"אתם מקללים והמנהלים מברכים": הקרב האבוד נגד המחוז החרדי

צהרי יום שני, השבוע. מפלסות השלג כבר תופסות עמדות בכבישי ירושלים, וראש הממשלה מתמקם בעמדה המוכרת לו כל כך ומנצח על התבהלה השבועית. פעם איראן, פעם דאע"ש ופעם שלג. לכל תרחישי הקיצון, נערכים בעיקר בדיבורים, למעט תרחיש האימים המזוויע מכולם: פינוי לילי מבית ראש-הממשלה ברחוב בלפור.

לא את דמות דיוקנו של סמוטריץ' צריכים מתיישבי חברון לשים לנגד עיניהם, אלא את פרצופו של המתנחל וסרבן הפינוי, ראש הממשלה בנימין נתניהו. התרגיל שעשה נתניהו השבוע לשרי הבית היהודי מוכיח שמוקדם להספיד את הפוליטיקאי מספר אחת בישראל שהישרדותו אומנותו.
בשעה שירושלים נערכה לסערה, סייר שר הפריפריה וכו' וכו' (התיקים האחרים לא רלוונטיים לסיפור המעשה) ברחובות באר שבע. כשדרעי נכנס למשרד הפנים הוא הבטיח לרדת לשטח, ובשבועיים שחלפו מאז השתדל לקיים זאת בימי חול ובשבת. ביום שני השבוע הוא סייר בבאר שבע, בשלישי בבוקר הגיח לביקור פתע בלשכת האוכלוסין בצפת שנסגרה בגלל השלג שלא ירד. את השבת האחרונה הוא עשה באלעד בבית המרא דאתרא הגר"מ מלכא, ובחודשים הקרובים ישבות במעוזים נוספים של ש"ס בהם הוא מתכוון להעמיק את אחיזתו. ביקבי רמת הגולן מדווחים שההיערכות לביקורים המתוכננים הביאה לחיסול יין רום בציר 2007 מהמרתפים.

בעודו מסייר ברחובות באר שבע הישנה קיבל דרעי שיחת חירום מאזור חיוג 02. "מחפשים אותך בדחיפות מלשכת ראש-הממשלה", נאמר לו. כשדרעי הבהיר כי הוא יוצא תכף ומיד לירושלים, עלו על הקו מזכיר הממשלה והיועמ"ש הנבחר אביחי מנדלבליט, ונציג לשכת רה"מ, דוד שרן: "ראש-הממשלה מתכוון למנות אותך כממלא-מקום קבוע של יו"ר הוועדה לענייני התיישבות ופריפריה", נאמר לדרעי. שר הפנים ששהה באותה שעה בסביבת אצטדיון טוטו טרנר הבין מיד שנתניהו שוב מכריע את המשחק בזמן פציעות.

חברי הכנסת של הבית היהודי דרשו השבוע להקים את ועדת השרים לענייני התיישבות ואף איימו בהצבעה נגד הממשלה. האולטימטום של הבית היהודי הוצג כתגובת שרשרת לפינוי המתנחלים בחברון. אלא שחברון מאז ולתמיד היא תירוץ ולא סיבה. נאום ההתרסה של בנט בשבוע שעבר נגד נתניהו, והאיומים שנשלפו השבוע, באו על אותו רקע של התרסקות האופציות בבורסות העולם וגם בבורסה הפוליטית בישראל.

הרצוג הבהיר בקולו, בטון צייצני שהוקפץ בעוד כמה אוקטבות לרגל המאורע, שהשותפות עם ביבי ירדה מהפרק. בנט מצידו הבין לאחרונה שביבי לא יעז לפגוע ב'בייס' הימני ולהעדיף את המחנ"צ על הבית היהודי. מרגע זה ואילך הותרו חרצובות לשונו והחשבון הישן על משתה המנדטים של ביבי בערב הבחירות, הוגש עם טיפ שמנמן, ריבית והצמדה.

