איך הנחית ביבי את מכת הכותל הרפורמי

כל הנוגע בהר
זהו סיפור מאוד עצוב על נושא מאוד כאוב. כל כך עצוב שאפילו החזות הבוטחת בדרך כלל של ראשי המפלגות החרדיות לא הצליחה הפעם לכסות על המבוכה. אחרי חודשים ארוכים בהם נראה היה שהשמש הזורחת מעל לראשם החליטה לעמוד דום כמו בימי יהושע בגבעון, הגיעה פרשת הפשרה האומללה והמבישה של חלוקת הכותל המערבי והוכיחה למפלגות החרדיות שבמה שבאמת חשוב לראש הממשלה ופטרוניו האמריקאים לא השתנה שום דבר במעמדם לעומת הממשלה הקודמת (תשס"ט-תשע"ג). ברגע האמת, נתניהו מביט להם בעיניים, מזהה את החולשה וההיצמדות לכיסא ומכה, ועוד איזו מכה.

מתי גילו חברי הכנסת החרדים שהוליכו אותם שולל? ביום שני שעבר נועדה קבוצת דג"ל (דרעי-גפני-ליצמן) עם מזכיר הממשלה דאז והיועץ המשפטי דהיום אביחי מנלדבליט ושמעה פרטים על ההסכם המתגבש. בסביבתו של מנדלבליט טוענים שהכול היה שם על השולחן. חלוקת הכותל המערבי בין האורתודוקסים והריפורמים. הקמת המועצה הפלורליסטית החדשה שתהיה שוות ערך למועצת הרבנות הראשית בשטח שהוקצה לה, הכניסה המשותפת לשתי הרחבות והשקעות הענק שיבוצעו ברחבה הרפורמית כדי להעניק לה חזות מקבילה לרחבה הנוכחית שתישאר בשליטה אורתודוקסית. גם השקד המר של כניסה משותפת לשתי הרחבות היה, לטענתם, מונח על השולחן.

לראשי המפלגות החרדיות יש גרסה קצת שונה. לטענתם המודל שהונח לפניהם היה זה שהוצג בשעתו בפני מרנן ורבנן הגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף זצוק"ל, וקיבל את הסכמתם הכאובה בדיעבד. אז היה מדובר על הקצאת קשת רובינסון והמשכה בכותל הדרומי לתפלת הרפורמים ונשות הכותל בתמורה לאוטונומיה הלכתית מלאה ברחבה הנוכחית.

רק בשעות אחר הצהריים של יום חמישי שעבר, כאשר קיבלו השרים החרדים ממזכירות הממשלה את סדר היום של הישיבה ביום ראשון ואת כל החומרים הנלווים, התברר להם שרק החלק השני של העסקה נותר רלוונטי. כלומר: הרחבה הנוכחית תישאר תחת פיקוח הרבנות הראשית ויימנעו בה לכאורה הצרמניות החד חודשיות של נשות הכותל, אבל המחיר, אוי המחיר, הוא כבד מנשוא. כלום הוצג בשעתו בפני הגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף מתווה הכולל הקמת מועצה רפורמית קונסרבטיבית עם מעמד שווה ערך לרבנות הראשית בכותל? כלום העלה אז מישהו על דעתו שתוקם רחבת ענק שתוצג חזיתית בפני הבאים כשוות ערך ומשקל לרחבה הכותל הנוכחית? ממש לא.

את המחיר הכבד ששולם מאחורי גבם גילו, כאמור, השרים החרדים רק ביום חמישי שעבר. רק אז הוברר להם מדוע התקבל ההסכם פה אחד על ידי כל הארגונים הרפורמיים והקונסרבטיביים ללא שום השגות. למעט קבוצה שולית אחת הקוראת לעצמה 'נשות הכותל המקוריות' שלא הצטרפה לחגיגות ואף הגיעה ביום רביעי השבוע לתפלה פרועה ברחבה הנוכחית - ניגנו כל האמורים לעיל כמו מקהלה מתוזמרת אחת בשירי שבח והודיה. פתאום נעלמו התלונות על ישיבה בספסלים האחוריים של האוטובוס שנלוו לכל הסדרי הפשרה הקודמים. הנה הגדרתה הקולעת והממצה של מובילת המאבק של נשות הכותל, ענת הופמן: עד עכשיו, אומרת הופמן, הציעו לנו את המושבים האחוריים באוטובוס, היום מקצים לנו אוטובוס חדש ומרווח מצד עצמו.

