נוֹפֶש לנֶפֶש: הפחד החילוני מחוק השבת

1.
כל קדנציה, וה'צדיק בסדום' שלה. חבר-הכנסת ('הליכוד'), מיקי (מכלוף) זוהר, מכריז מעל כל במה אפשרית: "המשימה שלי בכנסת היא להעביר את 'חוק השבת': שיהיה במדינת ישראל יום מנוחה לאומי".

השדרנים והעיתונאים בתקשורת הישראלית המגויסת, מזלזלים בו, מגחכים עליו, מכנים אותו 'פופוליסט'. היה אפילו מי שהשווה אותו לאורן חזן. אבל מיקי לא נשבר. הוא דבֵק במשימתו, ביתר-שאת.

שני שדרני גלי-צה"ל החליטו 'להדר' וערכו לו במפתיע, בשידור חי, מבחן בהלכות שבת. זוהר נכשל. הם גם שאלו אותו אם הוא שומר שבת כהלכתה, והוא השיב: "אני משתדל, אך לא תמיד מצליח".

הם ניסו להוסיף בכך שמן למדורת הליצנות: מי שאינו יודע שבת כהלכתה מהי, כיצד יכול הוא להילחם על כבודה?

זוהר השיב להם מנה אחת אפיים: "ההפך הוא הגמור. זה רק מוכיח עד כמה מניעיי סוציאליים וחברתיים. אז לא, אני לא זקוק לאישורים שלכם כדי לפעול למען השבת. אני אדם שמאמין בערך השבת, גם אם אתם חושבים אחרת. אני שומר שבת ואוהב את השבת, אני חושב שהיא מתנה נפלאה לכל אדם, לכל משפחה בישראל, לחברה בישראל ולכלכלה הישראלית".

על היהדות החרדית להוקיר את השגריר האמיץ והמפתיע שצמח דווקא מתוך ערוגות 'הליכוד'. אשריו שנתפס על דברי תורה. צאו וחישבו: אם כך מלגלגים בתקשורת על 'חוק השבת' של מיקי זוהר גלוי-הראש, מה היה קורה אם ליוזם החוק היו קוראים מוישה גפני או יענק'ל פרוש?

2.
אבל רגע, מדוע הם, הפוליטיקאים ואנשי התקשורת, מתנגדים כל-כך ל'חוק השבת'? מה כל-כך מפריע להם?

מומלץ להתרכז בדבר נפלא שכתב סבי, הרב הראשי לרחובות רבי שלמה הכהן קוק זצ"ל (הרעיון מובא ב'מחשבת שלמה' ועוּבַּד על-ידי בן דודי, ישראל מאיר), בפירושו לפרשת שמות: במדרש מסופר על 'הצעת יעול' של משה רבנו לפרעה, ל'שדרוג' כוח האדם הישראלי: "תן להם יום אחד לנוח, ותראה שהם יחזרו לעבודה למחרת רעננים הרבה יותר. כי מי שעובד רק שישה ימים ולא שבעה, בסופו של דבר עובד הרבה יותר". פרעה משתכנע. "איזה יום?" הוא שואל את משה. "שביעי!" – עונה לו משה כאילו באקראי. על מצות השבת בני ישראל אומנם נצטוו מאוחר יותר, רק כאשר חנו במרה, אבל כבר הייתה מסורת מהאבות שביום השביעי לא עובדים.

בסופו של דבר, לאחר כמה שבתות, פרעה מבטל את הסכמתו ליום מנוחה ומחליט להעביד את בני ישראל שבעה ימים בשבוע גם אם יעבדו פחות טוב. "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר" (שמות ה, ט). אומר המדרש: "מלמד שהיו בידם מגילות שהיו משתעשעים בהן משבת לשבת לומר שהקדוש ברוך הוא גואלם, לפי שהיו נחים בשבת. אמר להם פרעה: 'תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר' – אל יהיו משתעשעים ואל יהיו נפישין ביום השבת".

לשבת יש שני מרכיבים: האחד: מנוחה. יום אחד שבו מחליפים כוחות ואז חוזרים לעבודה במרץ רב. מרכיב נוסף ועיקרי הוא לא רק מנוחה, אלא נופש. המילים מנוחה ונופש נראות לנו כמילים נרדפות, אבל ישנו הבדל משמעותי ביניהן. מנוחה היא בעיקר לגוף בעוד נופש הוא מלשון נפש, מנוחת הנפש.

