לבי במזרח: לפחות נזכור את החורבן

1.
הכותל, אוי הכותל.

עזבו בצד את חברי-הכנסת החרדיים. באמת חשבתם שהם רוצים 'כותל רפורמי', שהיתה להם ברירה אחרת? אני לא מחפש אַשֵׁמים. אני מחפש טישיו, לנגב את הדמעות. השריד הקדוש ביותר שנותר לנו לאחר החורבן, עומד להפוך למרכז פרובוקציות רשמי של כתות הרפורמים והקונסרבטיבים. ומה שעצוב הוא, שכל בר-דעת יודע שהם לא מתעקשים לקבל 'כותל' כי הם באמת רוצים להתפלל בו, בלי הפרעות. הם עושים את זה סתם בשביל לעצבן ולנסות לזכות בכמה רגעי תהילה בתקשורת העולמית. אבל יהודים תמימים עלולים ליפול ברשתם, ולהעדיף את ה'כותל' המזויף על-פני הכותל האמיתי, שאבניו מורכבות מלב אדם. והאמא היהודיה תצטרך לחשוב פעמיים בטרם תשלח את ילדיה לכותל, שמא יתבלבלו ויכנסו בטעות ל'כותל הרפורמי'.

אפשר להתנחם בעובדה שהפערים מתחדדים – ואפילו הנציגים החילונים מחפשים שקית הקאה. הקולות הללו נשמעו השבוע, במהלך ישיבת הממשלה שאישרה את הקמת הכותל החדש. "היהודים הרפורמים בארה"ב זה עולם הולך ונעלם", אמר השר יריב לוין, כשהסביר מדוע לדעתו אין טעם לממן את ה'גחמה הרפורמית'. "קיימת שם התבוללות בהיקפים עצומים. הם אפילו לא מנהלים אחרי זה מעקב אמיתי בתוך הקהילות שלהם. הראיה לכך היא שאדם המתקרא רב רפורמי עומד שם עם כומר ומחתן את בתה של הילרי קלינטון ואף אחד לא מגנה את זה ובכך נותנים לגיטימציה".

לוין ציין כי כאשר זו המציאות בקרב חברי הזרם הרפורמי בארה"ב, הוויכוח בנושא התפילה הלא-אורתודוקסית בכותל המערבי יהפוך בתוך שניים עד שלושה דורות ללא רלוונטי, כיוון שכל היהודים הרפורמים יתבוללו בין הגויים.

כאמור, החילונים תמיד הבינו כי הרפורמים הם מחוץ לתחום. כמה שנים לפני ש'הקדיח תבשילו', בדיון שנערך הכנסת אודות מקומם של הרפורמים במדינת ישראל, אמר נשיא המדינה רובי ריבלין: "עם יד על הלב, כולנו יודעים שהיהדות האמיתית היא כפי שמייצגים אותה החרדים, אלא שקשה לנו לקיים אותה כפי שהם מקיימים, אבל אל תשקרו את עצמכם לומר שיש לנו יהדות אחרת".

ואולי, אולי דווקא המצב הבלתי נסבל הזה, שבו יהיו שני כתלים, יגרום לנו להבין כמה חסר הדבר האמיתי: בית המקדש. הרי הכותל הפך בשנים האחרונות למרכז מתוחזק היטב, משוכלל, מבריק ומפואר, עד שלעתים נדמה חלילה כי זה-זה הדבר האמיתי.

שמעתי מהגאון רבי אביגדור נבנצל שליט"א, רבה של ירושלים העתיקה, סיפור מדהים על האדר"ת: "בשנותיו האחרונות של רבה של ירושלים, רבי שמואל סלנט, הוא היה זקן וחלוש ואף ראייתו ניטלה ממנו. גדולי ירושלים רצו שהאדר"ת (רבי אליהו-דוד רבינוביץ'-תאומים) ימלא את מקומו, אז מינוהו עוד בחייו ונתנו לו דירה מול 'מקום המקדש'. בסופו של דבר, נלקח האדר"ת לישיבה של מעלה לפני רבי שמואל, ורבי שמואל היה צריך להספיד אותו...