וכך, במשפט חד ונוקב אחד קיפלה הופמן את חבילת המסמכים עבת הכרס שהוכנה לשרים לקראת ההחלטה ביום ראשון על הסדר הכותל. שלושים העמודים הראשונים היו המלצות הוועדה הבין משרדית שהוקמה לנושא זה לפני מספר חודשים. כנראה שאף נציג חרדי לא היה שם, ואם היה, כנראה שהוא היה עסוק בנושאים אחרים. שאלמלי כן לא ניתן להבין כיצד מנפיק גוף ממשלתי מתחת ידו מסמך שכולו שיר הלל ושבח לזרמים הרפורמיים והקונסרבטיבים, כאילו נכתב לא כאן בישראל המונהגת היום באמצעות קואליציה ימנית חרדית, אלא במשרד הניו יורקי של הקרן החדשה לישראל בשיתוף בית המדרש לרבאייס של התנועה הקונסרבטיבית. בספירה מהירה שערכנו: שלושים אחוז מדפי ההמלצות עוסקים בחשיבות מתן הייצוג ההולם והשווה לשתי התנועות הלא אורתודוקסיות ליד הכותל המערבי.

וההמלצות עוד מילא. תמיד אפשר לדחוף אותן למגירה עמוקת התחתית של דו"חות ממשלתיים שאיש אינו זוכר אותם. אנשים שהציצו לתוכה אומרים שהיא עמוקה מים המלח. אבל מנלדבליט הפיקח החליט שהפעם זה לא מה שיקרה. הסעיף הראשון בהצעת המחליטים שהגיש בפני הממשלה היה חד משמעי: הממשלה תאמץ את המלצות הצוות המייעץ לסוגיית הסדרי התפילה בכותל המערבי. למילה "תאמץ" יש רק משמעות משפטית אחת: קבלה מלאה ומוחלטת. הן של ההמלצות והן של דברי ההסבר המצורפים להן. ומי כמו היועץ המשפטי החדש לדעת זאת.

ברגע האחרון ממש, ולאחר שהצעת המחליטים כבר הודפסה והונחה לפני השרים, הצליח השר דרעי לשנות במילה אחת את הנוסח. לא לאמץ אלא ליישם. הוי אומר: רק החלק המעשי של ביצוע חלוקת הכותל המערבי, ולא ההכרה הרשמית והדקלרטיבית בזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים הגלומה בכל היתר. עד כמה רחוק הלכו אנשי הצוות הבין משרדי? הנה דוגמא אחת המלמדת על כל היתר. ציטוט: "ברחבה הדרומית תתקיים תפילה פלורליסטית ושוויונית שתספק מענה לזרמים השונים ובראשם הרפורמים והקונסרבטיבים. ברחבה תתקבל תפילה מעורבת של נשים וגברים. יחד עם זאת, בהתחשב במאבקן המסור (כך במסמך רשמי, י.ר.) של נשות הכותל תינתן להם אפשרות לקיים במקום גם תפילת נשים נפרדת".

אבל גם אחרי עיקור ההצהרה הרשמית בזרמי ההתבוללות, החלק המעשי הוא מר כלענה. עשרות סעיפים מוקדשים להענקת מעמד חזותי ומהותי שווה בין שתי הרחבות. שחס וחלילה יהודי תמים שבא לשפוך את שיחו לפני האבנים הקדושות לא יעשה בטעות את דרכו לרחבה הקיימת, ושזו חלילה לא תהא ברירת המחדל שלו. אותו יהודי יכנס תחילה לאזור משותף ושלטים מאירי עיניים יסבירו לו שלפניו שתי דרכים. האחת למקום בו שולטת ההלכה האורתודוקסית והאחרת למקום התפילה השוויונית והפלורליסטית. והבוחר יבחר.

