ארליך נגד הברכומט: פגיעה בכבוד הגר"ח

ומפרנסה של יהודים בתקשורת, לפרנסה של אנשי שלומנו.

מי שהתהלך השבוע ברחובות בני ברק, יכול היה לזהות במחזה טכנולוגי רענן שהשתלט על חוצות עיר התורה והחסידות. כה רענן, עד שהוא מאפיל ברעננותו על השלג הירושלמי ומשמש פיצוי הולם ומנצח עבור ילדי בני ברק ותייריה שמעולם לא טעמוּ טעמוֹ של פתית שלג.

במעלה רחוב רשב"ם, ליד בית התלפיות של מרן הגאון רבי חיים קניבסקי, הוצב מכשיר אלקטרוני משוכלל: כספומט של ברכות. ובקיצור: ברכומט. כל החפץ בברכה יכול לפנות אל המכשיר המשוכלל, שבטח עלה כמה עשרות אלפים תקילין, להחליק באצבעותיו על מסך הטאץ' המתקדם, ולבחור את הישועה הרצויה עליו: פרנסה, שלום בית, זיווג, בריאות ואריכות ימים. לכל ברכה תעריף מיוחד.
בחרת בברכה הרצויה? יופי. כעת, כל שעליך לעשות הוא לשלוף מארנקך את כרטיס האשראי ולהעבירו בחריץ מיוחד שמותקן לצד מכשיר הטאץ'. אחרי שהכסף שולם תועבר הברכה, כך לפחות מבטיחים מציבי הברכומט, אל הקודש פנימה, לברכה וישועה. הטכנולוגיה בשירות תעשיית הברכות.

באחד הלילות השבוע חייגו אצבעותיי למספרו של אחד ממקורבי מרן שר התורה. הסיפור היה נשמע לי מוזר. ניסיתי להבין האומנם מדובר בצעד שמתואם עם הרב בעצמו. הלה, במקום לענות, ביקש לספר לי על אותו משוגע שכולם רדפו אחריו ברחוב וצחקו, ורק אחד בכה. שאלו אותו מדוע אינו צוחק מול תעלולי המשוגע, והוא ענה בקול בוכים: "אם המשוגע הזה לא היה שלי - גם אני הייתי צוחק". ובכן, אמר לי המקורב, הבדיחה הזו היא על חשבוננו. על חשבון הרב, על חשבון כבוד התורה, על חשבון האמונה היהודית הטהורה שאינה עוברת דרך כספומטים וברכומטים.

מה השלב הבא? שאלתי את איש שיחי, והלה ענה לי באירוניה מרירה שלדעתו - יש עוד הפתעות בקנה. "עוד נהיה עדים לדברים הרבה יותר מבישים", הסביר לי. "בעבר, כשניבאתי את הדברים האלה - צחקו עליי. עכשיו זה קורה מול העיניים. כל מה שרצינו שלא יקרה קרה. אין מה לעשות".
התופעה, אמרתי לו, מתקבלת בלעג רב וגורמת כנראה לחילול השם. מה בכל זאת אפשר לעשות כדי לתקן את הרושם?

"הדבר היחיד שאפשר לעשות", אמר לי המקורב, מוותיקי המתפללים ב׳לדרמן׳, "זה לפרסם שאפשר לקבל ברכה בלי כסף. בלי ניצול ציני של אנשים. הדברים הללו גורמים לכך שלא תהיה טיפת כבוד לגדולי תורה, שום ערך לשום דבר קדוש.

"אנשים חושבים שמרן רבי חיים עצמו גם קשור לזה", אמר לי איש שיחי במרירות. "אני מקבל תגובות מבני אדם שלא מכירים את המערכת. הם אומרים לי: זו בושה. אין טיפת כבוד לתורה?! הכל שווה בשביל להרוויח כמה גרושים?!

זה כנראה לא כמה גרושים, הערתי.

"נו, ובשביל הרבה כסף מותר להשתמש בשם של גדול בתורה ולגרום ביזיון עצום למושג דעת תורה? האם לא די בתמונות של מרן שנתלות בגודל פרובוקטיבי בכל פינה?"

למה לא מעדכנים את הרב? שאלתי, והאיש הגיב: "מה הוא יכול לעשות נגד זה. גם כך קשה לו עם כל מה שמתרחש סביבו. החשבון שלהם הוא שהוא לא יראה את זה. וגם אם יראה - הוא לא יידע שזה הוא. לא כל כך יבין מה זה. כל הראש שלו מונח בתורה".

מה התגובות בציבור? ביקשתי לדעת.

"הציבור מביע שאט נפש", ענה בן שיחי. לדעתי זה הזיק מאוד. קיבלתי תגובות קשות גם מחוץ-לארץ. זה לא מריח טוב. עד עכשיו יכולים היו להגיד שמפרסמים עלונים בשם רבי חיים, אבל רבי חיים לא קשור לזה. מה יגידו עכשיו? עכשיו זה כבר בתוך הבית שלו, כביכול. אי אפשר להגיד לאדם שגר בנתניה שרבי חיים לא יודע על הכספומט שהציבו מחוץ לביתו. הוא יגיד: מה, רבי חיים לא רואה מה קורה בבית שלו? ברור לו ששאלו אותו קודם".

זה מבאיש לדעתך את ריחה של היהדות?

"היהדות תישאר תמיד חזקה מכל גימיק מביש, אבל בדרך יש את מעשי השטן האלה. אין מה לעשות. אם תשאל אותי האם אצל רבי חיים מרגישים שינוי - התשובה היא לא. סדר יומו לא השתנה כבר שישים שנה. אותה שקידה בתורה ללא גבול. אבל בחוץ הכל השתנה. אנשים איבדו את הבושה.

אין סיכוי שזה ייעצר? שאלתי.

"איך ייעצר?", נאנח איש שיחי. "רק הקדוש ברוך הוא יכול לעצור את זה. נקווה שרוח טהרה וטללים של פיכחון יירדו ממרומים".

אבל אל תטעו: בעם ישראל יש גם תופעות חיוביות. סליחה, בעיקר תופעות חיוביות. בעצם, גם התופעה הזו, היא חיובית בבסיסה, שהרי היא נשענת על אמונת חכמים של יהודים, ועל הרצון לתרום למען מטרות טובות. אז מה אם משהו השתבש בדרך.

מתוך טורו של אריה ארליך בעיתון 'משפחה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!