וידויו של איציקל היתום - פרק ראשון

מכתב אמיתי הכולל וידוי אותנטי של איש יהודי מפשוטי העם מז'יטומיר הגיע לידיו של המתרגם אהרון וייסמן בשנת תש"י (1950). מכתב שנכתב ב1938 בידי זקן תשוש. זהו סיפורו של איצק'ל היתום שיש לו התחלה ויש לו סוף שמותיר חותם בלב.

קורות חייו הטרגיים הובילו אותו לרצון להקים בארץ ישראל זיכרון אחרי מותו: "מפעל דיור ענקי לפועלים עניים". "למען ידעו כי היה היה איצק'ל היתום בעולם". כהמשך לחייו הטרגיים גם תוכנית זו לא יצאה אל הפועל. את כל זה הוא מעלה על כתב במכתב לידידו הגר בארץ ישראל.
הדמויות כבר אינם, אולם עותק המכתב המספר את סיפורו, המשיך להסתובב בעולם עד שהגיע למכירה פומבית. עורך הדין אריה הולצר רכש את העותק היחיד שישנו עבור איש העסקים, ישראל לף.

הוא מתרגש לפרסם את הסיפור המרגש הזה, שמא בכך יצליח לקיים את רצונו של איצק'ל היתום, ששילם על חטאו הנורא כבר בחייו. יהי זה לו נר זיכרון!

פרק ראשון
כבר בפתיחת המכירה קם לו מתחרה רציני שלא הרים ידיים, כמוהו המתחרה לא רצה לוותר על הרכש החדש, המתחרה ייצג את אחת הספריות הגדולות בעולם. להם אין עותק, גם הם רצו לרכוש את החוברת שהופיעה בקטלוג, גם הוא רצה, עלעול מהיר בתקציר של החוברת גרם לדפיקה קטנה בלבו לקפוץ. הם שניהם רצו לרכוש את העותק היחיד. הקרב היה צמוד, לבסוף ישראל לף זכה.
ישראל לף קראת את התקציר שהנפיק הקטלוג במכירה הפומבית וידע שהוא חייב לקנות את זה, עורך הדין הירושלמי אריה הולצר משחזר את הסיפור.

הוא עוד זוכר את הקול של איש העסקים שמעדיף לשמור על אנונימיות עד כמה שאפשר. "בקולו היה להט השמור לאספנים ומביני דבר אמיתיים בנשמה".

בינתיים הוא משאיר את הספרון בביתו, הוא אחראי על הקניה, ישראל לף שמסתובב בעולם הפקיד את הספרון בתוך שקית עבה שקופה. המדבקה המעידה על המספר הסידורי שלו במכירה הפומבית עוד עליו. הקליינט שלו חובב יודאיקה גדול, משתתף בדרך קבע במכירות פומביות רבות.הספרון הישן משך את לבו. "לאחר שתקראי את הסיפור שהוא מקפל בין דפיו העתיקים תביני כי לא לחינם הוא השקיע את הסכום שביקשו תמורתו".

ביום חורפי, כשהגשם ירד בקילוחין ושטף את העולם, דפקתי על דלת המשרד של עורך הדין הולצר.
"את יכולה לקרוא את זה כאן", אסור לי להוציא את החוברת מרשותי, מדובר בנכס שאני אחראי לו.
נכס בעל ערך גבוה יותר מערך כספי משוער.

שלושים עמודים במצב די טוב, מעטפת השער עם הקדמת המתרגם החושף פרטים אישיים, לא מלאים, הקשורים במכתב ושולחו.

"כך או אחרת", כותב המתרגם אהרון וייסמן שהתגורר ברחוב יוחנן הסנדלר 13 בתל אביב.
"נשארה רק תעודה אנושית המדברת בעדה, ואין צורך להוסיף עליה כחל ושרק, אף כי היא מתבקשת ליצור ממנה ספר בעל כמה כרכים".