אז מה הפלא שהרפורמים וחבר מרעיהם לא יודעים את נפשם מרוב שמחה. בחלומות הוורודים ביותר שלהם הם לא ראו עצמם מקבלים מעמד שווה ערך לאורתודוקסים ועוד במקום המקודש ביותר לעם היהודי. אם עד להחלטת הממשלה ביום הראשון היה ידוע לכל יהודי בעולם שיש כותל מערבי אחד, והיו שידעו על פינה בכותל הדרומי המוקצית לתפילה מעורבת רח"ל, הרי שמעתה יש שני כתלים מערביים, האחד אורתודוכסי המפלה בין גברים ונשים,. והאחד, כלשון המלצות הצוות הבין משרדי, פלורליסטי ושוויוני בין גברים ונשים.

הן אמת, לשומרי התורה והמצוות זה לא מעלה ולא מוריד. אבל אלה רק שלושים אחוז מכלל שני מיליון האיש שפוקדים כיום את רחבת הכותל המערבי. שבעים אחוז הם יהודים מרוחקים שהזיק שאינו כבה לעולם מושך אותם למקום הקדוש. עד עתה הם קיבלו בעסקת חבילה שאינה ניתנת להפרדה את האבנים הקדושות וההתנהלות הצנועה וההלכתית השוררת במקום. החל מיום הקמת הרחבה החדשה החבילה מתפרקת. אפשר לבכות ליד האבנים עם לב האדם ואפשר גם לבזות אותן, רח"ל, בהתנהגות שכל כולה הפך הקדושה. הלוואי ונתבדה. אבל אם זה מה שיקרה, המעשה הנורא על העלאת דבר אחר בחומת הר הבית (בבא קמא פב, א) עלול לקבל מהדורה ישראלית מעודכנת.

מי בישל את הדייסה הבאושה הזאת? חברי הכנסת החרדים, בפרט אלה של יהדות התורה, מתחלקים לשתי קבוצות. אלה שנפגשו עם מנדלבליט ואלה שלא. הדרך לזהות אותם היא קלה מאוד. מי שנשא נאומים חוצבי להבות נגד ההסכם - ה"ה פרוש את מוזס את אייכלר - ומי שהעדיף לשתוק, ה"ה גפני וליצמן. מקלב אמור היה להשתייך לחבורה הראשונה אבל חזקת הנאמנות לבוס הבלתי מעורער גזרה עליו את צו השתיקה.

אך גם אלו וגם אלו לא עשו צעד מעשי אחד נגד ההסכם. שלושת השרים החרדים, דרעי אזולאי וליצמן, פלוס זאב אלקין אחד - הצביעו נגד ההסכם אך הייתה זו הצבעה לפרוטוקול בלבד. קודם להצבעה נאמר לראש הממשלה בצורה הברורה ביותר שמעבר להצבעת מחאה לא ייעשה צעד אחד שיערער ח"ו את יציבות הקואליציה. נתניהו מבין היטב את השפה הזאת. בקואליציה של שישים ואחד לא מעבירים החלטה על העלאת מס המעסיקים לעובדים זרים בלי הסכמה מוחלטת של כל השותפים. על אחת כמה וכמה הסכם הנוגע לקדושת הכותל המערבי.

מדוע לא ביקשו השרים החרדים לדחות את ההצבעה כדי ללמוד מחדש את ההסכם ולנסות להכניס בו שינויים? הנימוק הרשמי הוא חשש מהחלטת בג"ץ האמורה להתקבל בתוך מספר שבועות בעתירת נשות הכותל הדורשת לאפשר להן להתפלל עם טליתות ותפילין ברחבת הכותל. במקביל דרשו שוחרות התפלה גם לאפשר להן להכניס למקום ספר תורה. "חששנו", אומר לנו אחד הנציגים החרדים שהיו מעורב בנושא, "שהחלטת בג"ץ תאפשר להן לעשות ככל העולה על רוחן בעזרת הנשים הנוכחית".