שר הביטחון יעלון נעל נעליים גבוהות ונעמד על הרגליים האחוריות. בוגי שהציע לבנט ב-2008 להתמנות למנכ"ל משרדו, בתפקידו הפוליטי הראשון כשר לאיומים אסטרטגיים (מינוי שנפסל בעקבות וטו של הנתניהוהים) רואה כיום בבנט איום אסטרטגי בפני עצמו. שר הביטחון הבהיר לראש הממשלה שבעת הזאת, כניעה לדרישת הבית היהודי תתפרש כסטירת לחי אישית.

נתניהו שמע וחיכה לרגע בו שר הביטחון הישראלי ימריא לפגישת עבודה ביוון עם שר ההגנה פאניוטיס קאמנוס (הקורא בנשימה אחת, יזכה בסלט יווני), כדי לקבוע עובדות בשטח ולהתקפל. כשיעלון נחת ביוון הוא הבין שספג מנתניהו מכה קלה בכנף. הנימוק בדיעבד של ביבי, היה ענייני כתמיד: "שרי הבית היהודי צודקים ומסתמכים על הסכם קואליציוני בו הובטחה הקמת ועדת שרים לענייני התיישבות".

ביום שני הבהיר נתניהו לשרי הבית היהודי שבכוונתו לעמוד בהבטחה ולהרכיב ועדת שרים לענייני התיישבות בה יהיו שותפים שני שרים מטעמם, בהתאם לסיכומים הקואליציוניים. רק שאצל ביבי, כבר למדנו, כל ירידה היא לצורך עלייה וכל התקפלות היא לצורך הזדקפות. יעלון אולי נפגע אישית, אך נתניהו הרוויח פוליטית. בלשכת ראש-הממשלה עברו על הסעיפים הרלוונטיים בהסכם הקואליציוני וגילו בין הררי ההבטחות טבעת יהלום אבודה. לא רק ההתיישבות הוזכרה באותו סעיף אלא גם הפריפריה. מיהו השר הממונה על התחום, אתם כבר יודעים.

התגובה של ביבי הייתה מהירה וסייעה בידיו לחזק את 'הצהרת בלפור' המכירה בשליטתו הנצחית בבית ראש-הממשלה. נתניהו הבהיר כי בכוונתו למנות את שר הפריפריה, יקיר המפד"לניקים משנות השמונים ועד היום, לממלא-מקומו הקבוע בראשות הוועדה. ברשימת החברים בוועדה הכליל נתניהו כמובטח את השרים אריאל ושקד מהבית היהודי, אך לצידם מינה חברים נוספים שמבטלים את נוכחותם בשישים. לא אלקין ולוין כשהם מחוברים (לאידיאולוגיית הבית היהודי), אלא בוגי המתון ושטייניץ הנאמן, כחלון הממורכז וגלנט גם. עם הרכב כזה, יעלון ואריאל יכולים להתחלף. אריאל ינעל את הנעליים הגבוהות של בוגי, יעלון - את הסנדלים המשוחררים של אורי.,

ברקת כמשל,
"התמודדתי לראשות עיריית ירושלים כי חשבתי שירושלים צריכה ראש עיר חרדי אבל מהרגע שניר ברקת נבחר ועד היום, לא אמרתי עליו מילה רעה. נצרתי את לשוני כי טובת העיר ירושלים עמדה לנגד עיני". את האמרה הלא שגרתית הזאת השמיע השבוע סגן שר החינוך מאיר פרוש, לא לגופו של עניין אלא כמשל.

המשל של פרוש בהיר, כמו שמי ירושלים בבוקר יום שלישי. הנמשל המעניין יותר, הוא בחירתו של איציק זהבי למנהל המחוז החרדי: "כמו בירושלים כך גם במחוז החרדי, חשבתי שראוי וצריך לבחור באדם חרדי אבל מרגע שהמועמד החילוני נבחר, החשיבה היחידה שצריכה להיות היא מהי טובת הכלל. האיש ייבחן במעשיו".

