אבישי, זיהית רק את המאפיינים

כמו כל חרדי ממוצע גם לי יש אובססיה לכל סיקור עיתונאי בנושא חרדים ובמיוחד בנושא היוצאים, ניתן להוציא את החרדי מהשטייטל אך לא את השטייטל מהחרדי. כך יצא שצפיתי בעניין רב בתוכניתו של אבישי בן חיים על "התפרקות החברה החרדית.

אני לא היחיד שמתייחס לזה, אך גם אני אתן את חלקי. דבר אחד חייבים לומר - את ה"איומים" על החברה החרדית אבישי בן חיים היטיב לתאר ולנתח, את זה אי אפשר לקחת ממנו. אך על מסקנותיו אני בהחלט אחלוק ובכמה נקודות.

א. קצת היסטוריה, למעשה מה שמתאר הרב אורי זוהר כתופעת שלא הייתה - זה ממש לא נכון. למעשה ההיפך הוא הנכון. ערב הופעתה של תנועת ההשכלה על בימת ההיסטוריה ניתן לומר שכ90% יהודים ראו את עצמם שומרי מצוות (מי פחות ומי יותר). וודאי שלא הייתה חברה חילונית יהודית. לעומת זאת ערב מלחמת העולם השניה היו בפולין לכל היותר שליש חרדים. ואני מדבר על פולין, שהייתה חרדית יותר. במערב אירופה אחוזי החרדים היו נמוכים בהרבה. כלומר יש כאן ירידה של 70% בתוך כ150 שנה. אז קודם כל אין סיבה לפאניקה, אין אומרים? עברנו את פרעה נעבור גם את זה.

ב. וודאי תהיתם מדוע שמתי את המילה "איומים" במרכאות. הסיבה היא שאיני רואה בזה איום אלא הזדמנות. ואסביר.

אמשיך עם הדוגמא ההיסטורית מתנועת ההשכלה. היהדות החרדית התמודדה עם תנועת ההשכלה (במקומות בהן היא התמודדה) בשלשה דרכים. האחת היא המפורסמת שבהם דרכו של החתם סופר, גיטאות, מבצרים וקהילות נפרדות לחלוטין ללא כל מגע וקשר. דרך זו למעשה פתרה את הבעיה בצורה טכנית לחלוטין, מנעה מהקהילות להתפרק ע"י הקמת חומות וביצורן אך הרבה פחות מכך נתנה מענה רעיוני. למעשה היא הצילה את הקהילות אך לא מנעה את עזיבת הדת.

השניה היא דרכו של הרש"ר הירש, תורה ועבודה, הקמת בתי מדרש לרבנים אך מתוך נקודת מבט יהודית- מסורתית, רכישת השכלה אך ללא כפירה. בבחינת "ויקח את החנית מיד המצרי ויכהו בחניתו". והיא הועילה רבות בכך שלימדה את האנשים להשתמש בידע ללא כפירה ולהתמודד רעיונית עם העולם המערבי המודרני מבלי לאבד מיראת השמים שלהם.

השלישית היא דרך החסידות (שאמנם החלה מעט קודם לכן אך התגלתה כמענה יעיל למדי) החסידות לא התעסקה למעשה בשאלות באמונה בפילוסופיה ובכל הדברים שהייתם חושבים שקשורים להשכלה. החסידות הבינה עיקרון פשוט, כשלאדם טוב בבית הוא לא עוזב. נקודה. רוב האנשים שעוזבים (או יוצאים או איך שתקראו לזה) אינם עוזבים מסיבות פילוסופיות עמוקות, אלא מסיבות רגשיות. (לא אומר תייווע'ס, כי זה בעיני זה לא נכון).

