לבריאות: איך הפך ליצמן לשר מס 1

1.
אני משוכנע שכאשר ד"ר מינה צמח, הסוקרת של ערוץ 2, החליטה לבצע סקר 'מדד פופולאריות' בקרב שרי ישראל, היא לא שיערה מה תהיה התוצאה. הסקר המיוחד בדק מה חושבים אזרחי ישראל על תפקודם של שרי הממשלה מאז נכנסו לתפקידם.

תוצאות הסקר הפתיעו. במקום הראשון, זכה השר הטרי הרב יעקב ליצמן מ'יהדות התורה' המכהן כשר הבריאות. למרות שאין חולק על תפקודו המושלם של ליצמן במשרד הבריאות, תודו שלראות שר חרדי, ועוד בדמותו של ליצמן, בראש הטבלה של ערוץ 2, זהו חזון אחרית הימים.
אז יצאתי לבדוק מה קרה כאן? כיצד השר החרדי, האיש שאפילו עברית לא יודע על בוריה, הגיע למקום כה מכובד במדד הפופולאריות בקרב אזרחי ישראל?!

מסתבר שמדד הפופולאריות, בעייני האזרח, אינו מתייחס לנואם המוכשר או לשר הכריזמטי. לציבור הישראלי ישנם אמות מידה אחרות, בהן הוא בוחן את נבחרי הציבור ששלח לממשלת ישראל.


2.
במה דברים אמורים?

בשבוע שעבר ביום רביעי, נפגשתי עם השר ליצמן, פגישה עניינית בנושא חשוב העומד על הפרק. רוצים לדעת מתי קבעתי את הפגישה? ביום שלישי. השר שמע את נחיצות הדברים, ובתוך יום נקבעה הפגישה. ומדובר בשר בריאות עם לו"ז עמוס במיוחד!

הגעתי לפגישה, בין היתר בהשפעת הסקר המיוחד, שהתפרסם מספר ימים קודם לכן. משאך נכנסתי לחדרו, ניחוח הנוסטלגיה שבה את ליבי. למי שעוד לא יודע, בשורשיי אני נצר למשפחת חסידי גור, ומראהו של השר ליצמן, על מגבעתו, מעילו והזקן היורד על פי מידותיו, הזכיר לי במידה מסוימת את סבי ז"ל.

סבי, הרב אליעזר אפרים נורדמן ז"ל, נשלח לפני עשרות בשנים על ידי כ"ק מרן האדמו"ר מגור בעל ה'בית ישראל' זי"ע לראשון לציון, להקים שם את ה'שטיבל' (בית הכנסת) של חסידות 'גור'. לאחר מכן עבר ל'שטיבל' המפורסם ברחוב רבי עקיבא בבני ברק, מול מפעלי 'דובק' שכבר הספיקו להפוך מאז למרכז קניות הומה בלב עיר התורה.

מה שזכור לי בעיקר מסבי, מלבד דמותו המאירה וחכמת החיים שלו, זו מלאכת השתיקה שיצר בעצמו. אולי אלו שאריות משיטת 'קוצק' ואולי זו שיטת חסידות שפיתח לעצמו, אך לא היה דבר שאפיין אותו – יותר מהשתיקה שלו, עד שהיו אומרים עליו שיותר קל להבין אותו כאשר הוא שותק מאשר שהוא מדבר...

אז איך שותקים? עונים ב'כן' ו'לא'; לא נכנסים לוויכוחים והסברים ודיונים; שאלת שאלה? קיבלת תשובה. כילד, זה הפריע לי מאוד, אך ככל שהתבגרתי התחלתי להבין את המהלך ואף חיבבתי אותו בשל כך. אגב, גם אהבת סב לנכדיו הוא היה מפגין בשתיקה. מן אהבה עצורה, השומרת את הרגשות עמוק בפנים. כולנו ידענו שסבא אוהב ודואג, אך לא מעבר לכך.

הניחוח הממכר הזה מרחף בלשכתו של שר הבריאות. אם יש דבר המאפיין את ליצמן, זו השתיקה המפורסמת שלו. ולא שהוא אינו מדבר, אך כפי הכלל שקבעו חז"ל: "אמור מעט ועשה הרבה", ליצמן הוא איש של מעשים. לא של דיבורים!