"רבי שמואל סלנט אמר בהספדו ששמע מהאדר"ת עצמו את הסיבה לפטירתו הפתאומית. וכך ציטט את האדר"ת: 'נתנו לי דירה מול הכותל המערבי כדי לכבד אותי, אבל לא ידעו שבכך מקצרים לי את החיים... אני רואה בכל שעות היממה את המקדש החרב, את הגלות, את ירושלים הטמאה – וזה מקצר לי את החיים'..."

כל מי שיעבור ליד 'הכותל הרפורמי', יזכור היטב כי אנו בעיצומו של חורבן מתמשך וישא תפילה לבניין בית הבחירה. היי, ואל תקראו לזה בטעות 'הכותל המזרחי'. כי הכותל המזרחי הוא הכותל האמיתי, המכונה 'המערבי', שלב כל יהודי בכל מקום שהוא מכוון אליו, למזרח.

2.
ישיבת 'מאור חיים' בשכונת זכרון משה בירושלים, לבשה השבוע חג. הנדיב יוסף חומסני מפנמה הגיע עם בני-משפחתו. אחד התלמידים, בן פחות מעשרים, סיים את הש"ס. תלמידים אחרים סיימו מסכתות. בישיבה ערכו סעודת מצווה אליה הוזמנו הראשון-לציון הגר"י יוסף ורבנים נוספים.

ראש הישיבה, הגאון רבי יוסף שטרית, הרביץ בתלמידיו שיעור באהבת תורה וחשף את ההזדמנות ש'פספס' מרן הגר"ע יוסף זצ"ל להביא את...המשיח: "אחרי סדרת שיעורים שמסר מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל בנתיבות, ובהם שיעור בישיבת 'עזתה' של הגאון רבי יששכר מאיר זצ"ל, הפציר בו בנו הרב יצחק שיכנס לבבא סאלי להתברך. הרב עובדיה לא שש על ההזמנה מחשש שלא יקבלו וחבל על זמנו. משהפצירו בו שוב ואמרו לו שבוודאי ישמח לקבל את מרן לביקור, עלה לבקרו ומיד כשנכנס לחדרו אורו פני הבבא סאלי, ואמר לו: 'בא ניטול ידיים לסעודה ונביא את המשיח'. וסירב הרב עובדיה בטענה שכבר אכל קודם אצל ר' יששכר מאיר. 'טוב', נענה הבבא סאלי, 'אם כבר אכלת - תישאר כאן עד הערב ואז נעשה סעודה ונביא את המשיח, אמר לו הרב עובדיה אינני יכול כיון שאני ממהר למסור שיעור נוסף'.

"צעק עליו הבבא סאלי: 'אני אומר לך שיש עכשיו עת רצון ונוכל ביחד להביא את המשיח, ואתה רוצה ללכת? עיני כל ישראל מצפות למשיח, וכעת ההזדמנות בידינו להביאו ואתה ממהר ללכת?'

"נענה הרב עובדיה ואמר לו: 'מה יעשה המשיח עם בואו? יחזק את לימוד התורה ויקבע עוד שיעורים, אז אני לא רוצה להביאו בביטול תורה'. התווכחו שניהם שעה ארוכה כשכמובן ראיות למדניות ניתנות מכל עבר. אך לבסוף קם הרב עובדיה ואמר לו: כבוד הרב, אני נורא מצטער, אבל אני חייב ללכת, ולאחר שבירכו בחמימות, נפנה והלך לדרכו..."

הוסיף ראש הישיבה: שאלה אותי אישה אחת אם בגלל השיעור של הרב אנחנו סובלים שעדיים לא בא המשיח...

עניתי לה: אנחנו לא יודעים חשבונות שמים. עלינו לעשות את חובתנו.

"זהו כח התורה, ולא מבטלים את התורה בשום פנים ואופן", סיכם הגר"י שטרית. "כמו שכתוב שאפילו לשם בנין בית המקדש, לא מבטלים תשב"ר מלימודם".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!