מה בין אבישי בן חיים לנגיד רכניץ

לכבוד הנגיד המפו' רוצו"ח וכו' וכו' ר' שלמה יהודה רכניץ הי"ו

לוס אנג'לס

קליפורניה

שלום.

לפני כמה שנים הפצעת לאוויר הארץ כמלאך מושיע. מאז ומתמיד היתה קופת הישיבות הקדושות במצוקה, אך באותם ימים היתה המצוקה גדולה פי כמה. היו אלה ימי ממשלת לפיד שחרטה על דגלה פגיעה בעולם הישיבות.

ברגע הנכון התייצבת ופתחת לרווחה את הכיסים העמוקים שלך. לישיבה פלונית הבטחת 12 מיליון דולר. לישיבה אלמונית חמישה מיליון דולר. הבטחת וגם קיימת.

נכון שכל תרומה שלך לוותה במסע פרסום רועש בעיתונות החרדית, אבל למה לנו לרדת לקטנוֹת. שיערב לך. איך סבתא-רבתא שלי ע"ה היתה אומרת? ״כבוד זאת לא בעיה. השאלה מה אתה מוכן לעשות למען הכלל כדי לקבל את הכבוד״. ואתה בהחלט עושה הרבה.

תקופה קצרה לאחר מכן, התגלית ככישרון מוזיקלי מנצח. גילוי נאות: אני אוהב את השירים שהלחנת, בעיקר את השקטים שבהם. איזה בעל-רגש אתה... קשה לדמיין קומזיץ ישיבתי בלי 'ותערב'. גם החידוש שעשית לשירו של רבי אליהו קפלן זצ"ל, "שקעה חמה", הצליח לרגש ולטעת בלבבות חשק לעשות 'שטייגע'ן' כמו שעשו בישיבת מיר של הימים ההם.

פה ושם ה'נייסענים' ריננו עליך. סיפרו למשל שביקשת מראשי הישיבות הגדולות – שערכו עבורך אירועי קבלת-פנים בחג הסוכות האחרון – ללמד את התלמידים מבעוד מועד את השירים שלך, כדי שיקבלו את פניך בשיריך. שיהיה לבריאות. ההצלחה שלך כנראה מוציאה לאנשים את העיניים.

יצאתי מדעתי ביום ראשון האחרון, עת עלית לנאום בדינר שנערך בעיר התורה לייקווד שבניו-ג'רזי. גם שם הוזמנת לנאום כ"אורח הכבוד". המנחה כינה אותך "שר הצדקה והחסד בדורנו", תואר המגיע לך ביושר. עמדת על בימת הכבוד, לצידך ישבו ראשי ישיבת לייקווד, חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל באמריקה ומנהיגי הקהילות. הרבצת נאום בן 50 (!) דקות. ועוד איזה נאום. הכנסת בהם, במנהלי המוסדות, 'מוסר' נוקב, קבל עם ועדה, נגד האפליה הקיימת בקבלת תלמידים לא 'מיוחסים', תופעה שלצערנו קיימת גם בארצות-הברית.

והם – ראשי הישיבות, מנהיגי הקהילות ומאות התלמידים – ישבו באולם כבני ערובה. חלקם כבשו פניהם בקרקע, אבל אף אחד מהם לא העז לפצות פה או לקום ממקומו. ה'גביר' מדבר. ברור לך כשמש שאם לא היו לך כמה אפסים בחשבון הבנק, זה לא היה קורה. אבל נו, מילא. ניכר כי נאומך נכתב מהלב, מתוך כאב אמיתי, מתוך אהבה לכל תלמיד בחינוך החרדי. תוך שעה תמימה, הופץ סרטון הנאום שלך בתפוצת נאט"ו ברשת – וחולל סערה אדירה.

ייאמר מיד - אין כמעט בנמצא מוסד תורני שאינו לוקה באפליה. זהו נגע חמור, הפוגע בדורות של תלמידים ובתים, ומכַלֶה כל חלקה טובה. אבל עם יד על הלב, אתה באמת חושב שכך, קבל עם ועדה, פותרים בעיות רגישות כל-כך?

אומרים עליך, ר' שליימע, שלא נולדת אתמול, שלא נכנסת שלשום לעולם ה'ביזנס'. וכי עלה פעם בדעתך לנהל משא-ומתן לרכישת חברה מול אלפי עובדֵיהּ? מי כמוך יודע שאת ה'דילים' הגדולים סוגרים בשעת לילה מאוחרת, בארבע עיניים, במרתף על אם הדרך, בעזרת כוסית ויסקי מאולתרת.

ברשותך, נעבור לדוגמה זהה מעולם הפילנתרופיה. בטוחני שאתה לא אומר 'כן' על כל סכום שמבקשים ממך. ראש ישיבה מפורסם מתייצב במעונך, מבקש תרומה של 5 מיליון לישיבתו. אתה יכול לתת לו 'רק' מיליון אחד. וכי תנהל עמו את המשא-ומתן בהיכל הישיבה, מול מאות תלמידיו?

אגב, אני מאמין באמת ובתמים שיש בידיך את היכולת להשפיע לטובה בכל הנוגע לסוגיית האפליה. מותר לך להתנות עם מנהלי המוסדות את תרומתך בחתימה על הסכם מסודר לבלימת האפליה. יחתמו – יקבלו צ'ק. לא יחתמו – לא יקבלו. אבל למה, למען השם, צריך לדבר על זה מול כל העולם? וכי האברכים ובעלי-הבתים שישבו באולם כמו אלפי הצופים במחשב הביתי – אשר רבים מהם סובלים בעצמם מרעת האפליה – יכולים לשנות את המצב?

הטלפונים בוודאי התחילו להגיע מהר מכפי שציפית. הידידים שלך, אלה המקבלים ממך צ'קים מפעם לפעם, בוודאי החמיאו לך על 'הנאום האמיץ', אבל אתה מספיק חכם כדי לדעת שמחמאות אמיתיות לא קונים בכסף. תשמע מה העם חושב. עשית, בתום לב כנראה, דבר הפוך לחלוטין מ'כבוד התורה'.

בטוחני כי אתה, כבן-תורה אמיתי, זוכר תמיד כי בעל המאה הוא בורא העולם, שהפקיד בידיך את המיליארדים. וכמאמר הקלישאה: כסף בא והולך.

מטעויות, כפי שאתה בטח יודע, לומדים.

בהצלחה!

2.
העיתונאי הוותיק לענייני חרדים, אבישי בן חיים, פרסם השבוע בערוץ 10 סדרת כתבות תחת הכותרת המבחילה: "החרדים – ההתפרקות". נדמה, כי תחילה נבחרה הכותרת, ורק אחר-כך נאספו התכנים, במטרה לנסות 'לבנות' את ה'התפרקות'. לאחר הפרסום, ספג בן-חיים – ובצדק – מתקפה חריפה של מיטב דוברינו ופרשנינו. הם ירדו לפרטי ה'תחקיר', והוכיחו באותות ובמופתים כי הציבור החרדי בשיא פריחתו.

האמת, זה לא הוא. זה הג'וב. אבישי באמת בחור טוב, בוודאי ביחס לעמיתיו. נוכחתי אישית לפני כחמש שנים בסיטואציה מסוימת, בה התגלה אבישי כעיתונאי הגון ורגיש, אך כאמור, זה התפקיד הבעייתי בו הוא נושא.

תשמעו סיפור.

בתחילת דרכי המקצועית כעיתונאי, הוצע לי לשמש כתב בעיתון חילוני. נכנסנו לרֶבֶּ'ה – פוסק-הדור מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל.

קיבלתי תשובה מפתיעה, המוכיחה כי עיני העדה רואות למרחוק.

רבינו, שזכיתי והכירני היטב, השיב לי כך: "אם מציעים לך להיות כתב לענייני בריאות, חינוך וכו' - אתה יכול ללכת. אבל אם הם רוצים שתכתוב על חרדים, מסתמא הם רוצים דווקא מישהו שיכתוב את כל הלכלוך. זה לא בשבילך!".

תשובת גדול הדור, מהווה שיעור ביחס התקשורת החילונית לציבור החרדי. יורשה לי להוסיף, כי המניעים ליחס זה אינם אנטישמים בהכרח. יודע כל סטודנט מתחיל בבית-ספר לתקשורת: כלב נשך אדם – זה לא סיפור. אדם נשך כלב – זה הסיפור! לצערנו, התקשורת לא ממש מתעניינת ב'שיעור כללי' של הגאון האמיתי ר' אשר אריאלי, כאשר מאות ואלפי צורבים צעירים עומדים צפופים במסדרונות ובמדרגות ישיבת 'מיר' מדי בוקר, רק כדי לשמוע עוד 'פשט' ברשב"א.

ועדיין, כמה וכמה עיתונאים ויחצ"נים חרדים התייצבו מול המצלמה של אבישי ובכך העניקו 'גושפנקא' – בעקיפין, אם לא במישרין – למסר השגוי והמשמיץ העובר בסדרת הכתבות.

להבא, כדאי ללמוד להתרחק מכתבות מסוג זה, כדי לא ליפול במלכודת שיוצריהן פורשים לרגליך: המצלמה והמיקרופון עלולים לפתות לרגע, אבל זה לא שווה את המחיר שמשלם הציבור החרדי כולו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!