כשבקובנא נחלשים - בפריז מחללים שבת

שמות פרק כג (ד) כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ:

מסורת שלשה מקומות כתיב תועה: כתב בעל הטורים שמות פרשת משפטים פרק כג פסוק ד תעה. ג' במסורה. חמורו תועה. והנה תועה בשדה (בראשית לז טו). אדם תועה מדרך השכל (משלי כא טז) עיי"ש. והכוונה בזה שבשלושה מקומות בתנ"ך יש תיבת תועה ועלינו לבאר את הקשר בניהם. ולענ"ד אפ"ל שהכוונה במסורת שהפסוק משוה אדם תועה לחמור תועה ואם התורה מחייבת לחוס על בהמת חברו ולהצילו מהטעות ק"ו אדם שתועה מדרך הכל ואינו יודע את הדרך אשר ילך בה שמצווה עליו להצילו ולהשפיע עליו לחזור למוטב כי כל ישראל ערבים זה לזה.

המסר שהתורה רוצה ללמדנו הגם שיש חילוקי דעות אבל אסור שיהיה חלוקי לבבות, בהיות והעם היהודי הוא גוף ונשמה אחת ויש ערבות הדדית בעלת השפעה על כל המתחולל בעם היהודי הן לטוב והן לרע כאשר נבאר, ולכן כאשר ישנה צרה לאחד היהודים בקצה העולם הדבר כואב לכולם מעין גוף האדם שכאשר יש פצעון קטן בציפורן הקטנה ברגל כל הגוף כואב ואינו אומר שזו בעיה של הרגל, כך כלל העם היהודי מגלה עניין ושותף לכאב של הזולת גם מבלי להכירו אפילו לא ראה אותו מעולם, ומפני שהעם היהודי שונה מכל האומות חובה עלינו לדעת כיצד לחבר את הלבבות וכל אשר יש בידו לסייע ולהועיל לחברו ולהדריכו בדרך ישרה מצוה גדולה היא, אולם הדבר ברור שדרכיה דרכי נועם והחכמה בכדי לחבר את כל שכבות הציבור לשורשים הוא רק בחום ואהבה ולא בדרך של התרסה. ועדים אנו דווקא בתקופתנו עד כמה חילוקי הדעות סוחפים את בני האדם לחלוקי לבבות ולשנאת אחים דבר שהוא אסון מבחינת עם ישראל, ולענ"ד הוא הגורם העיקרי לכל הגזרות הקשות הפוקדות אותנו בתקופתנו שאין יום שאין קללתו מרובה, ולכן שומה עלינו שכל אחד יעשה כל אשר לאל ידו לעשות למען חיבור החברה ולהביאה לחיי חברה תקינה אשר כל אחד בכל רמה ודרך יוכל לחיות לצד חברו בהבנה ובאהבה, מאחר ורוב החברה החילונית הם בגדר תינוק שנשבא וכאשר התפרסם שבוע שעבר בשם מרן הרה"ג שטיינמן שליט"א, כי לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום.

וכתב האו"ח הקדוש זכותו תגן עלינו שכתוב בפרשת נצבים פרק כט פסוק ט אתם נצבים היום כלכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם וכו' לעברך בברית ה'. שואל אור החיים הקדוש למה הוצרך לעשות ברית נוספת הרי בני ישראל כרתו ברית עם ה' בהר סיני כפי שמובא בפרשת שופטים אם כך מה התחדש בברית זו בערבות מואב? בתירוצו הוא מבאר כי קיים הבדל בין הברית הראשונה לברית שנכרתה עתה בערבות מואב והוא שבברית של מתן תורה כל אחד מעם ישראל קיבל את קיום התורה בתור אדם בודד בתור פרט, כל אחד התחייב לשמור על התורה באופן אישי, אך לא היה כל קשר בין קבלת התורה שלו לבין הקבלה של חברו, לא נכרתה ברית עם ישראל כציבור אחד, ולכן נכרת ברית השניה בערבות מואב על הערבות ההדדית שיש בין כלל ישראל. כך מבאר אור החיים הקדוש. ובזה מובן הסיבה שהוצרך לפרט ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כי אינו דומה חלקו של זה לחלקו של זה בברית זו היות ומי שסמכותו גדולה יותר נושא באחריות במידה רבה יותר אינה דומה מידת אחריותו של ראש שבט לזו של שאר זקני השבט ולא זו של זקני השבט לזו של השוטרים וכל שכן של שאר העם. ואולי מכאן נלמד על גודל אחריותו של מנהיג ראש קהילה וכמובן רב שיש לו קהילה תחתיו הוא הנושא באחריותם לכל הנעשה יש לו מחוייבות רבה לדאוג להתעלותם הרוחנית של כל אנשי הקהילה גברים נשים וטף כאחד אחריות כבדה רובצת על שכמו ובהנהגת הציבור תבוא לידי ביטוי גדלותו הנהגתו הנכונה היא זו היוצרת קשר רוחני בין כל פלגי הקהל כיוון שבכוחו להאיר להעיר ולהשמיע ובכך הוא הוא מאחד גם את הכלל בהנהגתו הנכונה הוא יכול לרומם את קהילתו בקשר רוחני קשר של תורה.

