איחוד הצלה, סוג של 'שבתרבות' מגזרית שבמסגרתה הפוליטיקאי התורן מספק בידור להמונים, הלם גפני בדרעי בבטן הרכה. בעקבות זלילת הקרדיטים האובססיבית של נתניהו שתוארה כאן בהרחבה בשבועות האחרונים וזעמו של דרעי שסוקר גם כן, עקץ גפני כמו שרק הוא יודע. במשפט מושחז תיאר גפני לנוכחים כיצד הוא מעביר בוועדת הכספים מיליונים לישיבות, בשעה שנתניהו ודרעי מתקוטטים על הקרדיט כמו ילדים.

עשרים וארבע שעות אחרי שהדברים צוטטו ברבים, פרסם הח"כ הנורווגי יגאל גואטה פוסט מנומס להחריד ברשת החברתית. הוא פנה אל הקורא גפני וכינה אותו "הרודף הגדול אחר הקרדיט... גם אם תרכוש נעלי ספורט של אדידס ותרוץ אחריו בכל הכוח בחיים לא תשיג את אריה דרעי עם כל התקשורת והיחצנים שלך". גואטה הזכיר כי "על פי דברי קודשו של מרן הרב שך זצ"ל יש לך כרגע לפחות עוד עשר שנים של עשיה כדי להדביק 40 שנה שלא עשיתם מה שאריה דרעי עשה". הדברים נאמרו במקור בישיבת פוניבז' בהתייחס למעש של אגודת ישראל ולא של דגל התורה, אבל הפרטים הקטנים לא ממש מעניינים.

הפינאלה היה לא פחות יצירתי. "שאפו לאריה דרעי שקיים את החוק הנורווגי מה שעדיין אצלכם מתמהמה כנראה מהפחד למי ילך הקרדיט!". אז זהו, שלא דרעי קיים את החוק הנורווגי אלא נהרי אבל לא העובדות היבשות חשובות אלא הצהרת הכוונות. גואטה לא הסתפק במניפסט המעודן. בבוקר המחרת הוא עלה לשידור והעניק לגפני דימוי מעולם המסעדנות והמאפים – שממנו בא: מלצר במסעדה שמגיש מנות לסועדים ולוקח קרדיט כאילו היה השף והבעלים.

חודש וחצי לפני שכפה על נהרי להתפטר לטובת גואטה הסביר כאן דרעי מדוע הוא מצפה לבוא הגואל לכנסת ישראל. כשהזהירו אותו שיגאל גואטה יהפוך למירי רגב של סיעת ש"ס, דרעי הסביר שזה רק מדרבן אותו לבצע את המהלך, יען כי זה בדיוק מה שחסר לסיעה הספרדית המנומנמת. גבר-גבר עם פה גדול, נטול פחד ומורא, שלא יאפשר לח"כים כמו איתן כבל, להשתלח ביו"ר התנועה בפרשת הגז, ואחר כך לרוץ ולהתחבק עם ח"כי ש"ס במזנון כאילו לא נאמרו דברים מעולם.

בינתיים, זמנית לפחות, איתן כבל מאריך אף, ומי שספגו את הארטילריה הם שניים מהאישים החזקים בממשל. בתוך פחות משבועיים מאז שנבחר השלים גואטה - או גוטה, כפי שכינה אותו השבוע יענק'ל ליצמן, בטעות יידישאית מכוונת - סבב מושלם של העלבת עובדי ציבור. אחרי שעלב בראש-הממשלה חומס הקרדיטים, הגיע תורו של יו"ר ועדת הכספים.

עם סגנון קצת יותר מעודן, בחירת מילים מתאימה ומעט יותר קלאסה בתגובה, גואטה היה נראה אחרת לגמרי וטענותיו היו נשמעות. הייתה לגואטה את מלוא הזכות להגיב לגפני "ככה שהוא יבין" כפי שאמר פעם שרון, ולשם כך גם נבחר, אבל לא ככה יגאל, לא ככה. האוקטבות בראיון היו גבוהות מדי וסגנון התגובה נמוך מדי. בפוליטיקה אין הזדמנות שניה לרושם ראשוני, ומי שמכיר את האיש יודע שהרושם הראשוני שהוא מעורר, מטעה.

