לקוח סמוי, וצדקה של קופאית

א.
שנים עוד טרם שניתנה לי הזכות להיות חלק מ'מפעלות הרב גרוסמן', הייתה בליבי פינה חמה למבצע 'חבק ילד'. מבלי לעשות פרסומת, אין סיכוי שנכנסתם בשבוע האחרון לאחד מסניפי רשת 'שופרסל' ברחבי הארץ, ולא נתקלתם בבני הנוער עם החולצות הממותגות והקרטונים המרשרשים.

השבוע נכנסתי ל'שופרסל' המקומי ברחוב צה"ל והפעם - לא כדי לרכוש מוצרים. בכל יום מימי המבצע, אנו שותלים 'לקוח סמוי' בין חנויות הרשת, בניסיון לראות את מבצע ההתרמה מעיניהם של הלקוחות. צורת הגישה של בני הנוער, התחושה שבאה בעקבותיה, וכן להעניק פרס למתנדב או המתנדבת הספציפית שפנתה ללקוח ה'סמוי'.

ביומו הראשון של המבצע, נבחרתי להיות הלקוח הסמוי. הגעתי לסניף, מצויד ב'ערכת קריוקי' משוכללת והמתנתי בקוצר רוח למתנדב הראשון שייגש אליי. מאחורי הקלעים עמדו רכז המתנדבים מני משאש וראש המטה עו"ד רובי שרעבי. ווידאתי עמם שוב ושוב שאכן אני נראה 'סמוי' ונכנסתי אל תוך החנות, נושא עמי עגלת קניות.

מכירים את המושג התרגשות? פשוט אין לי הגדרה אחרת לתאר את שחוויתי. כבר בעיקול הראשון, בואכה עמדת סבוני ה'שמפו' ו'מגבוני הנייר' ניגשה אלי נערה צעירה העונה לשםליאור . היא הזדהתה כמתנדבת במבצע 'חבק ילד' בראשות הרב יצחק דוד גרוסמן. שאלתי אותה מעט יותר: מה זה המבצע? ומה תורמים?. יצאתי משתומם. שעות של דיונים מרתוניים אל תוך הלילה עם גדולי הפרסומאים ואנשי היח"צ לא שווים את ההסבר הקצר והמשכנע ששמעתי מהנערה בתמימות ובחן.

בדקות ספורות השתכנעתי שאין מטרה גדולה מזו ושהמבצע מחכה 'רק' לתרומה שלי. "אם אתה יכול בסוף הקניה תוסיף 10 שקלים בשביל הילדים - תהיה לך מצווה גדולה", סיימה.

זה היה הרגע שבו ניגשו ידידיי מ'אחורי הקלעים', עם ערכת הקריוקי הענקית כדי להעניק למתנדבת. היא כמובן התרגשה מאוד. נכון שלא התעופפו קונפטי באוויר, אבל ההתרגשות ברשת הייתה גדולה מאוד. היא סיפרה שהיא "ממועצת הנוער העירונית - חדרה " ושזו כבר השנה השנייה שהיא מתנדבת בפעילות של 'חבק ילד'.

אבל הסיפור לא תם. להפתעתנו, היא לא הסכימה בשום אופן לקבל את ערכת הקריוקי. בלבי כבר גמרתי אומר 'לטפל' באחראים על המבצע שציידו אותי בפרס לא שווה, אך מיד התבררה לי הסיבה. "אני רוצה להעניק את הערכה לחניכות שלי, שמתנדבות אף הן במסירות בסניף". בפעם הבאה שאתם מדברים על 'נתינה יוצרת נתינה' - תזכרו את הסיפור הזה.

ב.
מדברים הרבה על נתינה ועל המחויבות המוסרית שלנו כחברה, לדאוג לחלשים שבינינו. במדינת ישראל כיום חיים אלפי ילדים בסיכון ממשי. ילדים אשר גורלם לא שפר עליהם והוצאו ממגוון סיבות מביתם והורחקו ממשפחותיהם. ילדים אלו נמצאים במרחק פסיעה לעולם שכולו פשע, אלימות וסכנת חיים. מבצע 'חבק ילד' הפציע לעולם במטרה להעלות את הילדים הללו על דרך חדשה, בה יצליחו לקבל הזדמנות שווה להשתלב בחברה הישראלית.