ונספר מעשה שהיה גביר ועשיר גדול אך למרות עושרו פרק כל עול מעליו ומעולם אינו נותן צדקות ואינו שומר תורה ומצוות, והנה הגיע זמנו ונפטר כמובן בניו נגשו לרב העיר בהיותו אדם מכובד ועשיר שיבא להספידו, אולם הרב השיב לבניו של העשיר שאינו יכול לבא להספיד אדם כזה כיון שאין מה להספיד עליו כיון שאינו שומר תורה ומצוות ולא עשה צדקות, ולא הועילו הפצרות בניו ברב, לאחר שהלכו התיישב ללמוד ובאר למד מסכת חולין פתח את הגמרא והנה נפתח לו במאמר חז"ל עם ישראל נמשלה לגפן במסכת חולין דף צב ע"א אמר רבי שמעון בן לקיש אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים, עלין שבה אלו עמי הארץ, קנוקנות שבה אלו ריקנים שבישראל, והיינו דשלחו מתם ליבעי רחמים איתכליא על עליא, דאילמלא עליא לא מתקיימן איתכליא. תיכף התעורר בו שאלה במאמר איזה שבח יש בקנקונות הרי אין בהן שום תועלת לענבים אפשר להבין שבח הזמורות העלים ק"ו האשכולות אבל הקנקנות אין בהן כלום ומה יש בזה שבח לישראל? והנה הקב"ה האיר את עיניו והבין שכאן חז"ל מלמדים אותנו על הערבות שיש בעם ישראל ורק על ידי זה נשלמת מעלת עם ישראל, ולכן שלח את השמש שלו להודיע לבני העשיר שהוא יבא להספיד, ואכן הרב הגיע כולם חיכו מה כבר הרב יוכל לומר עליו, והנה הרב שאל את שאלתו מה השבח לישראל בדמיון הקנקנות? וביאר עניין השבח של חז"ל על עם ישראל בהיות ויש תרי"ג מצוות ולא כל אחד ראוי ויכול לקיים כל המצוות ובהכרח שרק על ידי הערבות אחד משלים את החסר לשני, ולכן גם הקנקנות מרמזים על הרקנים שבישראל ומה הם משלימים ומתקנים בעם ישראל, הסביר בהיות ויש הלכה שאסור להרהר בדברי תורה במקומות המטונפים ולצערנו כל מי שלומד נכשל באיסור זה ויש פגם במצוות של עם ישראל, אך הדבר נתקן על ידי הרקנים שאין להם כלל שייכות לתורה וממילא אף פעם אינם מהרהרים בדברי תורה במקומות המטונפים כך שעל ידי זה זוכים ישראל לשלימות. הראת לדעת כי המבט על כלל העם היהודי על כל שכבותיו צריך להיות באהבה כיון שכלל היהודים בעולם כעץ וגוף אחד וכל הנעשה על ידי איזה אדם הדבר משפיע על הכלל לטוב ולמוטב.

וכן מתבאר מדברי רשב"י המובא במדרש בראשית רבה (וילנא) פרשת נח פרשה לה שפעם אליהו זכור לטוב ורבי יהושע בן לוי ישבו ללמוד סוגיה בדרי רשב"י והתקשו, אמר אליהו הנביא לרבי יהושע בא נלך לרשב"י ונשאל אותו, כאשר באו שאל רשב"י את אליהו הנביא מי נמצא איתך, השיב רבי יהושע בן לוי, שאל רשב"י האם בימיו נראתה הקשת, וריב"ל השיב כן, אמר רשב"י לאליהו אם כך אינו ראוי שיראה את פני, אמנם האמת שתשובת ריב"ל מתוך ענוה כמבואר במסכת כתובות דף עז ע"ב שבאמת גם בזמנו של ריב"ל לא היה קשת ורק משום ענוה השיב כך לרשב"י. הרי שרשב"י תבע מריב"ל שהיה חייב להשפיע על המתחולל בדורו וזה חלק מאחריותו.

