וידויו של איציקל היתום - פרק שני

בעל הבית ביקש להעלות את שכר הדירה של בית המלאכה.

"התחננתי בפניו", כותב איצקל, "הסברתי לו כי אני עושה את פרנסתי בדוחק רב, ובקושי משלם לו את שכר הדירה שכבר נקבע, אולם תמיד שלמתי לו בזמן. בעל הבית הקשיח לבו, או שאני מעלה את שכר הדירה, או שתחפש מקום אחר".

ועוד באמצע הויכוח ביניהם כשהמחלוקת לא תמה ואיצק'ל עוד לא אמר את המלה האחרונה.

התעורר בוקר אחד איצק'ל, בחוץ קור אימים, ושלג כיסה את העיירה. עוד לא הספיק לשפשף את עיניו ונוכח כי האסון עבורו גדול הרבה יותר. בעל הבית מבלי להתריע אותו זרק את כלי עבודתו מחוץ לבית המלאכה. השלג שירד כל הלילה הוציא אותם מכלל עבודה - הם התמלאו חלודה עזה. עלבונו וכעסו גדלו עוד יותר כשגילה להפתעתו כי מסגר אחר, נוכרי, תפס את מקומו ובעל הבית השכיר את לו המקום.

"המסגר הנוכרי לקח אליו את כל לקוחותיי הותיקים ועיני כלו".

הצער הטריף את דעתו וכאן הוא עושה מעשה שילווה אותו עד יומו האחרון.
השנאה הציפה אותו, הוא הסתובב במשך ימים ללא פרנסה, כשהצער הופך מיום ליום לשנאה גדולה כלפי בעל הבית שגרם לחייו להשתנות.

פועל שעבד אצלו וגם הוא איבד גם את פרנסתו בעקבות המקרה בא לשפוך את לבו בפניו וגרם לו לחשוב על רעיון נורא, מונעים על ידי שנאה עזה מטורפת הוציאו לפועל תוכנית איומה.
"אמרתי לפועל כי הואיל ולבעל הבית בן יחיד האהוב עליו מאד והבן הזה ראה כיצד זרקו אותי מהסדנא, הבה ונלמדו לקח".

בנו האהוב של בעל הבית היה סוחר תבואה גדול, הם תקפו אותו וגרמו למותו. הם לקחו את כספו כדי שיחשבו ששדדו אותו.

התוכנית לצערו יצאה לפועל. לצערו, כי דקה לאחר מכן קלט שהוא נפל בפח הסערה. כשהגיע לבית הכנסת ושמע את כולם שחים על סופו הטרגי של אותו בעל הבית לבו החל לדפוק, זיעה קרה כיסתה אותו. אשתו לא ידעה מכלום חשבה שמחלה תקפה אותו. כמו שאר בני הקהילה השתרך אחריהם בהלוויה, קול בכייה של אלמנת הבן וזעקותיהם של ילדיו קרעו את לבו לגזרים. "קול בכיים יכול היה להמיס אבן". איך הוא יהודי הגיע לעשות מעשה כזה? הוא רוצח!

אך יותר משהתאבל - הפחד השתלט עליו.

לא עברה יממה, וגם הפועל הגיע אליו מבוהל, הוא הרי שותף למעשה איום ונורא, ומבקש להלשין לשלטונות על איצקל שגרר אותו למעשה פשע שכזה. איצקל מנסה להרגיע את הפועל, ומשאיר אותו בביתו מספר ימים כשהוא נותן לו את כל צרכיו, הפועל המבועת לא נרגע ורוצה לממש את רצונו ולגשת לשלטונות, איצק'ל המבוהל מוצא את עצמו, מקיים את הממרה: "עבירה גוררת עבירה".

ורצח מוביל לרצח נוסף. וגם הפועל מוצא את מותו בטביעה בנהר.
"קצתי בחיי, המראות רדפו אותי. ריחמתי על בני ביתי", ממשיך וכותב איצק'ל.
הלילות הבאים טרפו את נשמתו, הוא חייב לצאת מז'יטומיר. אין לו מקום שם. איצקל מצא את עצמו פונה כדרכו אל ידידו האמיתי ר' אהרון וינשלמן משכבר הימים שהעניק לו תא משפחתי כלשהו.