כשהתורה מתארת את מעלת השבת, היא כוללת את שני המרכיבים הללו, אך עם חלוקה ברורה ביניהם: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת, לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר" (שמות כג, יב). לגבי בעלי החיים, השור והחמור, בהחלט השבת ניתנה בשביל מנוחה – "לְמַעַן יָנוּחַ" – ותו לא. אבל אצל בני האדם, השבת היא עניין לנפש – "וְיִנָּפֵשׁ".

פרעה הסכים בחפץ לב ליום מנוחה, אבל כשגילה שיום זה אינו רק הפסקה אלא מנוצל לענייני הנפש, ללימוד במגילות עתיקות (יש מפרשים שדברי ספר בראשית היו כתובים במגילות הללו) ולהתבוננות, למחשבה על גאולה ועל יום שכולו שבת ומנוחה – ביטל מיד את הסכמתו.

כמה עצוב, ככה נכון. זה כנראה מה שמפריע להם, במודע או בתת-מודע, למתנגדי 'חוק השבת': שיהודים יתנתקו לחלוטין ליום אחד מעסקי החולין לטובת ענייני הרוח? בסוף הם עוד עלולים לגלות את האמת... אז מי כאן פופוליסט בדיוק?

3.
ספרי-מעשיות עשירים בסיפורי מופתים אודות סגולת תפילותיהם וברכותיהם של בעלי-ייסורים.
בדורנו אנו, במרכז עיר התורה והחסידות בני-ברק, פגשתי צדיק שמזכיר את בעלי-היסורים של הדורות הקודמים: האדמו"ר מזלאטשוב. צדיק, בנש"ק ואוהב ישראל מופלא.

הייתי בין האלפים שעלו השבוע לנחמו בביתו ברחוב הרב קוטלר. בית אמרנו? מדובר ביחידת-דיור צפופה ומוזנחת. הוא איבד את רעייתו הרבנית בתיה מיכלוביץ ע"ה, בפתע-פתאום, שנה בדיוק לאחר שאיבד את אביו, האדמו"ר מזלאטשוב מנתניה זצ"ל.

הוא יושב לבדו, על כסא נמוך, ומקבל את המנחמים, מדבר בכאב על אובדן הרבנית, מציג את ספר התהילים שלה, שדפיו מעידים על הדמעות הרבות ששפכה על צרות עם ישראל. אך כל מי שבא לחזק את הרבי, יוצא מחוזק: מהאמונה העוצמתית, מהארת-הפנים, מאהבתו לכל אשר בשם ישראל ייקרא.

אם זקוקים אתם לתפילה, לברכה – ואפילו למילה טובה – עשו טובה לעצמכם וסורו אל בעל-הייסורים מזלאטשוב בביתו ברחוב הרב קוטלר או בבית-מדרשו ברחוב הרב שך. הוא לא ישיב את פניכם ריקם.

4.
31.12.15. ערב יורד על השנה האזרחית 2015. דממה ברחובות היישוב היוקרתי סביון. הטלפון של הרב שמואל (בן הרב לוי זצ"ל – הרב הראשי לצפת) ביסטריצקי, שליח חב"ד בסביון, מצלצל. "כבוד הרב", שואלת צעירה מעבר לקו, "תוכל לכתוב לי באופן מיידי חמש מזוזות?"

"יש לי מזוזות מוכנות", משיב הרב.

"אני רוצה מזוזות בבית שלנו, לפני חצות הלילה".

"אוקי".

השליח מתייצב במהירות בבית המיועד, וכמנהגו, הוא איננו מקמץ במספר המזוזות, שהרי הניסיון לימד אותו כי אלה הרחוקים מתורה ומצוות חושבים לתומם כי דלת מחייבת במזוזה – ולא 'צורת הפתח'. ואכן, הרב ביסטריצקי סופר את הפתחים בבית רחב-ממדים זה: אחד-עשר פתחים, לא פחות. באף אחד מהם אין מזוזה.

הרב מברך בהתרגשות, ומתחיל לקבוע. מזוזה אחר מזוזה. תוך כדי, מספרת לו הגברת מדוע היתה המשימה כה דחופה להיום: "ההורים שלי גרים בבית הזה חמש שנים, אבל משום מה, רק היום שמתי לב שאין מזוזות. מיד החלטתי לדאוג למזוזות. אני לא מסוגלת להיכנס לשנה החדשה בלי מזוזות"...

מי כעמך ישראל. סַפרוּ זאת לסילבסטר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!