ולכן כתב בספר חידודי תורה רמז מהתורה לערבות מהפסוק אדם כי יקריב מכם קרבן לה' וכו' תקריבו את קרבנכם א ב. ויש לשאול כיצד פתח בלשון יחיד אדם כי יקריב וסיים בלשון רבים תקריבו את קרבנכם? אלא לומר לך כל ישראל ערבים זה לזה אם אחד חוטא הרי כלם ערבים בעדו לכן אם הביא אדם קרבן ונמחל לו ממילא מחול אף לערבים, לפי זה מדוייק הפסוק אדם כי יקריב קרבן וכו' תקריבו את קרבנכם, כלומר הקרבן שהביא האחד מכפר אף על אחרים וכאילו הם עצמם הקריבו את הקרבן.

ובדרך זו ביאר מרן החיד"א בספרו יוסף תהילות על פרק סה פסוק ד: בשם גורי האר"י זצ"ל מדוע תיקנו את נוסח הוידוי בלשון רבים ולא בלשון יחיד? זאת ועוד הרי לא כל הנאמר בוידוי שייך לכל אחד? ומבאר לפי יסוד הנזכר היות והעם היהודי כולו כגוף ונשמה אחת ולכן כל אחד ערב לחברו כך שכל מה שנעשה זה פוגם אצל כולם ולכן הוידוי בלשון רבים כי מתוודה על הכלל וממילא שייך להתוודות על כל סוגי העברות גם אם אינו שייך אצלו.

ומסופר כאשר הגיעה שמועה בקובנא על עיירה רחוקה שבה מחללים שבת, בא הגאון רבי ישראל מסלנט זצ"ל לכולל שלו בקובנא אשר שם למדו גדולי ישראל כרבי יצחק בלאזר רבי נפתלי אמסטרדם רבי אברהם שינקר ורבי יוסף יוזיל מנובהרדוק ועוד נתן דפיקה על השולחן והחל לדרוש דרשה ארוכה חוצבת להבות אש בענין שמירת שבת וחילולה לאחר שסיים את דרשתו נגשו אליו תלמידיו ושאלוהו ילמדנו רבינו מפני מה כבודו דרש דרשה זו, ענה ואמר הרי שמענו שבעיירה רחוקה זו וזו חיללו את השבת, שאלו אותו רבינו א"כ מה זה נוגע לנו, ענה להם ר' ישראל בודאי זה נוגע לכולנו אם כולנו היינו חזקים יותר בשמירת השבת היהודים שם לא היו מחללים אותה דעו לכם שבכם תלויה כל היהדות אם משהו בפאריז משתמד הרי זה בגלל שכאן נחלשה מעט שמירת היהדות כי לכל יהודי יש השפעה על כל היהודים בעולם הן לטוב והן למוטב.

בספק נצוצי אור המאיר מסופר כי בשנת תרע"ב התקיים בעיר קייב שברוסיה משפטו של מנדל בייליס אשר העלילו עליו שכביכול רצח נוצרי להשתמש בדמו למצוות, העולם היהודי הזדעזע משקר מתועב זה, וטענתם של הנוצרים בעיקר היתה על כי התלמוד הוא המסית להריגת נוצרים, שהרי כתוב שם בשם רשב"י אתם קרויים אדם ואין הגויים קרויים אדם ולכן העם היהודי מתייחס לנוצרים כמו לבעלי חיים, אז הגאון המהר"ם שפירא כתב מכתב לרבה של רוסיה להסביר את דברי רשב"י בהיות ולאדם יש ארבע כינויים והן איש, אנוש, גבר, אדם, בשלושת הכינויים הראשונים שייך לשון יחיד ורבים כגון איש אישים, אנוש אנשים, גבר גברים, אולם בכינוי הרביעי אדם יש רק לשון יחיד אדם ולא שייך לשון רבים אדמים, וכוונת רשב"י היית לומר כי העם היהודי נבדל ושונה מכל אומות העולם שהם שייכים בשלושת הכינויים איש אנוש וגבר כיון שיש בהם פירוד ומה שקורא לאחד לא איכפת לאף אחד, ואילו העם היהודי נקרא בשם אדם לרמז על המציאות שהם כגוף ונשמה אחת, ולכן כל צרה שיש ליהודי גם בסוף העולם כל העם היהודי שותף לצרה, ולכן כשיש משפט למנדל בייליס הרי זה גורלו של כל העם היהודי החרד לגורלו והעושה כל המאמצים כדי להוכיח את צדקתו ולכן רק העם היהודי נקראים בכינוי אדם, ואילו אם היה כדבר הזה אצל הגויים שהיה אחד מהם נשפט אז רק בני ביתו או הגרים בשכונתו היו דואגים לו משא"כ בארץ אחרת ואפילו בעיר אחרת שלא היה הדבר נוגע אליהם כלל.