זהבי מתחמם על הקווים לקראת עלייתו למגרש אך בינתיים נקבעים כללי משחק חדשים על ידי השחקנים שעומדים להתחלף. נהלי רישום בעייתיים, הנחיות המורות על כפיית התערבות של המפקחים והנחיות מחמירות נוספות, הם חלק ממהלך שנראה כשינוי לרעה של תוכנית המשחק. וכל זה קורה לא בדשא של השכן, אלא בחצר האחורית שלנו, בקדנציה בה החרדים אוחזים את הממשלה באזורים רגישים.

ההשוואה לירושלים נכונה גם ברמת ההתמודדות של הנציגים. למרות משקלם הסגולי, הם לא שוברים את החומות ונמנעים מלהעלות באש את מחסני המזון. פה ושם מצוטטות אמירות נוקבות עם רמיזות מאיימות אך משבר של ממש לא נראה באופק. בשבוע שעבר קרא יו"ר ועדת הכספים מוישה גפני לפירוק המחוז החרדי. המהלך יקרה, ברגע שגפני באמת ירצה. האיש שממונה על אוצר המדינה, יודע איך לשחק בז'יטונים ולהפחית שכר כשצריך, ולא רק לעצמו (על הצעד האישי של גפני שוויתר על העלאת שכרו, צריך לומר מילה אחת: שאפו).

חברי הכנסת לכל הפחות שואגים כאריות. לעומתם, כמה מהמנהלים הבכירים במגזר מגרגרים כחתלתולים. תשמעו סיפור. לפני כשבוע קיים סגן השר פרוש פגישה סוערת עם השר בנט והמנכ"לית כהן על הנהלים החדשים שפורסמו ללא תיאום. בסיכומה של הישיבה עיכב בנט מהלכים נוספים שהיו בקנה וביקש כי מכאן ולהבא המהלכים יתואמו מול לשכת סגן השר.

ההבטחה של בנט טעונה הוכחה. בנט הוא פריק-קונטרול בכל מה שקשור להעברת תקציבים, החרמת ספרי לימוד ושינוי תכנים בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי. באופן פלאי דווקא בסוגיות הנוגעות לחרדים, מהשליטה הזאת לא נותר זכר, והאיש, כל פעם מחדש, מסביר כי אינו מצליח להטיל מרות על פקידיו.

אבל מה לנו כי נלין על בנט, בשעה שחלק מהמנהלים לא מיישרים קו עם עמדות הפוליטיקאים החרדים? שעה קלה אחרי שהסתיימה הישיבה הסוערת עם צמרת המשרד, סימס מנהל רשת חרדי לאישיות בכירה במשרד החינוך הודעה מפרגנת על פרסום הנהלים החדשים עם איחולי ברכה והצלחה. האישיות הבכירה במשרד נופפה בהודעה בתרועת ניצחון, "אתם מתלוננים ואילו המנהלים שלכם בשטח מברכים, בדיוק כפי שהיה במינוי מנהל המחוז".

האישיות הבכירה נופפה במסרון עם המסר המפויס. חברי הכנסת ראו וזעמו. המנהל המתמסר נקרא לסדר ונשאל הכיצד בירך במקום שצריך לקלל. חייבים להודות שאותו מנהל בכיר אינו היחיד שמשחק משחק כפול. מנהלים רבים נוספים שחייבים לסיים את החודש עם תזרים מאוזן ודו"ח חיובי, מקיימים דיאלוג עקיף עם מפקחי המחוז החרדי. את הוראת החרם של ועדת הרבנים לענייני חינוך הם מיישמים למחצה, לשליש ולרביע. לפיכך, לא נותר אלא לכנס את ועדת הרבנים לענייני תקשורת שהנחיותיה כידוע מיושמות במלואן ולהורות למנהלים המסמסים: החליפו לאלתר את המכשיר הפסול בסלולרי כשר נטול מסרונים. ,

יום של חסד,
בזה אחר זה נכנסו חברי הכנסת של יהדות התורה לחדר סיעת ש"ס – הסמוך לחדר סיעתם. הסיבה למסיבת ט"ו בשבט, הייתה השבעתו לתפקיד של הח"כ החדש יגאל גואטה, במסגרת החוק הנורווגי, שיושם במרוקאית.

