זוכרים: "היה בשלומית רק אכפתיות ונתינה"

הלם עצוב. זה סוג הקול של האנשים שמשוחחים איתי היום על שלומית קריגמן הי"ד. האנשים הסובבים את שלומית לא מעכלים שהפנים הטובות והתמימות שלה, עם החיוך הנצחי – כבר לא יפציעו אי שם בפתח הדלת.

עובדים בחנות הספרים בה עבדה, הלכו לעוד יום עבודה, אבל התקשו לתפקד כהרגלם. "האבל הוא בלתי נתפס" – משתף אחד העובדים בשיחה עם לובי נשי. "שלומית הכניסה חיות לכל דבר שעשתה. מוות הוא בדיוק הפך התיאור שלה. היא היתה כולה חיים – חיות, ודאגה להקרין זאת גם לסובבים אותה, בטבעיות, ללא מאמץ. הלב פשוט מסרב לעכל.

"היא אהבה הרבה יותר לשמוע מאשר להשמיע" – הוא מוסיף וקולו שקט.

"מי שהסתכל עליה ראה את התמימות והטוב שלה – וזה לא היה רק חיצוניות. כל בן אדם שנקרה בדרכה היא רצתה לשמוע עליו, לדעת מהיכן הגיע ומה מעשיו, מה הוא מרגיש וחושב, והיתה אלופה בלהקשיב לכולם. פתאום היא נעלמת ובצורה כל כך אכזרית. זה מזעזע".

חיוך – כך מתארים אותה כל מכריה. היכן שלא נכנסה, וכמה לחץ שלא היה לה בעבודה, או קושי, לא משנה מה – היה שם חיוך.

"שלומית חיפשה לשמוע כל בן אדם כדי ללמוד ממנו - ולמצוא איך להתחבר אליו. היא היתה מדהימה. אישיות נדירה".

הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, ספד לה היום בהלוויה: "שלומית הייתה נערה שכל רצונה היה איך להיטיב עם הזולת, שכל כולה אכפתיות ונתינה לזולת ומצד שני עומדים מולה שני מרצחים שכל רצונם לדקור ולרצוח ועוד לפזר מטענים בדרך. זה פשוט פער לא נתפס, זה עולם אחר בינינו לבינם".

שלומית, הי"ד, נולדה ב-3 בפברואר 1992, נרצחה אחד עשר ימים לפני יום הולדתה ה-24, בזמן שערכה קניות במכולת בבית חורון, שם התגוררה אצל סבה וסבתה.

הלווייתה של שלומית נערכה היום בירושלים, והיא נטמנה סמוך לקברה של דפנה מאיר הי"ד, שנרצחה בשבוע שעבר בפתח ביתה, לאחר מאבק עם מחבל צמא דם.

תמונות הקבר של שלומית הי"ד. צילום: יונתן זינדל/פלאש90

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!