ואלו תוצאות העימות הרפובליקני: 30 פעמים אובמה

העימות השישי בין המתמודדים על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, שנערך לפנות בוקר (ו') שעון ישראל בצ'רלסטון, בקרוליינה הדרומית, היה אירוע תוסס, כצפוי. היו חילופי מהלומות מילוליות בין המתמודדים, עקיצות הדדיות, ויכוחים נוקבים בסוגיות שבראש האג'נדה - איך להילחם בדאעש, למשל, או איך למנוע הסתננות מוסלמים לארה"ב. כל אחד מהם בא מצויד באגו נפוח ובאשפת חיצים מורעלים. אבל בשני דברים שררה תמימות דעים על הבמה: ממשל אובמה הוא הדבר הגרוע ביותר שקרה לארה"ב וממשל פוטנציאלי של הילארי קלינטון יהיה גרוע עוד יותר, סופה של אמריקה כפי שאנו מכירים אותה.

למעשה, הנשיא הנוכחי והנשיאה (הפונטציאלית) העתידית היו שקי החבטות המועדפים של המשתתפים. אמנם בשלב הזה של המירוץ – זה היה העימות האחרון לפני הבחירות המקדימות הראשונות במדינת אייווה - הם הסירו את הכפפות ותקפו זה את זה בכל כוחם הרטורי. לאחר הכל, מדובר במשחק סכום אפס. אבל ההתקפות על אובמה וקלינטון היו המפלט הפופולרי בין האמבושים ההדדיים.

שבעה מתמודדים השתתפו בעימות, ששודר בערוץ פוקס ביזנס ניוז: דונאלד טראמפ, המתמודד המוביל (עם תמיכה של 33% בקרב מצביעים פוטנציאליים בפריימריז של הרפובליקנים, על פי סקר ארצי עדכני של "וול סטריט ג'רנל" ו-NBC); סנטור טד קרוז (20%); סנטור מארקו רוביו (13%); מנתח המוח בדימוס בן קארסון (12%); וכן ג'ב בוש, מושל פלורידה לשעבר; מושל ניו-ג'רזי, כריס כריסטי; ומושל אוהאיו, ג'ון קייסיק – שלושת האחרונים עם שיעור תמיכה חד-ספרתי בכל אחד. לכולם היה מסר לדייר הנוכחי בבית הלבן ולדמוקרטית ששואפת להחליפו. 38 פעמים הוזכר אובמה במהלך העימות. קלינטון – 30 פעמים.

הגדיל לעשות כריסטי, עם ההכרזה המתלהמת הבאה: "אדוני הנשיא, אנחנו לא נגדך. אנו נגד המדיניות שלך. כאשר נעשית נשיא, היה לך רוב דמוקרטי בבית-הנבחרים ורוב חסין פיליבאסטר בסנאט. היו אז רק 21 מושלי מדינות רפובליקנים בארה"ב כולה. ועכשיו, אחרי שבע שנים שבהם שבענו מהמדיניות שלך, יש לרפובליקנים הרוב הגדול ביותר בבית-הנבחרים מאז שנות ה-20, רוב רפובליקני בסנט ו-31 מושלי מדינות (מתוך 50). העם האמריקאי דחה את האג'נדה שלך ועכשיו אתה מנסה לעקוף אותו (רמז לצו נשיאותי שיקשיח את הרגולציות לפיקוח על נשק בידי אזרחים- ר.ד.). זה לא בסדר. זה מנוגד לחוקה. בסתיו, אנחנו עומדים לבעוט בתחת שלך ולהעיף אותך מהבית הלבן".

קצפו של טד קרוז יצא על תפיסת שתי ספינות האמריקאיות הקטנות בידי איראן, שלשום (שביניים שוחררו): "בנאום על מצב האומה, הנשיא אובמה אפילו לא טרח להזכיר את 10 המלחים שתפסה איראן. (אבל) הוא מוכן לשלוח 100 מיליארד דולר או יותר לאייתאללה אמייני. אני אומר לכם, זה קורע לב. הבשורה הטובה היא, שהנשיא הבא ניצב פה על הבמה".

וכריסטי על מדיניות החוץ של אובמה: "הנה האזהרה שלי לכל מי ששומע אותנו הלילה: "אם אתם חוששים שהעולם עולה בלהבות, אם אתם חוששים איזה שימוש ייעשה בצבא בעתיד... אם אתם חוששים לביטחון ביתכם ומשפחתכם – אינכם יכולים לתת להילארי קלינטון תקופת כהונה שלישית של מנהיגות אובמה".