אורי מקלב פרגן מכל הלב והסביר את חשיבות הגדלת הנציגות החרדית, פיזית, במליאת הכנסת ובוועדות. התגובה של הש"סניקים לא איחרה לבוא: "התבלבלת בכתובת", הם אמרו לו, "אתה לא צריך לומר זאת לנו אלא לחברי סיעתך שמונעים את מינויו של יעקב אשר". וכבר אמרו חז"ל: המתפלל על חברו, נענה תחילה.

גואטה הוא הח"כ היחיד שדרעי מינה ברשימה. שאר החברים המכהנים מטעם ש"ס, כיהנו כח"כים גם בקדנציה שעברה ונותרו בתפקיד מכוח הבטחה שקיבלו כשנקרעו בין היו"ר המכהן דרעי לבין היו"ר לשעבר ישי.

יו"ר ש"ס פינה עבור גואטה את הדרך במפלסת שלג. חיים ביטון שהיה לפניו ברשימה שודרג ומונה לתפקיד הבכיר ביותר בש"ס (אחרי היו"ר), מנכ"ל רשת מעיין החינוך התורני (מעתה אמור: בני יוסף). אברהם מיכאלי נשלח לשליחות היסטורית בסוכנות היהודית, שעוד תיזכר לדורות. משולם נהרי שנדרש להתפטר, רופד בסגנות משרד הפנים, פריפריה, נגב וגליל ופונק בחברות בוועדת שרים לחקיקה היוקרתית. דרעי חתם לגואטה על הצ'ק. גואטה יהיה חייב להוכיח שיש לו כיסוי.
את יומו הראשון במשכן פתח גואטה ברגל ימין. כשעמד על הדוכן ודיבר על ילדותו בקריית שמונה, בגרותו בפרדס כץ, השכול האישי והחיבור המשפחתי האותנטי שלו ל'עמך ישראל', שררה במליאה דממה. חברי הכנסת והשרים, כולל ראש הממשלה, האזינו בקשב עד לרגע הסיום, כשגואטה החל להקריא מדף המסרים דברי שירות ותשבחות ליו"ר התנועה. דרעי זע בכיסאו במבוכה והחברים חייכו. גואטה עוד ילמד שחבריו בכנסת ישראל לא אוהבים להרגיש כמו בפרלמנט של צפון קוריאה. גם להחמיא צריך לדעת והכלל החשוב ביותר הוא לא לפרגן יותר מדי (האייטם הבא, יוכיח).
יגאל גואטה שמר על שתיקה מרשימה. כשדרעי התראיין באכסניה זו והסביר בקולו, מדוע הוא מעוניין לראות את גואטה בכנסת, גואטה סירב להגיב: "הוא לא פנה אלי וגם לא אפנה אליו. אם יחליט לקרוא לי, אבוא", הוא אמר וצוטט כאן בשעתו. זכות השתיקה של גואטה הופכת לחובה עם כניסתו לתפקיד. אויבים מהעבר צצים ושולפים ציטוטים מהארכיון, בעיקר מתקופתו הקצרה כמנכ"ל עיריית אלעד (עירייה שאין פוליטיקאי שכיהן בה וזוכר אותה לטובה).