"אני לא אפריע לך", אומר לי עו"ד הולצר, הוא יודע היטב למה. בתוך שניות צללתי אל סיפור המאמת את האמרה כי המציאות עולה על כל דמיון. יכולתי להבטיח לכם כי בזמן הצלילה שמעתי את הוידוי האותנטי של אותו יהודי מהעיר ז'יטומיר המספר במכתב אישי את קורות חייו הטרגיים, את סבלו הנורא בעקבות חטאיו, ואת מחצית חייו השנייה שגם בהם רדפה אותו קללת אלוקים.
בגמר הקריאה נשארתי יושבת מאובנת למקומי מספר דקות. דפדפתי שוב בשלושים העמודים הקטנים שהכילו סיפור חיים שלם , שהעצב והטרגדיה חוברים בו יחדיו. איך העמוד הראשון והאחרון מוכיחים וזועקים יותר מכל כי העולם הוא עגול. ויש דין ויש דיין. איך ממערכת חיים שלימה שיש בה מן הכול, מן החטא מן הבדידות ומן הרצון לתקן, נותר עותק אחד שמסתובב בעולם וזועק : אני רוצה זכר!

הסיפור חוזר עשרות שנים אחורה, אל העיירה ז'יטומיר.
איצ'קל היתום כמעט ולא זוכר דבר מילדותו. רק זוכר את עצמו ילד לן בבית הכנסת וחי מנדבת לבם של רחמנים בקהילה היהודית.

"גבאי בית הכנסת מאיר מולצקוב קודם לכן חייל נקולייבי, נתן לי ללון בבית הכנסת ותמורת כך עזרתי לו להכניס עצים, ולמרק פמוטות". הוא מתחיל לכתוב את סיפורו. לבו של אחד מבני הקהילה ושמו ר' אהרון וינלשמן נכמר עליו, והוא לקח את היתום תחת חסותו.

"ר' אהרון וינשלמן קנה לי בגדים, דאג שאלמד בתלמוד תורה ונתן לי מקום לינה בביתו, פעם בשבוע דאג לקחת אותי לבית המרחץ". הוא חשב כי כדאי שאציק'ל ילמד את מקצוע הטייחות, אך אשתו פרל'ה התנגדה טענה שמקצוע זה מתאים לגויים. לאחר מחשבה מסרו אותו לחייט כדי שילמד מקצוע.

איצקל מצא עבודה אצל החייט והחל לעבוד אצלו.
"באחת הפעמים בהם עבדתי אצל החייט גרמתי לנזק כשגיהצתי בגד יקר וחרכתי אותו, קול זעקות וצעקות נשמעו בבית החייט כמו תשעה באב, הכו אותי וצעקו עלי", כותב איצק'ל. "רעדתי מפחד ויצאתי החוצה ליד הנהר בוכה, אבל שוב ר' אהרון ליפשמן ניחם אותי בא איתי אל החייט ושילם לו את הנזק. הייתי אסיר תודה אליו, הם פתחו את ביתם לפני, תמיד הגישו לי אוכל ומשקה בשבתות הייתי סועד על שולחנם".

פרלה לא הסכימה שהוא יחזור לביתו של החייט, והוא נשאר בביתם, לזוג ליפשמן שני ילדים בן ובת. באחד הימים פרלה שלחה את איצק'ל לביתו של המסגר ווייסברוט כדי לקרוא לר' אהרון, בית החרושת של המסגר ברחוב מיכאילוב.

"ר' אהרון אשתך קוראת לך?"
"של מי הילד הזה?" שאל המסגר.
כך נוצר הקשר עם המסגר שהציע מיד לר' אהרון ללמד אותו את המלאכה ולקחתו תחת חסותו.בברכתו ליפשמן התקבל כשוליה אצל המסגר, הוא עשה חייל בלימודיו ולאחר חמש שנים אצל המסגר ידע את המלאכה על בורייה. הוא נישא עם בחורה וקיווה שחייו מתחילים לעלות על דרך המלך. הוא שכר בית מלאכה קטן בעמל רב רכש את הכלים היקרים והחל לעבוד כמסגר. עבודת כפיים קשה אך שכרה בצידה.

"זכיתי ונולד לי בן, ויש לי עבודה", אולם פתאום ענן שחור מעיב על המזל שהחל להאיר לו פנים.

המשך יבוא...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!