טראמפ קבל על הפקידים חסרי הכישורים בממשל אובמה שאינם מסוגלים לנהל מו"מ עם הסינים ואלה "דופקים אותנו כל הזמן": "... סין קורעת אותנו בתחום הסחר. היא מפחתת את המטבע שלה והורגת את החברות שלנו. 50 אלף חברות הפסדנו לסין... (המשקיע) קארל אייקן הביע היום את תמיכתו בי... אנו צריכים אנשים כמותו שינהלו מו"מ עם הסינים, ולא איזה פקידים של המנגנון הפוליטי שלא יודעים מה שהם עושים.... אני אוהב את סין. אני אוהב את הסינים, אבל הם צוחקים עלינו. הם לא מאמינים עד כמה ההנהגה האמריקאית יכולה להיות מטומטמת".

ישראל הוזכרה, בשולי הדברים
וכאמור, כאשר המשתתפים נחו מעט מהחבטות באובמה ובקלינטון, הם חבטו זה בזה. אחת מההתנצחויות המרירות ביותר היתה בין טראמפ לקרוז. הקבלן הניו-יורקי, שמביט בדאגה על התחזקותו של קרוז בקרב אוונגאלים באייווה, העלה באחרונה "חשש", שקרוז אינו יכול להיבחר לנשיא מפני שהוא נולד מחוץ לארה"ב (בקנדה, לאם אמריקאית).

טראמפ העלה זאת שוב בעימות, ועל כך השיב קרוז, שאין בכך שום בעיה. הוא בן של אזרחית אמריקאית ולא חשוב היכן הוא נולד. "החוקה לא השתנתה, רק נתוני הסקרים", הוא אמר. "דונאלד כועס ששיעור התמיכה בו באייווה מתחיל לרדת". קרוז ציין, שסנטור ג'ון מקיין, שרץ בזמנו לנשיאות, נולד בפנמה. יתר על כן, ייתכן שטראמפ עצמו אינו זכאי להיות נשיא מפני שאמו ילידת סקוטלנד.

המיליארדר לא התרגש: "אבל אני נולדתי כאן (בארה"ב), וזה הבדל גדול". הוא הוסיף, שאם יבחר בקרוז כסגן נשיא, הדמוקרטים יפנו לבית-המשפט כדי לפסול אותו. קרוז לא ויתר: "אני לא עומד לקבל עצות משפטיות מדונאלד טראמפ". ואז, כמו במריבה בין שני ילדים, הוא הוסיף: "אם כבר, אולי אני אבחר בך כסגן נשיא כאשר אקבל את המינוי". טראמפ לא נשאר חייב: "אם לא אקבל את המינוי, אני אמשיך לבנות בתים".

ישראל הוזכרה בעימות, בשולי דברים, שלוש פעמים: בוש הכריז שבין הצעדים שינקוט לחיזוק מעמדה הבינלאומי של ארה"ב הוא העברת שגרירות ארה"ב לירושלים כדי "לשלוח מסר ברור שאנו שוב תומכים בישראל".

גם רוביו הזכיר את ישראל בקשר לחולשת מדיניות החוץ של אובמה: "ברק אובמה אינו מאמין שארה"ב היא מעצמה גלובלית גדולה. ברק אובמה מאמין שארה"ב היא מעצמה גלבלית שחצנית שצריך לכווץ אותה. וכך, אנו מנהלים מדיניות חוץ, שסוללת את הדרך לעסקה עם אויבים כאיראן ולבגידה בבעלות ברית כישראל".

ובדיון על דרכים להשמיד את דאעש, אמר קארסון: "... אנו צריכים לכנס יחדיו קבוצת מומחים, לרבות אנשים ממדינות אחרות, כמה מידידינו בישראל, שיודעים כיצד לסנן אנשים שמבקשים להיכנס למדינה... ואז נוכל להכין קווי הנחיה חדשים לניהול הגירה ולמתן אשרות".

האם היו מנצחים ברורים בעימות? טראמפ, ללא ספק, ביצר את מעמדו כמתמודד המוביל. הוא שלט ברב-שיח ואפילו נמנע מתקיפות אישיות. קרוז יצא חבול במקצת בעקבות מאמץ לייחס לטראמפ דבקות ב"ערכים ניו-יורקיים ליברליים". טראמפ הדף אותו בקלילות. "את הערכים של ניו-יורק ראינו אחרי קריסת המגדלים התאומים, כאשר העיר נאלצה לחיות עם צחנת המוות במשך חודשים", הוא אמר. קרוז נאלץ למחוא כפיים לשמע אזכור אלפי הקרבנות ונראה כילד נזוף. גם אזכור חשיפה של "ניו יורק טיימס", שלפיה הוא לא דיווח על הלוואה בסך 750 אלף דולר מגולדמן זאקס, לא עזר לו.

וג'ב בוש? הוא פשוט לא הצליח להתרומם. הוא מנומס מדי, או חיישן מדי. או גם זה וגם זה. המועמדות הרפובליקנית לנשיאות נראית מחוץ להישג ידו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!