ח"כ יגאל גואטה פתח את הכהונה ברגל ימין. פרסום מספר הסלולרי האישי מעל גלי האתר הפך אותו ללהיט תקשורתי זמין לכל. בתוך שבועיים הפך גואטה מודל לחיקוי לשאר חברי סיעתו שהלכו השבוע בעקבותיו ופרסמו את מספרי הטלפון האישיים שלהם (הנייחים בלבד) ושל עוזריהם (הניידים. המספרים והעוזרים). שאפו לאושי מדינה על היוזמה.

אלא שהשבוע עשה גואטה שירות נהדר לכל מי שמבקש להדביק לו תדמית בוטה וישירה. גם בבניין נטול מוסר והיגיון כמו הכנסת יש כללי משחק ובמסגרתם ח"כ בן יומו לא יכול להשפיל עד עפר ח"כ מוערך ומסור לשולחיו שעושה את תפקידו נאמנה זה העשור השלישי.

גואטה צריך להודות לח"כי יהדות התורה שדרשו להשמיט מהצעת החוק של נתניהו את הסעיף שמאפשר להדיח ח"כ בגין התנהגות שאינה הולמת. הסעיף המקורי נחקק בבית הלורדים הבריטי, ואם הנורמות האציליות משם היו מיושמות כאן, גואטה היה נדרש לענוב פפיון, להזמין את גפני לתה מנחה ולנהל דוח-שיח מאופק על צחצוחי לשון ודקדוקי סגנון.

רק שכנסת ישראל אינה בית הלורדים, גפני אינו המלכה אליזבת, ובש"ס לא מדברים אנגלית בריטית אוקספורדית ("גם לא ביהדות התורה", אומר גואטה ושולף כראיה את המחמאות שקיבל מחברים בסיעה האשכנזית). לש"סניקים בפרדס כץ ובנתיבות, בקריית שמונה ובשדרות גואטה החזיר השבוע את הכבוד שנרמס. נקודה.

גואטה אמר בקול את מה שרבים מחבריו (של גפני) חושבים. מהמקום הכי גבוה במשכן כיו"ר ועדת הכספים, גפני יכול להרשות לעצמו לפרגן גם לאחרים, ולכל הפחות להיזהר מלפגוע בחברים. אם גואטה היה אומר את הדברים בסגנון קצת יותר מהוקצע, הוא היה מרוויח פעמיים, וחוסך מעצמו את הצורך למחול על כבודו למען כבוד יו"ר תנועתו.

אלף מציתים
בשעות אחר הצהריים של יום שני זימן דרעי את גואטה לחדרו ואמר לו מעין מה שנאמר בעבר לרב אורי זוהר: הפוך גוטה, הפוך. דרעי לא אהב את הסגנון, אבל זו הייתה הערתו היחידה. על המהות - היו בפיו רק מחמאות. המסר שהועבר בצורה חדה וברורה היה לרוחו. כוח ההרתעה ששוקם הניח את דעתו. דרעי הזכיר את המטרה לשמה מינה את גואטה לכנסת וסימן וי עם הערת אזהרה. "אמרתי לו שאסור לקרוע את החבל עד הסוף וצריך לזכור שאנחנו חייבים להמשיך לעבוד הלאה, אבל להגיב היה צריך וטוב שהדבר נעשה. תארו לכם מה היה קורה אילו אני הייתי אומר דברים דומים על גפני? בעצם אין מה לתאר, כי לעולם לא אגיד דבר כזה. הרי המשמעות של המשפט הזה היא שרק אחד עושה וכל השאר עסוקים במשחקי כבוד. ככה מתנהגים?".