ולמה לא חיכיתם להחלטת הבג"ץ שרק לאחריה הייתם מסכימים לפשרה הכואבת? שאלנו. "חששנו שהמחיר אז עלול להיות גבוה הרבה יותר", השיב הנציג הבכיר. איזה מחיר יכול להיות יותר יקר מהקמת רחבת כותל מערבי במעמד שווה לרחבה הנוכחית עם הקמת מועצה רפורמית וקונסרבטיבית עם מעמד שווה לרבנות הראשית? הוספנו לשאול. התשובה הייתה שתיקה רועמת. אחר עוד רגע של מחשבה האמת נפלטה כמו גופה הצפה ממעמקי הים: "הבנו את משמעות הדברים רק ברגע בו היו לנו שתי ברירות, לקבל את ההסכם, או ללכת למשבר קואליציוני. במצב זה הורו לנו גדולי התורה שלא ללכת למשבר".

שאפו על הכנות. אבל השאלה איך התגלגלו הדברים כך שהמשמעות האמיתית התגלתה רק ברגע האחרון נותרה בעינה. השעיר לעזאזל אותו שולחים הנציגים החרדים לכפר את עוונותיהם הוא הנהלת הקרן למורשת הכותל. "הם היו בתוך המהלך מהרגע הראשון ועד האחרון וידעו בדיוק את המשמעות", מאשים הנציג החרדי הבכיר. "אבל מה שהיה חשוב להם זה לשמור על הטריטוריה הפרטית שלהם שהיא רחבת הכותל הנוכחית. ברגע שהם קיבלו שם את הבלעדיות שלהם כבר לא היה אכפת להם מה קורה מעבר לגבולות הנכס. לכן הם הרדימו אותנו ולא דיווחו לנו על מה שהולך ונרקם מתחת לאפינו".
גורם בהנהלת הקרן למורשת הכותל אומר בתגובה: "להד"ם. הח"כים היו מודעים להמלצות הוועדה הבין משרדית מהרגע הראשון ועד לקבלת ההחלטה בממשלה. עד שהם מאשימים אותנו בשמירת הנחלה כביכול שלנו, שהציבור ישפוט ויבדוק מדוע הם נצמדו לכיסאות ולנחלות שלהם ולא חוללו את המשבר הנדרש".

כך או כך, כל המעורבים בנושא מהצד החרדי נאחזים בכמה סעיפים שיש בהם הגבלות על הפעילות הרפורמית והקונסרבטיבית ברחבת הכותל החדשה שהועמדה לרשותם. באופן רשמי לא ייערכו שם חופות ובריתות ולא ייערכו טקסים מעבר לתפלה השוטפת. ומי יפקח על יישום האיסורים? המועצה החדשה לכותל המערבי-דרומי שבה לא תהיה דריסת רגל לגורם אורתודוקסי. כמובן שזה לא מה שייעשה, והמציאות בשטח כבר מלמדת. עוד לפני האוטונומיה המוחלטת על קשת רובינסון (חלק מהכותל המערבי) וכל הכותל הדרומי נערכה במקום חתונת נכדתו של שלדון אדלסון, הפטרון המובהק של נתניהו, הנמנה על הזרם הרפורמי (הנה ההסבר לדבקות של ראש הממשלה בהסכם: אדלסון רוצה, אדלסון מקבל). החופה נערכה בלוויית תזמורת זרה של גברים ונשים. הקולות שבקעו עד לרחבת התפילה דהשתא הם למרבה הצער רק ההקדמה למה שעומד לבקוע משם לאחר יישום ההסכם האומלל.

ברור כשמש אפוא שלא לכך נתנו בעבר מרנן הגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף את הסכמתם. למי שיש עוד ספק בכך הנה מה שקורה במועצה הדתית בירושלים מזה למעלה מחמש עשרה שנה. בהוראת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל לא מתקיימות בחירות להנהלת המועצה, והמועצה מתנהלת על ידי ועדה קרואה שממנה שר הדתות. הסיבה לכך היא הידיעה המוצקה שמינוי מועצה נבחרת יגרור אוטומטית לבחירתם של שניים או שלושה נציגים רפורמים מטעם הסיעות החילוניות של מועצת עיריית ירושלים. במשך שנים סבלו שירותי הדת מבעיות תקציביות קשות כתוצאה מאי מינוי מועצה נבחרת אך עמדת הגרי"ש הייתה איתנה: אין לתת דריסת רגל לרפורמים באף גוף סטטוטורי רשמי. הנימוק היה: היום זה המועצה הדתית בירושלים, מחר זה ייצוג במועצת הרבנות הראשית. את הקל וחומר בן בנו של הקל וחומר להקמת מועצת הכותל הרפורמית יעשה הקורא החריף על דעתו ואחריותו בלבד.

