דיני העבד העברי, והבוס של החברה
כשהיא התפרקה אני לא האמנתי - חברה טובה, עבודה מצוינת, משפחה תומכת, מה בדיוק קרה? מתוך הפרשה
- שיפי חריטן
- כ"ו שבט התשע"ו
ל
"אין סיכוי שאני חוזרת לשם", זה היה המשפט הראשון שהצלחתי לזהות בתוך בליל היבבות שיצאו מפיה. "חשוב שתירגעי כדי שאוכל להבין אותך", אמרתי לה והתכוונתי לכל מילה. קשה מאוד לשמוע כך חברה בגילך, אישה נורמטיבית, עובדת בעבודה הגונה, אישה מכובדת – מה ההתפרקות הזאת?
בסוף היא נרגעה ב"ה, ואני יכולתי לשמוע קצת יותר ברור את הדרמה שחוותה היום בעובדה. "הוא פשוט רודה בעובדים שלו" – שוב מיררה. "זה אפילו לא משהו אישי נגדי. זה העוזר האישי שלו, והמזכירות, ואנשי המכירות – זה בלתי נסבל", היא היתה נסערת.
לכולנו יש ימים קשים מאוד בעבודה, כאלו שגורמים לנו לתשישות ולעתים לחוסר אונים. כולנו בני אדם ומה לעשות, יש לא מעט בוסים שדרך ההתנהלות שלהם גורמת להרבה יותר חוסר חשק לעובדים ולא להפך – וחבל. וזו היתה הדילמה שלה, של החברה שלי, שהגיעה באותו יום למצב של התפרקות רגשית כזאת. היא בסך הכל עובדת במקום עבודה טוב, מכובד, מרוויחה סכום כסף יפה – ועל אף שבעלה לומד רק חצי יום, ובחצי השני עובד לפרנסת בני המשפחה, היא מקפידה להיות זו המפרנסת העיקרית, "כדי שאם ירצה לחזור ללמוד יום שלם – לא יצטרך להתלבט", היא תמיד אומרת, ואני תומכת בה. לא כולנו מצליחים וזוכים, אבל למי שיש אפשרות – אדרבה ואדרבה.
אז מה? להמשיך לספוג יחס קשה מצד הבוס, ולא לוותר על עבודה ומשכורת? או לעזוב לטובת החירות הנפשית? ברמה האישית היה לי קשה לייעץ לה, זו האמת. בסך הכל אני בן אדם שיודע לספוג ויש דברים שעבורם גם אסכים לוותר על דברים מסוימים שנוחים או טובים לי, אבל במקרים כאלו שחוויתי בחיי – די מהר בחרתי בעזיבת מקום שגרם לי למועקה נפשית, אותה הייתי סוחבת איתי גם הביתה ולכך לא הסכמתי. בסיפור של חברתי, מכיוון שמדובר במשכורת של משפחה, לא יכולתי לקחת על עצמי אחריות של החלטה, רק יכולתי להקשיב, לנחם, לעודד.
לא סתם נזכרתי עכשיו בסיפור הזה, שהתרחש לפני מספר חודשים. מעיון קצר בפרשת השבוע, כשהנושא המשמעותי שעולה בו הוא סוגיית העבד העברי, קשה שלא להתרפק על המחשבה, כמה מהווה משפט עבד עברי, ביטוי של חינוך ואמון בבני אדם – שהתורה מבקשת להנחיל לנו.
לעבד העברי יש גיבוי מלא מצד התורה, ולאדונו ניתנים סייגים רבים עליהם אסור לו לעבור. אסור לו לדכא את התודעה המוסרית של עבדו, אסור לו לנהוג כלפיו בזלזול, אלא להפך – עליו לאהוב אותו, להוקיר אותו, להאמין בו, ולפרנס את בני ביתו כראוי. התורה מקנה לעבד עברי זכויות ותנאים משופרים, ואומרת לאדון: "לא תרדה בו בפרך ויראת מאלוקיך" – אל תעביד אותו בעבודה שמפרכת לא את הגוף ולא את הנפש.
