לילה שקט עם תינוקת - האם זה חלום?

שקט בבית. הגדולים יותר הולכים לישון כבר בשעה מוקדמת. ככל שאקדים לשים אותם, כך יהיה לי יותר זמן בשבילי לפני שאלך לישון, והאמת שלפעמים מתחשק לי לשים אותם בשניה שהשמש שוקעת, רק כדי להספיק זמן איכות עם הגלידה האהובה שלי לפני השינה. אבל לרוב אני מסתפקת רק בכביסות וקיפולים. כמו שיודעת כל אם עבריה, הכניסה למיטות מלווה תמיד בסיפורים וליטופים, בקשקושים וניסיונות יציאה מהמיטה לעבר האופק הוורוד יותר: הסלון. אבל כדי לתקתק את הזמן הזה בצורה הטובה ביותר הומצא טקס השינה הכולל שני סיפורים וקצת ליטופים על הגב לכל אחד. העקשנות עובדת.

הפיצית, לעומתם, נכנסת גם היא למיטה בשעות המוקדמות של הערב, טקס השינה שלה קצר יותר וכל מה שהיא רוצה הוא ארוחה ואז להתפנות לשינה חזקה וטובה. הנה שלושה ילדים ישנים תוך חצי שעה, ומי שיאמר שלילדים שלו לוקח שעה להירדם, שיגיע לעשות בבקשה השתלמות בהרדמה מהירה. והגלידה כבר מחכה לי. כך שמבחינתי שתשתה אפילו שני בקבוקים, אבל שלא אצטרך לבגוד בגלידה עם איזה חטיף מהיר ולא מספק.

פרט לזמן לעצמי, לבן זוגי ולגלידה שלי, אני חייבת לתת מחשבה ללילה. אותו זמן בלתי נסבל ויקר מכל שבדרך כלל נעצר אי שם ב-1 בלילה כשהבייבי הקטנה מעירה אותי. נכון, אני יודעת שבגילה האוכל הוא לא חובה באמצע הלילה (כך יגידו חלק מיועצות השינה– אני ממדרת אותן מהלקסיקון שלי) אבל אני וחלק נכבד מיועצות השינה דווקא יגידו ההיפך, שבגילה אמא שלה כבר צריכה לישון לילה שלם. אני בעד. כל מה שישאיר אותה ישנה עד כמעט 7 בבוקר, יעשה אותי מאושרת. אז לפני השינה אני נותנת לה לינוק אבל באמצע הלילה, כשאני מותחת את רגלי לכל כיוון וחולמת כבר על התיקתוק של 5 בבוקר שני צריכה להספיק, בעלי הופך למטפלת הראשית בבית. הוא כבר יודע, כמו ריטואל, שרגע לפני שהוא שם את הראש היא תצרח לעברו ותדרוש את הסם הלבן שלה. כי מה שטוב לאבא טוב גם לילדה.

מרגע ההשכבה ועד ההתעוררות עברו שני בקבוקים ואיתם לילה שקט. וכל מי שיגיד לי שצורך בלילה שלם הוא לא באמת הכרחי ולומדים לחיות עם חוסר השינה –נראה אותו פוגש אותי בשיא "נחמדותי" אי שם בשעות אחר הצהריים, בהם אני מגיעה לשיא וחובטת בכל מי שנקרה בדרכי.
השעה 7 בבוקר, אני כבר מזמן ערה ומארגנת בישולים שיחכו להם בצהריים, הכריכים כבר ארוזים ומוכנים לבית הספר והבגדים מסודרים על הכיסאות ליד המיטה, ממתינים לנסיכים שיתעוררו. הזהובה מתעוררת ראשונה ומעירה את אחיה הגדולים יותר. עוד כמה דקות של שקט מתאפשרות כשהיא משתתקת על ספונת קטנה עם בקבוק סימילאק, אז אני מספיקה להוריד כביסה מהחבל ולפקח על צחצוח והתלבשות של הגדולים. כי כמה דקות של שקט בבוקר, בהן אני מספיקה להגניב שלוק מהקפה, מזריקות לי את האקסטרה שפיות שלרגע אני מרגישה כמו בן אדם ולא כמו מחבט. והמשך היום? פה אני יכולה להגיד תודה לאיש שלצידי, שבזכות חלוקת השעות הזו, אני יכולה לישון כמה שעות נורמליות ולקום כמו אישה רעננה ולא כמו סמרטוט רצפה שישן שלוש שעות בלילה.

הכתבה בשיתוף וואלה! NEWS

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!