הניסיון להדביק לגואטה, עוד בטרם עשה את יומו הראשון בבניין, תדמית של 'אורן חזן חרדי', פתטי ומיותר. גואטה הוא אדם שתוכו כברו. איש מעש, עם ראש גדול ופה לא קטן. אי אפשר לזלזל ביכולותיו. אפשר בהחלט לצפות שייזהר בלשונו ויברור את מילותיו. אוהבי חינם לא חסרים וכמה מהם כבר אורבים במסדרונות ולא מוכנים להעניק לו יום אחד של חסד.

את אותם מלעיזים, כדאי להפנות לשיחה קצרה עם הרב יצחק עידן שגם הוא סחב רגל צולעת מאז סיום הקדנציה באלעד (עד להודעה הרשמית של המשטרה על סגירת התיק נגדו מחוסר ראיות). אם עידן שניהל עם גואטה קרב עקוב מדם ודיו, שם את העבר מאחוריו, גם האחרים יכולים. "פנה אלי חבר מועצת החכמים הגאון הרב דוד יוסף וביקש שאעשה סולחה עם יגאל", מגלה עידן ומסכם, "שמתי את המאבק עם גואטה מאחורי. הבנתי באיחור כי מי ששידל אותי בשעתו לפטר את יגאל כמנכ"ל כביכול לטובתי, ניסה אחר כך לתפור לי תיק וגרם להדחתי. אני מאחל לגואטה הצלחה בתפקיד החדש כחבר כנסת מטעם ש"ס".,

שמיים ומים,
הוא זכאי, הוא זכאי, ואשם גם בסכסוך המתוקשר שהתגלע בין ראש הממשלה לשר התחבורה. כן, כן. גם בקרב האגו שפרץ בין נתניהו לכץ, אשם בכלל שר הפנים אריה דרעי. ומעשה שהיה כך היה: בפתח ישיבת הממשלה השבועית פרגנו שרי הממשלה לדרעי על הוזלת מחירי המים שהוגשה במסגרת הצעת מחליטים משותפת של שרי הפנים והאוצר. השרים עשו לדרעי 'מערוף' על הקצאת כסף קואליציוני כהטבה כלל-ישראלית ולא רק חרדית.

המחמאות זרמו כמים, עד שנתניהו וכץ קיבלו את רשות הדיבור. שר התחבורה לעולם יקפיד שהפרגון לזולתו לא יעלה על המחמאות שהוא חולק לעצמו. כשסיים לפרגן בקצרה לקולגה, הוא החל לדבר באריכות יתירה על הרפורמות המשמעותיות שחולל במשרדו. כץ לא דיבר על ההנחות בתח"צ להן הוא נמנע מלעשות יח"צ, בגלל זהות מוביל היוזמה. כדרכו, הוא החמיא בעיקר לעצמו: "הדרך האמיתית להוזיל את יוקר המחיה היא על ידי פתיחת השוק לתחרות כמו שהובלתי את תוכנית 'שמיים פתוחים' שהוזילה את מחירי הטיסות".
"הובלתי", אמר כץ ופרגן לעצמו בלעדית.
"הובלנו", תיקן נתניהו שניחן באותה נדיבות עצמית כצית, וקינח בעקיצה: "ישראל, הגיע הזמן לפתוח לתחרות גם את שוק המוניות".

כץ הלם בבטן הרכה והשיב כי הוא, בניגוד לאחרים, אינו משרת אילי הון זרים.

התקשורת מיהרה לחגוג ותפסה טרמפ. בהתחשב בנסיבות ראוי יותר לומר: תפסה מונית. נתניהו מקפיד על הותרת המכשירים הסלולריים מחוץ למליאת הממשלה, אך תוכן העקיצות ההדדיות דלף חיש מהרה והשתלט על הכותרות הראשיות.

הפרשנים מיהרו לנתח ולבתר, לפרק ולהרכיב, להסביר כי כץ כמו טורף מצוי, תוקף כשהוא מריח דם. האמת היא שאין כל חידוש בחילופי המהלומות בין שתי הצ'ילבות שנאבקות על סמכויות בתנועת הליכוד. מזה מספר חודשים שביבי וכץ עוקצים זה את זה בישיבות הקבינט במעין ריקוד דבורים שלא נגמר.