תקרת הזכוכית
כמו בכל יום שישי של השבועות האחרונים, גם ביום שישי זה של דיונים מול מזכיר הממשלה בנושא הכותל, נאלצו הנציגים החרדים לבלוע את הגלולה המרה של הסקרים. עונת הסקרים החלה לפני חודש וכל שבוע קללתו מרובה משל חברו. לא לכולם כמובן. יאיר לפיד ונפתלי בנט רווים נחת מכל סקר המתפרסם. הליכוד מדשדש בין יציבות ועליה. הרצוג מתרסק וכנראה הולך הביתה, ליברמן מטפס בשניים- שלושה מנדטים. הצירוף של הזינוק בכוחו של יאיר לפיד (ח"י מנדטים באחד הסקרים) והעליה של ליברמן הוא בשורות רעות הצופות קשות את פני הממשלה הבאה.

אבל מה שמתסכל יותר את המפלגות החרדיות זו הדריכה במקום במספר המנדטים הנחזים להן בסקרים. בממשלות וכנסות קודמות זה לא היה אמור להפתיע. גבולות הגזרה החרדית כמעט אף פעם לא נפרצו. מהיום בו הפכה ש"ס למפלגה חרדית נטו (אחר הסתלקות מרן הגר"ע יוסף זצ"ל) גם היא לא אמורה לטפס בסקרים מעבר לשבעת המנדטים שברשותה. דא עקא שיש גם סקרים המעניקים גם ששה מנדטים. הניסיון בקשר לש"ס מלמד שממוצע הסקרים הוא גם מה שהיא מקבלת בפועל.

אז למה תסכול? מפני שישנה אי קורלציה מרגיזה בין מדדי הפופולאריות של הנציגים החרדים ובין הסקרים. ליצמן לוקח בהליכה את המקום הראשון במדד השרים האהודים ביותר בציבור. וזה לא בגלל שהוא משקיע ביחסי ציבור אלא בגלל שבכל שבוע הוא יוצא עם יוזמה חדשה לטובת כלל הציבור בישראל. הברנז'ה התקשורתית יורדת לברכיים ומרעיפה עליו שבחים שדומה ומעולם לא הורעפו על נציג חרדי.

גם עמיתו לסיעה, יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני, זוכה לשק של סנטימנטים מהתקשורת החילונית ונמצא גבוה גבוה בטבלת הפופולאריות של חברי הכנסת. בנוסף למלחמות התקציב שהוא נאלץ מטבע הדברים לנהל עבור ציבור שולחיו הוא מקדיש זמן רב, אולי את מרבית זמנו, לטיפול בנושאים שאין להם כל זיקה חרדית וזוכה להצלחה. רק לאחרונה הוא מנע את סגירתם של שני מפעלים עתירי עובדים בדרום הארץ והזרים תקציבי סיוע לרבים נוספים.

וכל זה לא מניד את מטוטלת הסקרים בשבריר אחוז אחד. אין סקר משמעותי אחד שמעניק ליהדות התורה מעבר לשבעת המנדטים שהיו לה בקדנציה הקודמת. הרוב מצביע על התקבעות סביב הששה שיש לה עכשיו. האם הסוקרים באמת לא מוצאים נסקרים שנהנו במשהו מהפעילות של ה"ה ליצמן וגפני?

כנראה שכן. עובדי הלשכות של השניים יודעים לספר על פניות רבות של אנשים המצהירים שהפעם הם יצביעו יהדות התורה. אם יש כאלה הם כנראה מתקזזים מול היוצאים החוצה. אנשים שבעבר הצביעו ליהדות התורה ולא יעשו זאת פעם נוספת. וזה יכול להיות רק מתוך המחנה פנימה.

