רגישות הסביבה: תגידי, את בהיריון?

אתי מחפשת אותך, כך בן הזוג שהספיק להגיע לאחר יום עבודה מייגע, להשליט סדר בבלגן, לקלח את הילדים, לתת להם קצת צומי ואוכל אמיתי של בית, ולהשכיב אותם לישון. לאחר מכן התפנה לבוא לראות מה שלום הגברת שהפכה להיות מן משהו שהוא לא ממש מזהה, הוא רק יודע שזו אשתו, אם ילדיו, ומקווה שתחזור לדמות אותה הכיר שנים רבות.

שומעת? ניער את ידי קלות כדי לוודא שאני בהאזנה. אתי אומרת שהיא מתקשרת אלייך המון פעמים ואין מענה. האמת שלא רק היא אומרת את זה... המשיך כאילו מדבר לעצמו.

אבל מה אתה רוצה? התבכייני בחצי קול. אני בקושי מצליחה להבין איזה יום היום, מה השעה, האם הילדים חזרו, אכלו, הסתדרו, בקושי עובדת. איך אני יכולה לענות לשיחות טלפון, כשאת רובן אני בכלל לא שומעת?

ברור, אל תחשבי לרגע שאני בא בתלונות, הוא מיהר להבהיר. אני יודע מה עובר עלייך, אני רואה איך את מרגישה, אני לרגע לא טוען כלפייך כלום, סתם משתף אותך, שתדעי מה הולך. טוב נו, ניסיתי להראות עניין, על אף שלא התחשק לי שום דבר. מה אתי רצתה?

עושים מסיבת יום הולדת לתמי, רוצים שתבואי. זו הפתעה, וכולם מתאספים ב... אין לי מושג מה היה המשך השיחה, וכנראה שגם הוא התייאש. אני כבר ישנתי. אין סיכוי להשלים פה שיחה.
שלושה ימים לאחר מכן חזרתי לאתי בהודעת טקסט: "אל תשאלי, אני פשוט שפוכה. עוברים עלי שבועות שאפילו אני לא מזהה את עצמי". התגובה שלה לא איחרה. "את בהיריון"? עם סמיילי קורץ – לשונו מופגנת כלפיי בלי מקום לספקות.

"כן..." כתבתי בהיסוס. נו מה, אשקר? היא שאלה. מילא לא היתה שואלת. "אבל אף אחד לא באמת יודע עדיין. אני בשבוע מאוד התחלתי", דאגתי להבהיר.

אתי היתה רק הסנונית הראשונה. "מה יש לך"? כך אחותי שהצליחה סוף סוף לחדור את מעטה המענה של הילדים פעם אחר פעם. "אפילו בהיריון את לא מתנהגת ככה, אולי תיבדקי"? ואני שותקת. "נו מה, את רצינית"? היא תוהה. עזבי את, אני בקושי עונה לה. היריון קשה. "אז למה לא אמרת"? היא בהלם. "עדיין לא היה מה לומר. את קולטת שעדיין לא היה דופק כשהגעתי לרופאה בפעם הראשונה"?

אני חושבת שזה היה ההיריון הכי ארוך שלי, ולא מבחינת שבועות.
"איזה יופי - מזל טוב", כולם שמחו. ואני רק חזרתי על המנטרה: "ששש שקט, אף אחד עדיין לא יודע. זה שבוע מאוד צעיר".

אף אחד לא יודע, אבל כל הסביבה שלי גילתה שאני בהריון הרבה לפני סיום השליש הראשון. זה היה כל כך בולט שעובר עלי משהו חריג, שכולם דבר ראשון שאלו אם אני בהיריון. ו... נו, מה יהיה שאסור לשקר? אולי זה לטובה, הרהרתי לעצמי. לפחות יושיטו עזרה ולא אצטרך להתנצל יותר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!