חברות הגז: "העותרות פועלות בשיטת גם לי וגם לך לא יהיה"

"תפיסתם של העותרים את האינטרס הציבורי שהם מבקשים לייצג היא תפיסה פשטנית, המשקפת ראייה צרה וחד-ממדית, ומבוססת על אותה מציאות מדומה, אוטופית, שהם מנסים לייצר: מציאות בה יזמים פרטיים משקיעים מיליארדים בתחום עתיר סיכונים, בתנאי אי-ודאות קיצוניים, עבור תמורה בלתי מוגדרת, שתיקבע בדיעבד. לשיטת העותרים, אם מציאות כזו אינה אפשרית, אזי הפתרון הוא 'גם לי וגם לך לא יהיה'"- כך כותבות חברות הגז בתגובה מקדמית שהגישו אמש (ג') לבג"ץ לקראת דיון שייערך בשבוע הבא נגד מתווה הגז.

עד כה הוגשו לבג"ץ 4 עתירות נגד מתווה הגז, ובהן של התנועה לאיכות השלטון והפורום הישראלי לאנרגיה, המרכז האקדמי למשפט ועסקים והעמותה לכלכה בת-קיימא, עמותת אדם טבע ודין וסיעת מרצ. העתירות הוגשו נגד המדינה ונגד שותפות "לוויתן" (דלק קידוחים, אבנר, נובל אנרג'י ורציו), וינוהלו על-ידי הרכב של 5 שופטים.

העותרים מאשימים את המדינה בכך שהליך אישור מתווה הגז באמצעות שימוש בסעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים נעשה באופן פגום, משום שלא נמצאה הצדקה מדינית-ביטחונית להפעלתו.

עוד טוענים העותרים כי ראש הממשלה בנימין נתניהו לא קיים היוועצות תקינה עם ועדת הכלכלה, כי סעיף היציבות במתווה (זה שמבטיח כי לא ייעשו שינויים משמעותיים במשק הגז במשך 10-15 שנה) פוגע בריבוניות הממשלה, וכי אישור מתווה יחזק עוד יותר את כוחן של חברות הגז.

בתגובה שהגישו לבג"ץ כותבות החברות כי טיעוניהם של העותרים "לוקים בהתעלמות גורפת מהמאפיינים הייחודיים של משק הגז הטבעי בישראל ומן המציאות הרגולטורית ששררה עד כה במשק הגז הטבעי, שהתאפיינה ברכבת הרים רגולטורית, ומהשלכותיה ההרסניות על פיתוחו וקידומו של משק הגז בכלל, ובפרט - על פיתוחם של מאגרי גז שהתגלו משכבר".

החברות מוסיפות כי ללא יציבות לא ניתן יהיה לגייס את המימון הנדרש לפיתוח השלב הראשון של מאגר "לוויתן" (6-7 מיליארד דולר). הן מזכירות כי המימון אמור להגיע מקונסורציום של מממנים בינלאומיים, ש"בוחנים אלטרנטיבות השקעה בראייה השוואתית גלובלית", ולפיכך לא יסכימו להשקיע במדינה בה קיימת בסביבה רגולטורית לא יציבה.

כהוכחה לטענה זו הם מציגים את דוגמתה של חברת וודסייד האוסטרלית, שבמשך שנים ניהלה מגעים עם שותפות "לוויתן" לרכישת 25% מהמאגר הענק תמורת כ-2.7 מיליארד דולר, אך ביום החתימה על החוזה עזבה בטריקת דלת.

"החלטה זו הושפעה - במובהק - מהמציאות הרגולטורית בישראל ומאיומים של גורמים שונים, ובכללם חלק מן העותרים כאן 'לייצר' אנרכיה רגולטורית, אשר תכליתה להבריח משקיעים זרים בעלי מוניטין בינלאומי ולעכב את פיתוחם של מאגרי הגז", כותבות החברות בתגובתן.

עוד הן מצרפות לתגובה את המכתב ששלחו כמה נציגים של ארגוני סביבה למנכ"ל חברת וודסייד האוסטרלית פיטר קולמן ביוני 2013, ושנחשף ב"גלובס" באוגוסט האחרון. במכתב מזהירים הנציגים את קולמן כי "החברה המכובדת שלכם מנוצלת בדרכים רבות על-ידי חברות הגז הישראליות", וכי "לטובת החברה שלכם והמשקיעים, תחזרו בכם מהחלטה להשקיע ב'לוויתן'".

עוד מאיימים הנציגים כי גם אם ייחתם חוזה, הם יפגינו "במחאה ציבורית גדולה בשילוב עם התערבות בית המשפט העליון ויעכבו את הפרויקט".

החברות מוסיפות כי ללא מתווה הגז, לא ניתן יהיה לחתום על חוזים ליצוא גז עם המדינות השכנות, ש"מעבר לחשיבות הכלכלית של הסכמים אלה, יש להם חשיבות גיאו-פוליטית אדירה למדינת ישראל", והם עשויים ליצור או להעמיק קשרים אסטרטגיים עם מדינות שכנות".

עוד הן מציינות כי מעבר למכתבי הכוונות שנחתמו עד כה עם מצרים, ירדן והרשות הפלסטינית, הן נמצאות במשא-ומתן ליצוא גז עם לקוחות פוטנציאליים בטורקיה.

המדינה בתגובה לבג"ץ: "העותרות מנסות לגבש מדיניות במקום הממשלה"

בתוך כך, גם המדינה הגישה היום את תגובתה לעתירות נגד מתווה הגז. "מהותה האמיתית של העתירה - ניסיונן של העותרות לגבש עבור הממשלה, ובמקומה, את מדיניותה באשר לאופן שבו יש לקדם את משק הגז הטבעי בישראל. כלום עלה בידי העותרות להציג חלופה ריאלית למדיניותה של הממשלה? כלום העותרות הציגו בטוחה כלשהיא לכך שקבלת עמדתן לא תוביל לקיפאון בכל משק האנרגיה והגז בישראל על אף ההשלכות השליליות הרבות שיש לכך? על כך המדינה תשיב בשלילה" - כך כותבת המדינה בתגובה שנפרשת על פני 150 עמודים ושהוגשה לבג"ץ.

לטענת המדינה, מבין כלל החלופות שעמדו על הפרק, מתווה הגז מהווה את "החלופה האפקטיבית היחידה שיכולה להביא בהסתברות גבוהה למיצוי הפוטנציאל הטמון בתגליות הגז המצויות במימיה הכלכליים של מדינת ישראל".

בנוגע לחתימה על סעיף 52, המדינה טוענת כי היא נעשתה לאחר "הליך מעמיק ויסודי", וכי "ניסיונם של העותרים להעמיד פרופוזיציה פרשנית, לפיה רק בעתות חירום או משבר ניתן לומר שמתקיימים 'שיקולי חוץ וביטחון', אינה מוצאת עיגון נורמטיבי כלשהו - לא בלשון החוק, לא בהיסטוריה החקיקתית, לא בתכלית ולא בכלל".

המדינה מגינה גם על פסקת היציבות במתווה, וטוענת כי יש לה הסמכות להעניק ביטחונות "בנסיבות בהן היציבות הרגולטורית היא תנאי הכרחי לעצם יכולתה של הממשלה לקדם מדיניות"; ומציינת כי עשתה דבר דומה בהגנות ים המלח ובעניין הסחר והתחרות בענף המלט.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!