האם לא היו ליהדות התורה הישיגים שניתן למנף אותם כלפי הבוחרים הפוטנציאליים? היו גם היו וחוק הגיוס המתוקן בראשם (אם לא מקבלים את הפרשנות המעוותת של הפלג הירושלמי ופטרוניהם החדשים מחלקי 'השקל הטהור'). למעט פרשת הכותל שהיא כישלון קולוסאלי שנרשם רק בשבוע האחרון וטרם בא לידי ביטוי בסקרים, אפשר להצביע רק על הכישלון בדיור וקצבאות הילדים כיעדים שלא הושגו על ידי הנציגים החרדים. מעבר לכך, הכול קוים עד הסעיף האחרון.

ההצלחות היו אמורות להחזיר ליהדות התורה את פלח המצביעים החרדים הנאמד בשניים- שלושה מנדטים נוספים שמשום מה נודדים למפלגות אחרות או יושבים בבית. וזה לא מה שקורה, וזה מה שמלמד על בעיית עומק תדמיתית קשה של המפלגה. במבט עמוק פנימה זו כנראה יותר מהות מאשר תדמית. הציבור שומע וקורא על ההצלחות בביטאונים המפלגתיים, אך בכל כלי התקשורת האחרים שהציבור החרדי משופע בהם - לטוב ולרע - התמונה המצטיירת היא לא של מפלגה המייצגת את כלל הציבור אלא את האינטרסים של החוגים המרכיבים אותה.

יהדות התורה, והדברים נכתבים בצער, היא סיעת שטיבלאך עם ארבעה גבאים שרבים כל שבוע מי ימכור את העליות לתורה. מדי פעם הם יוצרים בריתות פנימיות אד הוק ואזי ידו של זה גוברת. ביהדות התורה אין יום אחד של שקט פנימי. אם שלומי אמונים הולכים עם הסיעה המרכזית אזי דגל התורה נשארת בצד ומסתגרת לה בזעף מתריס מול היתר. בימים בהם כרתה דגל ברית עם שלומי אמונים - הסיעה המרכזית עמדה להם לרועץ. אז למה שמי שהציות לקול הקורא אינו בנפשו ובדמו - ויש לפחות שני מנדטים כאלה - יקום וילך להצביע עבורה?

השנאות הפנימיות הן שגרמו למערכת הבחירות האחרונה להיפתח רק שבועיים לפני פתיחת הקלפיות. גם מול פתחו של גיהינום, קרי: החשש מממשלת לפיד- בנט נוספת, לא הצליחו הנלבבים להגיע להחלטה איך לחלק את כספי הבחירות ומי ינהל את המטות השונים. ברגע האחרון הוחלט לחלק את הכסף בין הביטאונים המפלגתיים, לפתוח מטות כדי לצאת ידי חובה, ולקוות שכוחו של הקול קורא יעשה את העבודה. התוצאות היו בהתאם.

ההתנהלות סביב החוק הנורווגי מלמדת ששום דבר לא השתנה ושום דבר לא ישתנה. יכולים ליצמן וגפני לטפס מעלה מעלה בסולם הפופולאריות בציבור הרחב והתועלת תהיה רק בטפיחה עצמית, מוצדקת, על הכתף. בתחום האלקטוראלי אחת היא אם ישבו בבית באפס מעשה או שיפליאו לעשות כפי שהם באמת עושים. מפלגה שלא מסוגלת להתכנס לחדר דיונים אחד ולהגיע להסדר שיכניס ח"כ חרדי נוסף לכנסת - לא אכפת לה מתדמית וגם לא מהאינטרסים של ציבור הבוחרים. אכפת לה מהאינטרסים של החוגים המרכיבים אותה. גם להם יש כמובן צורך בדחיית גיוס ובתקציבים, אך כאשר זה מושג, נכנסים לתמונה האינטרסים הסיעתיים הקטנוניים ודוחקים הצידה כל שיקול אחר.