העניין הוא שבפאתי המשכן, ספון בחדרו, גפני נשמע פגוע במידה לא פחותה: "לקחו אמירה מבודחת בנאום ארוך והוציאו אותה מפרופורציות", אמר גפני וסירב להתייחס לגואטה אישית (האחים לבית טוקר, הדובר והשדרן, עשו זאת במקומו). "גואטה והסגנון בו בחר הם לא העניין בעיני. ברור לי מאיפה זה בא, וזה הרי הגיע מדרעי עצמו". גפני כמו צה"ל בימיו הטובים, נוהג להגיב במועד ובמקום שימצא לנכון. יש מי שמוכן להישבע בנקיטת חפץ חשוד, שהבחין בערימת טפסי העברות למשרד הפנים, בצמידות מחשידה למגרסה בוועדת הכספים.

הדו-שיח בין גפני לדרעי נוהל באמצעות כבאים מקצועיים (ואין כמו מדליקי בעירות היודעים כיצד לכבות). דרעי שמע את תגובת גפני ופתח את הקלפים, או ליתר דיוק את המסרונים. הוא סיפר כי תכף ומיד אחרי הנאום בשבת, גפני נשאל האם אפשר לפרסם את הדברים ואישר. לא סתם אישר. בלשכת דרעי טוענים כי מלשכת גפני פנו לעיתונאים והפצירו בהם לפרסם את הציטוטים. דרעי שמע זאת ופנה ישירות לאחד מחברי צוות לשכת גפני בניסיון להרגיע. "זו הרמה?", כתב דרעי, "אני משתדל לפרגן כל הזמן אבל כנראה שזה לא הדדי. חבל". הכותרת המשיכה להתנוסס בשמו של גפני ללא הכחשה או הבהרה ודרעי המשיך לשתוק. בערבו של יום כשפגש את גפני בפורום ראשי המפלגות גם גפני שתק ולא אמר מילה: "ציפיתי שיתנצל", אומר דרעי, "שיגיד לפחות ברמה האישית שהדברים הוצאו מהקשרם". דרעי הבליג, גואטה הגיב.

חילופי הגרסאות מפה לאוזן באמצעות המתורגמנים הובילו את השניים למסקנה שמצית סדרתי בתחפושת של כבאי שפך שמן למדורה מאז מוצאי שבת. התוצאה הייתה מיידית. מפגש של השניים בירכתי המליאה, לחיצת יד, סיכום על המשך עבודה משותפת ומה שנראה מהצד כצפייה משותפת במסרונים כדי להסיר חשד (סכסכנים, היזהרו בהודעותיכם).

אם השניים יחליטו להתעלם מרעשי הרקע ולבנות ממשקי עבודה, אלף מציתים לא יצליחו להבעיר אותם. ממריבות בין שני הפוליטיקאים המוכשרים הללו, נהנים העיתונאים. משלום ושיתוף פעולה - המצביעים. צריך לקוות ששני האישים יבחרו לשרת מכאן והלאה את האחרונים ולא את הראשונים.

ראש גדול
יענק'ל ליצמן שאינו זקוק לקרדיטים מרה"מ, דרעי, גפני, גואטה ושות' כדי להתברג בצמרת הסקרים, ישב השבוע בחדרו כמי שמריבות החברים אינן נוגעות לו. זה לא שאין לו מה לומר (ובהנאה מרובה) על מה שקורה אצלו בסיעה, אבל למה לו להכניס ראש בריא למיטה חולה, הוא אמר
וגרר תגובה מתבקשת על סערת ראשי היילודים באזור חיפה.