כתב בספר אמרי חיים להרה"ג קמיל א: איתא בגמ' שבועות דף ל"ט כל ישראל ערבים זה בזה כלומר שכל יחיד מישראל צריך להיות בגדר ערמ' על מעשיהם של כלל ישראל. וצריך ביאור כיצד שייך שיהא היחיד מחויב להיות ערב על כל אחד מישראל באשר הוא? ונראה לבאר הנה יש גמ' ערוכה במועד קטן דף כ"ה ע"ב כי נח נפשיה וכו' שמסופר שבחיי רבי אלישיב היו בעולם גנבים הבאים לגנוב במחתרת שהם גנבים עזי נפש הבאים בשעת מעשה הגניבה להרוג או ליהרג אם יעמדו מולם בשעת הגניבה אולם בחיי רבי אלישיב הם לא גנבו משום ששרתה בעולם השפעה של קדושה שמנעה מעשים שפלים אלו, אולם כשרבי אלישיב נפטר בטלה אותה השפעת הקדושה ונחתרו שבעים מחתרות של גנבים. ואם כן מובן מאוד כיצד שייך שהיחיד יהא ערב על מעשיהם של כלל ישראל משום שהתיקון של כל כלל ישראל תלוי ביד האדם עצמו שכאשר היהודי עושה הישר בעיני ה' בכך גורם לתוספת קדושה בעולם ובכך נמנעים מעשים שפלים.

וכענין זה אמר הגאון מוילנא למגיד מדובנא, כששאל המגיד את הגאון מהי הדרך הטובה ביותר להשפיע על הכלל בחיזוק ברוחניות, וענה הגאון במשל למה הדבר דומה לבקבוק שיש מסביבו כוסות ריקים שכאשר ממלאים את הבקבוק עד גדותיו נשפך מתוכן הבקבוק לצדדים שמסביבו ומתמלאים הכוסות, והנמשל הוא כשאדם רוצה להשפיע על סביבתו ראשית ישפיע על עצמו שיהא גדוש בתורה וביראת ה' ואז השפעתו על הכלל תהא ביתר שאת. וכן בענייננו ככל שישפיע האדם על עצמו כך כל כלל ישראל יושפע לטובה וימנע מלהיות בעולם מעשים שפלים כרציחות וגניבות אלא אדרבא העולם כולו יתעלה בעשיית מעשים מרוממים. וכן כתב החזון באגרותיו.

מכאן אנו למדים עד כמה חובתו של האדם לא רק לדאוג לעצמו ויאמר שלום עלייך נפשי אלא חובתו של כל אדם כל אשר לאל ידו לעשות כיצד לעזור לאחרים בקיום התורה והמצוות כיון שכל ישראל ערבים זה לזה והרי הן כגוף ונשמה אחת אשר אחד משלים או להיפך פוגם בחברו, ומי שאינו יכול בגופו יעשה בממונו לעזור ולסייע את העוסקים במלאכת זיכוי הרבים להיות שותף בקירוב עם ישראל לאביהם שבשמים. והכל מתוך חום ואהבה בכדי לקרב את הלבבות ולמרות שיש חילוקי דעות והשקפות אסור שיהיה חילוקי לבבות ולגרום לשנאה ח"ו כי לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום דכתיב ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

בידידות ואהבה
הצב"י מרדכי מלכא ס"ט

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!