אז נכון, עבד עברי או עובדת בחברת הייטק גדולה אינו נחשב לאותו מעמד ואיננו חיים באותה תקופת זמן, אבל אולי לאנשים שמעסיקים עובדים ומשלמים להם משכורת חודשית, לא היה מזיק ללמוד קצת מדרך התורה – כיצד נהגה כלפי עבדים, ולשפר כמה תנאים. סך הכל זה ייצא משתלם לכולם.
בסוף היא נרגעה ב"ה, ואני יכולתי לשמוע קצת יותר ברור את הדרמה שחוותה היום בעובדה. "הוא פשוט רודה בעובדים שלו" – שוב מיררה. "זה אפילו לא משהו אישי נגדי. זה העוזר האישי שלו, והמזכירות, ואנשי המכירות – זה בלתי נסבל", היא היתה נסערת.
לכולנו יש ימים קשים מאוד בעבודה, כאלו שגורמים לנו לתשישות ולעתים לחוסר אונים. כולנו בני אדם ומה לעשות, יש לא מעט בוסים שדרך ההתנהלות שלהם גורמת להרבה יותר חוסר חשק לעובדים ולא להפך – וחבל. וזו היתה הדילמה שלה, של החברה שלי, שהגיעה באותו יום למצב של התפרקות רגשית כזאת. היא בסך הכל עובדת במקום עבודה טוב, מכובד, מרוויחה סכום כסף יפה – ועל אף שבעלה לומד רק חצי יום, ובחצי השני עובד לפרנסת בני המשפחה, היא מקפידה להיות זו המפרנסת העיקרית, "כדי שאם ירצה לחזור ללמוד יום שלם – לא יצטרך להתלבט", היא תמיד אומרת, ואני תומכת בה. לא כולנו מצליחים וזוכים, אבל למי שיש אפשרות – אדרבה ואדרבה.
אז מה? להמשיך לספוג יחס קשה מצד הבוס, ולא לוותר על עבודה ומשכורת? או לעזוב לטובת החירות הנפשית? ברמה האישית היה לי קשה לייעץ לה, זו האמת. בסך הכל אני בן אדם שיודע לספוג ויש דברים שעבורם גם אסכים לוותר על דברים מסוימים שנוחים או טובים לי, אבל במקרים כאלו שחוויתי בחיי – די מהר בחרתי בעזיבת מקום שגרם לי למועקה נפשית, אותה הייתי סוחבת איתי גם הביתה ולכך לא הסכמתי. בסיפור של חברתי, מכיוון שמדובר במשכורת של משפחה, לא יכולתי לקחת על עצמי אחריות של החלטה, רק יכולתי להקשיב, לנחם, לעודד.
לא סתם נזכרתי עכשיו בסיפור הזה, שהתרחש לפני מספר חודשים. מעיון קצר בפרשת השבוע, כשהנושא המשמעותי שעולה בו הוא סוגיית העבד העברי, קשה שלא להתרפק על המחשבה, כמה מהווה משפט עבד עברי, ביטוי של חינוך ואמון בבני אדם – שהתורה מבקשת להנחיל לנו.
לעבד העברי יש גיבוי מלא מצד התורה, ולאדונו ניתנים סייגים רבים עליהם אסור לו לעבור. אסור לו לדכא את התודעה המוסרית של עבדו, אסור לו לנהוג כלפיו בזלזול, אלא להפך – עליו לאהוב אותו, להוקיר אותו, להאמין בו, ולפרנס את בני ביתו כראוי. התורה מקנה לעבד עברי זכויות ותנאים משופרים, ואומרת לאדון: "לא תרדה בו בפרך ויראת מאלוקיך" – אל תעביד אותו בעבודה שמפרכת לא את הגוף ולא את הנפש.
אז נכון, עבד עברי או עובדת בחברת הייטק גדולה אינו נחשב לאותו מעמד ואיננו חיים באותה תקופת זמן, אבל אולי לאנשים שמעסיקים עובדים ומשלמים להם משכורת חודשית, לא היה מזיק ללמוד קצת מדרך התורה – כיצד נהגה כלפי עבדים, ולשפר כמה תנאים. סך הכל זה ייצא משתלם לכולם.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות