שבת היום: הסיבה שמבשלים כבר בשישי

"זכור את יום השבת לקדשו" (כ, ח)

בשבת קודש ישנה מצוה מיוחדת של זכירת השבת, ומצוה נוספת של ההכנות לשבת, להכין מאכלים מיוחדים לכבוד שבת קודש, ולכאורה, כיצד יתכן הדבר? הן כדי לזכות בדין בראש השנה צריכים לתקוע בשופר, שכידוע טמון בו כח עצום, כך גם הלולב, המצה, ושאר חפצי המצוות, כיצד, איפה, על ידי אכילת מאכלים זוכים לשבת?!

התירוץ הוא, לא על ידי המאכל זוכים, אין שום כלי שיכולים לזכות על ידו בשבת, זוהי מתנה מהשי"ת, צריכים רק לרצות את השבת, וכשאדם מכין מטעמים לשבת, ובפרט אם הוא מתחיל את ההכנות לשבת כבר מיום ראשון, הוא מראה בכך שהוא ממתין בכליון עיניים לשבת, ומי שרוצה את השבת – יזכה לה.

בשו"ע בהלכות השבת, מוזכר יסוד הבטחון, "מצוה שלא יחשוב בהם [בעסקיו] כלל ויהא בעיניו כאילו כל מלאכתו עשויה" (סימן שו ס"ח), בשבת אדם עוזב את כל עסקיו ואינו דואג מהיכן תבוא פרנסתו, בשבת גם לא קוראים דברי חול, מדוע? התשובה היא פשוטה, תארו לעצמכם שההורים הגיעו ממרחקים לבקר, ואדם עוזב אותם וקורא עיתון...

אסור לבשל בשבת, לאפות עוגה, מדוע? תארו לעצמכם את אותה הדוגמא, שההורים הגיעו לבקר, ואבא שואל "היכן רחל"? "היא במטבח אופה עוגה" עונה חתנו, והוא אומר, "לא הגעתי הנה כדי לאכול עוגה, באתי כדי לשבת איתכם ולשוחח, שבו איתי כאן ונהנה אחד מהשני".

זה מה שהשם יתברך רוצה מאתנו בשבת, אם הכנתם את המטעמים לפני השבת, נאכל אותם ביחד, אך אם לא הכנתם, זה לא הזמן להכין! עכשיו יושבים ליד השולחן, מדברים דברי תורה ונהנים איש מרעהו, בשבת נמצאים אנו במחיצתו של הקב"ה, וידועים דברי הירושלמי (שבת פט"ו ה"ג), "מדוע התירו לשאול שלום בשבת", מדוע? כי כשנמצאים במחיצתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, לא שואלים בשלום אדם.

כיצד יוצרים זאת? אין צורך ליצור, רק לזכור שהיום שבת, לא לקלקל, השולחן צריך להיות שולחן של שבת, ולדעת מי יושב ליד שולחן זה, "אתקינו סעודתא דמיהמנותא, דא היא סעודתא דעתיקא קדישא" – זה שולחנו של הקב"ה!.

לפי זה נבין נקודה נוספת, בשבת קודש אין מתפללים על צרכים גשמיים, מדוע?, מספרים על 'משולח' בדור הקודם, שהיה מוצלח מאוד, כשרצה להיכנס לגביר מסויים, לפני כן היה מתעניין בשלום כל המשפחה, על הוריו, אחיו, וכו', וכשנכנס אל הגביר, קודם כל היה מתיישב אתו ומשוחח עמו על העיירה שלו, על סבו, דודו וכו'...אח"כ היה הגביר שואל אותו, "רצית משהוא" ?..."לא, לא", הוא היה עונה לו, "אבוא לבקר פעם אחרת"...בסופו של דבר היה מקבל במקום שמונה עשרה דולר, אלף שמונה מאות דולר, זוהי דרך טובה לגיוס כספים מעשירים...

כעין זה מספרים על הרב מבריסק שצ"ל, שהגיע פעם לגביר אחד, שאל אותו הגביר – מה אתה רוצה? והוא ענה שהוא בסה"כ שיקדיש לו חמש עשרה דקות, באותן חמש עשרה דקות, הרב זצ"ל פשוט היה משוחח אתו, מתחבר אליו, בלי להזכיר מילה מה הוא רוצה.

זוהי בעצם הנהגתנו בשבת קודש, אנחנו מדברים עם השי"ת, ולא מבקשים ממנו שום דבר, לא על חולה, ולא על פרנסה, אנו כביכול רק רוצים ליצור קשר, מוציאים חומש, מוציאים ספר תהלים, ואחרי שבת כביכול אנו אומרים להקב"ה – נכון שאנחנו ידידים? ובכן, תרפא בבקשה חולה פלוני, כך ניתנת בידנו האפשרות לבקש הכל במשך ימות השבוע, כי השי"ת כביכול נשאר קשור אתנו.

אם מבקשים בשבת, מקלקלים הכל, היום צריך לעזוב הכל, זהו יום שמח, לובשים בגדים יפים כדי להראות את השמחה, זה הרבה יותר קל ממה שאנו ושבים, רק לזכור שהיום שבת, והקב"ה כבר ידאג להשפיע עלינו מאוצרו הטוב את כל הברכות.

בברכת שבת שלום מבורך
צוריאל

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!