כשהרב סירב להצטרף לקומוניסטים

ידועים דברי הרמב"ם בתשובה, ביחס למנהג לעמוד בעת הקראת עשרת הדברות, ולפיהם תוקף כל דברי התורה הוא שווה, ואין כל מקום לערוך מעין "דירוג של חשיבות" ביחס לחלקים שונים של התורה. ועם זאת, אין כל ספק, כי כאשר מתבוננים בשורשים ובענפים, הרי שעשרת הדברות מהווים את שורשי המצוות, אשר מכחם הולכות ומתפרטות כל המצוות כולן. וכאשר מתבוננים בלשונן של עשרת הדברות, מוצאים כי אף בהן ניתן למצוא שורש שממנו הכל יוצא, והן שתי הדברות הראשונות – "אנכי ה'..." ו"לא יהיה לך אלהים אחרים...", ששתי מצוות אלו יש להן מעמד מיוחד אחר שכל ישראל שמעו אותן מפי הגבורה, והדבר מתבטא בלשון מדבר בה הן נאמרו. לכן, מן הראוי לעיין במשמעותן של שתי מצוות אלו.

הדיבר הראשון מכיל מסר חיובי – אמונה בה', ואילו השני מכיל מסר שלילי – לא להאמין בעבודה זרה. מהקדימות של המסר החיובי לומד האבן-עזרא (בפרוש הארוך) יסוד גדול – "ופשע מי שאינו מאמין בשם גדול מפשע עובד עבודה זרה". דברים מבהילים! אם עד עכשיו חשבנו שאותו עובד אלילים פרימיטיבי אשר סוגד לאיתני הטבע ועורך כל מיני טכסים מוזרים הוא הפושע הגדול ביותר, בא האבן-עזרא ומלמדנו שיש פושע גדול ממנו, והוא אותו אדם מערבי מתורבת ומעונב, אשר מתפלסף גבוהה גבוהה וטוען שהטבע מתנהל מעצמו ואין מנהיג לבירה. הכפירה חמורה יותר מעבודה זרה! ועל-אף דברי האבן-עזרא, נדמה לי שהציבור אינו קולט את עומק הדברים. אנסה להמחיש את הדברים באמצעות דוגמא מהמציאות.

הגאון הצדיק הרב יצחק זילבר זצ"ל, אשר קיים מצוות בחרוף נפש תחת השלטון הקומוניסטי בברה"מ במשך עשרות שנים עד שזכה לעלות ארצה עם משפחתו, סיפר כי עמד בלחצים אדירים, כאשר נתבקש, יחד עם כל בני גילו, להצטרף למפלגה הקומוניסטית. רוב האנשים, יהודים וגויים כאחד, הצטרפו למפלגה מבלי לשאול הרבה שאלות ולא יחסו לכך משמעות מעבר לעובדה שזהו תנאי הכרחי להצלחה בפרנסה ושלא היה כדאי, מאד לא היה כדאי, להרגיז את השלטונות באותם ימים. אולם הרב זילבר הבין את משמעות הדברים, ואת מה שנתבע ממנו כמי שרגליו עמדו למרגלות הר סיני. הוא ראה צעד זה של הצטרפות למפלגה ככפירה בדיבר הראשון, ונשא קל וחומר בעצמו, שאם על עבודה זרה אנו מצווים להיהרג ולא לעבור, על אחת כמה וכמה שהצטרפות למפלגה הקומוניסטית אסורה גם במקום פיקוח נפש! ולא רק זאת, אלא שהוא הלך ושכנע יהודים נוספים שמחובתם היא לעשות הכל על-מנת להתחמק מהצטרפות למפלגה אשר חרטה על דגלה את הכפירה בבורא עולם.

זו דרכו של מי שהאמונה הופכת לחלק מובנה באישיותו, של מי שהאמונה זורמת בדמו. התורה לא באה ללמד אותנו רעיונות נשגבים שאינם קשורים לעולם המעשה, היא באה ללמד אותנו אורחות חיים על-פי אותה אמונה שנתנה לנו מורשה. אנו מצווים לא רק להאמין, כי אם לחיות חיים של אמונה, ובמידת הצורך – גם למות למענה. אם הרב זילבר זצ"ל הצליח להבין זאת תחת שלטון אשר לא הרשה לאדם ללמוד תורה או אפילו להחזיק ספר בעברית, קל וחומר שאנו אמורים להבין זאת כיום בתנאים בהם אנו חיים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!