דפנה הי"ד כתבה טור: "מציאות נוראה"

מצמרר: ברשת החברתית פורסם הערב טור אותו כתבה דפנה מאיר הי"ד, ובו היא מספרת על תחושותיה נוכח פיגוע הירי שאירע בסמוך לעתניאל ב-13 בנובמבר. בפיגוע ההוא נרצחו יעקב ובנו נתנאל ליטמן הי"ד מקריית ארבע.

מאיר הי"ד התייחסה בטור למצב הבטחוני: "עולים בי לאחרונה הרבה הרהורים עקב המצב הבטחוני", כתבה, "מחשבות על מה, על למה, על מה צריך לעשות, על מה לא צריך. או אי אפשר. או לא כדאי. איך לנהוג. במיוחד בכביש. אבל לא רק. על הפחדים. על בעלי ועל הילדים. על החברים והמשפחה. על המון דברים. המצב לא קל. יש לי לפעמים תחושה של רולטה רוסית. ויש גם נדודי שינה.

עוד היא כותבת: "בהתהלכי ברחובות עותניאל יוצא לי מדי פעם לברך בברכת שלום ידידותית קולגות מהתחום שלי, שבחרו לתת מהחירות שלהם לטובת כוננות חירום בכפר שלנו ובסביבתו. האנשים הללו מסתובבים עם מכשירי קשר מסוגים שונים במשך כל היממה. ביום חול ובשבת. הם שומעים על כל האירועים ראשונים ולחלקם הם קופצים על כלי הרכב המיוחד הקרוי אמבולנס וטסים למקום האירוע כדי להציל את מה שאפשר. גם באמצע המקלחת, או באמצע סעודת שבת. אולי האנשים הללו ישנים עם נעליים. מי יודע?.

"בזמן האחרון רבו להם קריאות לא משמחות. כן, לא כל קריאה זה יולדת. מה לעשות. ואפילו יולדת, לפעמים היא פלסטינית. ואחרי מה שראינו ביום שישי האחרון עם הסהר האדום, החשק לעזור לה כבר לא בשיאו. אני מכירה את התחושה. זה קורה לי מדי פעם. אנשי רפואת החירום של הכפר מגיעים לזירות אירוע מסוכנות. אולי עדיין יש שם מלכודות? זה מפחיד! וכשהם יוצאים, בדקות הראשונות עד להגעה אולי יש להם זמן לחשוב "את מי אפגוש הפעם?", "אולי את השכן, החבר, אולי את האישה?". הרי זו מציאות נוראה", היא מסיימת.

תושב עתניאל משחזר: "ראיתי אותו רץ, ראיתי אותו 2-3 שניות רץ לכיוון מטה"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!