בישיבות הקבינט, משתתפים באופן קבוע גם בנט ושקד, החשודים הסדרתיים של לשכת רה"מ בכל הדלפה מפלילה. נשאלת אפוא השאלה איך זה שלא שמעתם עד כה על הקטטות הסדרתיות בין ביבי לכץ?
מסתבר, כי למרות חרון האף האינסופי והזעם המתעצם של ביבי כלפי הצמד בנט-שקד, עדיין בטוח יותר עבורו לנהל קטטה הגונה בחברת השניים, על פני התקוטטות בנוכחות יתר שרי הליכוד, חברי מפלגתו, אוכלי שולחנו ובני ביתו הפוליטי. בנביא מיכה מתוארת מציאות של 'אויבי איש אנשי ביתו' כאחד מסימני דור הגאולה, וכידוע, אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות נתניהו מישראל.,

גברא דמריה סייעיה,
אין כמו הגדרה קולעת, מפיו של גדול המקצר במילותיו, כדי לאפיין ולאבחן את הצלחתו המטאורית של שר הבריאות ליצמן, בקדנציה הנוכחית. היהודי העבדקן בעל המראה החסידי, שמבטאו אמריקאי-יידישאי, והמגבעת לא סרה מראשו, הפך לחביב התקשורת, לכוכב משאלי דעת הקהל.

"גברא דמריה סייעיה", בשלוש מילים הקולעות למטרה, הגדיר השבוע שר התורה מרן הגר"ח קנייבסקי את שר הבריאות יעקב ליצמן, במכתב מיוחד ולא שגרתי ששלח בכתב ידו, לכ"ק מרן האדמו"ר מגור.

"בס"ד שבט תשע"ו. למעלת כבוד ידידי הגה"צ ר' יעקב אלתר כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א", כותב הגר"ח קנייבסקי לאדמו"ר מגור, "כידוע אדוני אבי מורי ורבי זכרונו לברכה לחיי העולם הבא הקים כאן בבני ברק בית-החולים מעייני הישועה אשר אין לשער ולתאר כמה קדושה וטהרה והצלת נפשות הוסיפה בישראל מלבד הרמה הרפואית הגדולה שיש בה".

השורות המעניינות במכתב, שמתפרסם כאן לראשונה, הן אלו שנוגעות לשר ליצמן. שורו, הביטו וקראו: "ועתה באתי בהודאה לשעבר ובקשה על העתיד שיזכה על עושי דבריו הרב יעקב ליצמן שליט"א וימשיך בעזרתו וסיועו הגדולה למעייני הישועה כי הוא גברא דמרי' סייעי' להרבות כבוד שמיים וטהרה בישראל".

חיסונים רבים הוזרקו, מאז נשמעו בחדרי חדרים ברחובות רשב"ם וחזו"א בבני ברק, התבטאויות בסגנון שונה לגמרי כלפי נציג הסיעה המרכזית. אחרי פרשת החינוך העצמאי והבחירות לעיריית ירושלים, השתרר בין המחנות נתק של ממש, שהזכיר את ימי הפילוג בשנת תשמ"ט.

המכתב אומנם יצא מרחוב רשב"ם ולא מרחוב חזון איש, אך דברי השבח האישיים על ליצמן והאופן שבו שוגרו מעידים שהקיפאון הופשר. המחמאות שכתב מרן הגר"ח קנייבסקי השבוע, שוות יותר מכל סקר ומשאל. הגדרתו, קולעת יותר מכל הניתוחים הפוליטיים שהושמעו כאן בתקופה האחרונה: "גברא דמריה סייעיה", ובתרגום מארמית לעברית, איש שאדונו, הקב"ה, סייע בידיו. ,

הטור מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.,
,

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!