על ליצמן ניתן לומר שהוא יודע להקטין ראש כדי לצאת גדול, קבלו דוגמה: בסביבתו דיברו השבוע על הכוונה לכנס את מועצת גדולי התורה של אגודה לדיון חירום בסוגיית המחוז החרדי. "לא יעלה על הדעת", כך ליצמן, "שמודיעים רשמית על החרמה ובפועל מנכ"ל החינוך העצמאי נפגש ומשתתף בסיור עם מנהל המחוז והשר. אני שומע שאותו דבר קורה ברשת הגנים ולכן צריך להחליט: או שמחרימים או שלא, אבל בלי משחקים".

הטענה של ליצמן הגיונית גם אחרי שמשקללים את חשבונות העבר עם החינוך העצמאי וחשבונות ההווה עם רשת הגנים (משהו בערד, אל תנסו להבין כי הנושא האזוטרי הזה לבדו מצריך שלושה טורים). אי אפשר לבוא בטענות למנכ"ל החינוך העצמאי הרב סורוצקין וגם לא למנהל רשת מעיין החינוך הרב ביטון (שממילא אינו כפוף להנחיות מועצות הגדולים אלא רק למועצת החכמים). למי שאחראי על תשלום משכורות לאלפי עובדי הוראה מדי חודש בחודשו, אין פריבילגיה 'לשחק ברוגז' עם צמרת המשרד ולהסתכן בשלילת תקציבים, דווקא בקדנציה שבה יושבים החרדים בממשלה. מה שליצמן דורש, ובצדק, זה להחליט עניינית ולעמוד מאחורי הדברים, ולא לשחק משחקים על גב הרבנים. בקצב הזה, עוד יאפשרו למנהלים לשוחח עם מפקחי המחוז החרדי רק באמצעות הסלולרי הלא כשר, שאינו מוצהר רשמית על ידי המחזיקים בו.

אם המועצת תכונס, כפי שמעריכים באגודת ישראל בסבירות גבוהה, יהיה מעניין לעקוב ולראות האם גם הפעם, כמו בהזדמנויות קודמות תוזכר מדינה סקנדינבית בשולי הכינוס. ביום חמישי שעבר נפגשו בלשכת דגל התורה נציגי דגל בראשות מוטל'ה קרליץ מול נציגי שלומי אמונים בראשות ח"כ פרוש. גפני ששהה באותה שעה במשרדי התנועה והכין כנראה את נאום הקרדיטים ל'שבתרבות' של איחוד הצלה, נותר ספון בחדרו הסמוך ואפילו לא היטה את אוזנו כדי לשמוע מה מתרחש מעבר לדלת המפרידה. באגודת ישראל היה מי שהזכיר השבוע שיש לתנועה בעלת-בית בלתי מעורערת ששמה מועצת גדולי התורה: "לפני שדגל משלמים בחינוך העצמאי כדי לקבל בתמורה את הנורווגי, כדאי שיבדקו אם מישהו מוכר להם סחורה שאין לו, אחרת הם עלולים להיות מופתעים עם כינוס מועצת גדולי התורה", אמר מי שאמר. בלי שמות, בלי שמות.

כדי לקדם את פניה הזועפות של דגל התורה, הוטל השבוע וטו על הצעת החוק שמבקשת להוריד את אחוז החסימה. מטרת יוזמי ההצעה היא להביא לפירוק הרשימה הערבית המשותפת שנולדה בשותפות כפויה אחרי העלאת אחוז החסימה בקדנציה שעברה. אלא שכמה מהח"כים החרדים כבר הודיעו שיתנגדו. לא מדובר רק בדרעי שאחוז החסימה הגבוה אפשר לו להכריז במוצאי הבחירות על התוצאה 7-0. גם יענק'ל ליצמן מצהיר כאן לראשונה כי הוא מתנגד להורדת אחוז החסימה: "שמעתי שדגל תומכים כדי לפתוח אופציה לריצה נפרדת. אני מתנגד, בדיוק מאותה סיבה, ובהתאם לקווי היסוד של הממשלה די באחד שיתנגד כדי להוריד את ההצעה מסדר היום".

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת קו עיתונות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!