בזכות החיבוק של עם ישראל, מאות ילדים שהוצאו מבתיהם זוכים לחיות חיים שמחים, ולקבל את הכלים לחיים בריאים ומאושרים. כמו 'מגדל אור', פרוסים ברחבי הארץ ארגונים ועמותות לאין שיעור, שרובן ככולן באו לעולם עם מטרות קדושות ונעלות. הפעילות הזו, היא מה שהופכת אותנו לאומה כל כך מיוחדת המהווה אור לגויים. מושגים כמו 'דאגה לזולת', 'מתן בסתר' ו'נתינה', כמעט ואינם קיימים במדינות ובתרבויות אחרות. נדמה לי שבמקומות מסוימים זה אף לא חוקי... וכידוע, שניים משלושת סימניו המובהקים של עם ישראל, זו עובדת היותם 'רחמנים' ו'גומלי חסדים'.

בפרשיות אלו אנו קוראים על משה רבינו, הרועה הנאמן שקם לעם ישראל. המדרש מספר על מבחן המנהיגות הראשון שעבר: "כשהיה משה רבינו עליו השלום רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסות (שם מקום) ונזדמנה לו שם בריכת מים ועמד הגדי לשתות. כיון שהגיע משה אצלו, אמר, אני לא הייתי יודע, שרץ היית מפני הצמא, עייף אתה. הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקדוש ברוך הוא: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך חייך אתה תרעה צאני ישראל".

אגב, גם דוד המלך, טרם נבחר לקבל את המלכות משמים, עבר מבחן דומה על ידי ההשגחה, לבדוק האם מתאים הוא להנהיג את עם ישראל. המדרש מספר שבעודו רועה צאן, היה "מונע את הגדולים מפני הקטנים". כלומר: היה מוציא את הקטנים לרעות, כדי שירעו עשב הרך. ואחר כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב בינוני. ואחר מוציא את הבחורים שיאכלו עשב הקשה. אמר הקדוש ברוך הוא, מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כוחו יבוא וירעה בעמי.

אנו מגלים שוב, שרחמים כלפיי כל ייצור והמחשבה על אחר, זה התנאי המקדים למנהיגות.

ג.
בשעת ערב מאוחרת של יום שלישי , נכנסתי ל'שופרסל' סניף 'גלילות'. אם בחדרה חששתי שתפקיד ה'סמוי' לא כל כך מתאים לי, הרי שב'גלילות' בוודאי אין לי מה לחשוש. הגעתי לקופה עם מספר מוצרים. הקופאית הצביעה על העיגולד של 'חבק ילד' והציעה לי באדיבות לתרום עשרה שקלים עבור הילדים. שיבחתי אותה מאוד על כך וניסיתי להבין אחת ולתמיד: "מה יוצא לך מזה"? יושבת לה קופאית בשעה 10:30 בלילה, ממתינה בקוצר רוח לסיום המשמרת, ואז מגיע לקוח עם מספר מוצרים.

בלא להסס היא מציעה לו לתרום לפרויקט שאולי אף אינה מכירה אותו די הצורך, ובוודאי שבאופן ישיר לא תקבל על כך תגמול. (בעולם הזה, כמובן). אז מה עובר לה בראש?
והיא עונה לי בדמעות: "אם אני יכולה להחזיר 'משהו' קטן למישהו שעושה כל כך הרבה... אני בעצמי לא יכולה לתרום, בקושי מסיימת את החודש, בעלי לא עובד ויש לי שלושה ילדים בבית. אבל אני כן יודעת מה שעושה הרב גרוסמן למען עם ישראל. אז המינימום שאני יכולה לעשות זה להתרים אנשים.

"אתה מבין כבוד הרב, אם אנשים תורמים עשרה שקלים, אני מרגישה שאני תרמתי. לא?!"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!