אני חושב שהתכונה של 'לעשות ולא לדבר' היא הא' ב' של שלוחי ציבור. הציבור מצפה מנבחריו לעשות. ואם נבדוק לרגע מהיכן נובעת הפופולאריות לליצמן, אין לי כל ספק כי המעשים הם אלו שעמדו לו בשעת הסקר. הציבור רוצה לראות מעשים – והוא יודע להעריך את אלו שעושים. פחות את אלו שרק מדברים.

3.
בשבוע שעבר הסתיימה סאגת החיפוש אחר המחבל מתל אביב, שהצליח, אם נאמר במילים עדינות, להקפיץ לנו את הלב במשך שבוע שלם. מה שאפיין יותר מכל את השבוע המותח הזה, היה השתיקה הרועמת מצידו של רב ניצב רוני אלשיך, המפכ"ל החדש של משטרת ישראל. אחת ההחלטות שקיבל אלשיך עם כניסתו לתפקיד, היה לבטל את המנהג הנפסד בו יוצאים מפקדים וניצבים למצלמות בעיצומה של חקירה ומברברים את עצמם לדעת. הוא ראה בכך חוסר אחריות, פגיעה בעבודת המשטרה וחוסר מקצועיות. הוא פקד על הצמרת המשטרתית לשתוק, וכך היה. התקשורת לא קיבלה ראיונות, הציבור לא קיבל כל בדל מידע, והמחבל גם הוא נותר ללא מודיעין. התוצאה: המחבל נתפס בתוך שבוע, נורה ונהרג ללא אבדות לכוחותינו.

ובמדינת ישראל, כמו במדינת ישראל, מאוד אוהבים סקרים. יצאה התקשורת לשמוע את דעתו של הציבור מהשתיקה המשטרתית. אתם יכולים לשער שהתקשורת עצמה לא אהבה את השתיקה הזו, שהותירה להם שעות שידור רבות בלא בדל מידע. ומה מסתבר? שהציבור אהב את השקט. 97 אחוזים מהציבור במדינת ישראל הסכימו עם המפכ"ל שלא לשתף במה שקורה ולהתרכז במה שקורה בשטח.
מזכיר לכם משהו?


4.
בפרשת השבוע, פרשת בשלח, מספרת התורה על הנס הפלאי של קריעת ים סוף. עומדים בני ישראל בפני מצב בלתי אפשרי: המצרים רודפים אחריהם, מסביבם מדבר ומולם ים-סוף. לכאורה, אין מוצא. המצב אבוד. ומה עושים יהודים כשנוחתת עליהם צרה? מתחילים להתפלל.

אם נתבונן, נגלה שתשובתו של הקב"ה למשה רבינו תמוהה. הקב"ה אומר למשה, "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ". לכאורה, זה לא מובן בעליל, וכי מה יהודי צריך לעשות כשמגיעה עליו צרה? לא לצעוק?

התשובה היא, שיש מצבים שבהם התפילה מיותרת. וכפי שרש"י אומר: "למדנו שהיה משה עומד ומתפלל. אמר לו הקב"ה: לא עת עתה להאריך בתפלה שישראל נתונים בצרה". במצבים שכאלו צריך לעשות – ולא לדבר!
בכלל, בכל שטח בתחומי החיים, אנו צריכים לזכור שהעיקר זה המעשה – ולא הדיבור.
אם ניקח זאת לשדה החינוך, כאשר ילד יודע כי הוריו אינם 'רק' מדברים/מאיימים/מזהירים, אלא שמאחורי הדיבור עומדת מחשבה ופעולה, הילד יהיה מחונך. בבית הספר 'מדעים ויהדות' יודעים התלמידים שאני לעולם לא מאיים! פעם אחת, בראשית השנה, אני אומר לילדים את כללי ההתנהגות, ומני אז, אנחנו פועלים. פעמים מותר לגעור, להעיר, אך באופן כללי תלמיד יודע, שכאשר הוא עושה מעשה לא ראוי – הוא נענש. את שלב הדיבורים אנו משתדלים לסיים כמה שיותר מהר.


5.
וליצמן אחרון. כשהייתי בכנסת, פגשתי את השר זאב אלקין. שאלתי אותו כיצד הוא מסביר את הסקר שבו קיבל ליצמן את המקום הראשון. ענה לי אלקין שהמאפיין את ליצמן, זו העובדה שלא מעניין אותו מה יכתבו עליו. הוא פשוט לא מתעסק בזה. זה למקרה וחשבתם שהוא הזמין את הטור הזה.

שבת שלום ומבורך!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!