איך יכול להיות שדווקא מפלגה שבאמת נלחמת בכל ועדה בכנסת על זכויות היסוד של הציבור החרדי מרשה לעצמה לאבד את היד השביעית שמאפשר לה המחוקק בחוק הנורווגי. ? ש"ס הכניסה לפני שבוע את יגאל גואטה - שעושה כבוד כבר מהיום הראשון - כחלון עם עשרת המנדטים שלו הכניס את אכרם חסון. הבית היהודי הכניס את שולי מועלם אך נתקע מאוחר יותר עם אבי שוורצמן המסוכסך עם יו"ר התנועה. הליכוד לא מקיים את החוק מחשש לכניסתו של איש הר הבית והפרובוקטור שם יהודה גליק. כל אחד והסיפור שלו עם החוק הנורווגי.

בסיפור של יהדות התורה עם החוק הנורווגי אין צד אחד שניתן לתלות בו את האשמה, אבל אין גם מי שניתן לומר שאין לו אחריות תורמת. ליצמן הודיע כבר מהיום הראשון שהוא לא יתפטר, יען כי המנדט הוא שלו ואין שום הסכם שמחייב אותו לתת אותו לח"כ חרדי נוסף. אמת ויציב, אבל אין גם שום הסכם שמחייב את הבוחרים שיושבים בבית לצאת לקלפי בבחירות הבאות לנוכח ההתקטנות הזאת. לא חייבים - לא באים.

מי שהסכים תחילה לקיים את הנורווגי, סגן שר החינוך מאיר פרוש, שאף חוקקו למענו מספר חוקים שיכשירו עבורו את הדרך (המשך זכויות הפנסיה, נאומים במליאה וחדר בכנסת) עשה רוורס לאחור כאשר התברר לו שהאיש שלו בחינוך העצמאי, הרב אברהם שוורץ, לא מקבל את כל הזכויות שהובטחו לו. אם אין קיום מלא של ההסכם, כך בשלומי אמונים, לא תהיה התפטרות מהכנסת לטובתו של ח"כ חרדי נוסף. זה נהנה וזה לא חסר? כוחו של הכלל הזה אינו תופס בהתחשבנויות הפנימיות של יהדות התורה.

אי אפשר להקל ראש באי קיום ההסכם בחינוך העצמאי, אבל כשנכנסים לפרטים רואים שאין מדובר בחילוקי דעות שאי אפשר לפתור אותם בכניסה לחדר דיונים ויציאה ממנו רק לאחר חמש שעות. לרב שוורץ מוכנים לתת היום בחינוך העצמאי את הסמכויות על הבינוי והפיתוח אך הוא דורש גם זכות חתימה מחייבת על תקני ההוראה ותנאים נלווים לזה של מנכ"ל הארגון. על תהומות עמוקות יותר כבר התגברו באמצעות משא ומתן ענייני. קח בינוי ופיתוח פלוס זכות לקבוע אחוז מסוים של תקנים פלוס הסכם מראש על הבחירות הבאות בבית שמש ואלעד, והנה לך הסכם שיסיר את חרפת הנורווגי בתוך פחות מיום.

האחריות של דגל התורה למחדל לא פחותה, ואולי אף מרובה, מזו של כל יתר המעורבים. אם שם היו רוצים באמת בכניסתו של יעקב אשר לכנסת הם היו מפנים קריאה פומבית לשלומי אמונים להיכנס לחדר המשא ומתן. בשלומי אמונים טוענים שעד לרגע זה לא הייתה אליהם פניה רשמית, גפני טוען שהוא העלה את הנושא בפגישה שנערכה בשבוע שעבר. שלומי אמונים מכחישים והאמת נמצאת כנראה באמצע. גפני העלה את הנושא אך באקראי ולצאת ידי חובה.

כך לא פונים לנהל משא ומתן. זה אומר בכה וזה אומר בכה והציבור רואה שיהדות התורה, עם כל הצלחותיה הבולטות, נותרה אותה סיעה שאנחנו מכירים מאז שנת תשנ"ב. צריכים הרבה אמונת חכמים וציות לגדולי התורה כדי להצביע עבורה. בבחירות האחרונות היו כמאתיים ועשרה אלף קולות שעשו זאת וסך דומה, בתוספת גידול טבעי בלבד, יעשה זאת גם בבחירות הבאות. ליותר מששה- שבעה מנדטים זה לא יספיק לעולם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!