כשלאדם לא טוב הוא מחפש שינוי, וכשנהיה מצב שהיהדות הפכה לעסק מעיק, לתנועה אליטיסטית של למדנים שכלתנים שמנותקת מהרגש ומהציבור הרחב אנשים פשוט עוזבים. וכי למה להם לסבול? מדוע להתייסר תחת עול החובות הדתיות המעשיות? (למעשה כבר קדמו לחסידות בעל חובות הלבבות ובעלי מוסר נוספים אך זו הייתה תנועה מגובשת). לכן יצאו גדולי החסידות נגד המוכיחים והמגידים שמאיימים באיומי גיהנום וסבל. ולכן עסקה החסידות כה רבות בעניינים שבלב באהבת ה' בשמירת מצוות מתוך שמחה וכו'. (מצטער על האריכות עם החסידות וזה אך זה קרוב לליבי, מה לעשות?)

מכל האריכות המיגעת הזו ניסיתי להפיק נקודה אחת. תנועת ההשכלה ברוב המקרים גרמה לעזיבת הדת מפני שעלתה וחידדה את המקומות שהחברה היהודית של זמנה כשלה בהן, את המקומות המוזנחים, את הנקודות שצריכות תיקון. את הדברים שנשכחו או נזנחו עם הזמן. ובכך למעשה נתנה להם מודעות ואיפשרה את תיקונן. כפי שאומרים מעז יצא מתוק. ומכל זאת יוצא, שהאיומים האלו בעיני אינן אלא הזדמנויות.

החברה החרדית בארץ ישראל (ובכלל) פיתחה בעיות משלה. אט אט גישתו של החתם סופר התפשטה לכלל החברה החרדית והתבססה בכל החברה החרדית. וזו תוצאה מקלותה היחסית מאחר שהיא אינה עוסקת יותר מדי בחינוך, במחשבה, אלא יותר בהקמת חומות וביצורן. אין לי ספק שלא לזה התכוון החתם סופר אך זו נהייתה תוצאת הלוואי.

יותר מכך, שיטת החתם סופר הייתה נפלאה לזמנה, אך בלתי ישימה לזמנינו עידן הטכנולוגיה והחופש. משול הדבר לצבא הלוחם במלחמה מודרנית בעזרת חרבות וקשתות, אכן, הם היו מצויינים לזמנן אך היום צבא כזה יפסיד במהירות.

בעיות שונות נוצרו בחברה החרדית. חינוך לעדריות, ראיית כל אינדווידואליזם וחריגות כרע, חובת הציות כערך עליון הגובר על כך ערך אחר (מה שמעולם לא היה כמותו) תובענות בלתי מתפשרת מצד אחד ורדידות מצד שני. אי אפשר להסתפק בלימוד שור שנגח את הפרה ולהתעלם ממחשבת היהדות כפי שאי אפשר לשתות מים ולוותר על לחם.

וכן הופיע האינטרנט, הופיעה הנשירה והחברה החרדית אט אט נאלצת להתמודד עם החסרונות והבעיות שלה. וכך לאט לאט החברה החרדית מתקנת את חסרונותיה. אך אכן אם לא תשכיל לטפל בבעיות המהותיות שקיימות בתוכה היא אכן תהפוך ללא רלוונטית ותופיע גם האלטרנטיבה. חשוב לזכור, החרדיות אינה קדושה. התורה היא קדושה, קיום רצון ה' הוא קדוש, המצוות הן קדושות. אך לא החרדיות.

ג. לכן המסקנה שלי היא. החברה החרדית לא מתפרקת, היא אכן משתנה ולטובה. האינטרנט מכריח ללמד התמודדות עם נסיונות ולא רק בריחה מהם. היעדר "גדול הדור" האחד והיחיד מכריח עיסוק מחודש בנושאי מחשבה והשקפה. קשיי הפרנסה מכריחים התפתחות שילוב של תורה ועבודה שאינו ממעיט מערך התורה אך גם אינו הופך אדם עובד לסוג ב' ומספק מסגורות תמיכה רוחנית אף לאלו שאינם בכולל. פיתויי העולם מכריחים יצירת מענה לשחרור ופנאי שאינו כרוך בעבירות. וכן נהיה חברה בריאה יותר ויהודית לא פחות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!