"ספרתי לו את כל הקורות אותי בשבועות האחרונים, הוא החוויר כסיד מזועזע פנה אלי ואמר, קח חמישים רובל סע לאמריקה תתחיל חיים חדשים, אני לא אלשין עליך אך גם איני רוצה קשר איתך (בכל זאת אני בחזקת רוצח!") סע ואלוקים ירחם עליך", קח נפרד איצק'ל מעיירת ילדותו כשאות קין על מצחו.

"חשבתי שאני מתחיל חיים חדשים אך קללת אלוקים רדפה אותי מאז אותו יום".
כשהגיע לאמריקה מצא מיד עבודה ותוך חודשים ספורים היה בידו מספיק כסף כדי להביא את אשתו ובנו אליו לאמריקה.

האסון הראשון תקף אותו כבר בדרכם אליו. בנו הקטן בן השנתיים שיחק במהלך ההפלגה במטבע, לפני שאשתו הצליחה להציל אותו, הילד נחנק למוות מהמטבע.
הוא חיכה להם אך רק אשתו בוכייה וממררת ירדה מהאוניה. כשבנו הקטן נקבר עם הגיעו לשם.
איצק'ל המשיך לעשות חייל בעסקיו, כששנתיים לאחר הגיעו לאמריקה אסון נוסף נחת עליו. בלידת הבן השני מתה אשתו.

"קול בכיים של האלמנה והיתומים שאני אחראי למצבם, הדהד באוזני בכל אותם ימים בהם המוות הכה בחלוני".

אצקל נותר לבדו מגדל את בנו השני. "התעניתי בגידול ילדי השני" הוא מספר על הילד שגדל והפך לפרא, הוא מעיד על עצמו שהיה קמצן גדול, דבר שהיה לו לרועץ .
הוא נישא בשנית ונולדו לו שלושה ילדים שני בנים ובת. בכל אותם שנים עושרו רק הולך וגדל.
מאות הפכו לאלפים, אלפים למיליונים.

החיים יכולים להתהפך ברגע, וזה מה שקרה לאיצקל היתום, אני הופכת דף נוסף, ממשיכה לקרוא את וידויו המצמרר של יהודי פשוט מז'יטומיר.

"הבן מאשתי הראשונה הדרדר לפשע ומצא את מותו בקטטת נערים ברחוב, בזאת לא תמו צרותי , בתי שגדלה לעלמה נסעה ללימודים כל יום, באחד הימים אשתו של נוצרי אחד באה עליה ושפכה חומצה על פניה וגופה, בתי התייסרה במשך חודשים בבית חולים וגם היא מצאה את מותה".
הפרטים הזוועתיים פרושים על מספר משפטים אולם מאחוריהם ימים של סבל, שבועות של בכי, שכול צער והלם. והוא איצק'ל היתום רואה בכך את עונשו על מעשהו שלו.

שני הבנים שנותרו לו עזרו לו בעסקיו שהכניסו מיליונים, באותו זמן נאסרה מכירת אלכוהול באמריקה. שני הבנים "הריחו" רווח גדול באם יבריחו שתיית אלכוהול מהולנד.

למרות שאביהם חשש את עשו את הצעד הזה, ודווחו לו בשמחה על הסכום הגבוהה שהצליחו להרוויח.
שמחה מוקדמת. בדרכם חזרה לאמריקה, תקפו אותם שודדים, נטלו את השלל הרב והרגו את האחים.
איצק'ל מצא את עצמו אב שכול, כל ילדיו מתו עליו בעודו בחיים, היש עונש גדול מכך?
עשיר גדול אך חסר כל כך מגיע איצק'ל אל הזקנה.

עצוב איך לא? כשאין בלבו אפילו מקום לפס כאב נוסף, לבו כואב כולו, כאב שאי אפשר לתקנו. כשחטאו מימים שמכבר לא מש ממנו.

הוא יודע שבידו כסף רב ולצערו אין לו יורש. הוא פנה לרב הראשי של ז'יטומיר.

המשך יבוא אי"ה

קישורים:
לקריאת הפרק הראשון:

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!