בשולי הסערה: הקשיבו רגע לחרדק

מוטי היה בדרכו הביתה. בדרך לתחנת האוטובוס עבר ליד התלמוד-תורה. כשראו הילדים שמוטי מגיע, רצו מהר לכיתה, כדי להביא את בלוני המים ומהחצר את האבנים כדי לזרוק על מוטי. למזלו, המורה בדיוק הגיע ועצר את המסיבה.

למזלו של מוטי, של המורה, של התלמידים ושל כולנו.

כי מוטי הוא לא יהודי שגר בין הגויים בחו"ל. דבר כזה, אילו היה קורה בחו"ל, מיד היינו מתקוממים וזועקים: "אנטישמים. רשעים ארורים. תעלה לארץ, שם אין גוים". אבל לא, מוטי לא חי בצרפת של היום, מוטי גם לא חי באירופה של המאה הקודמת, מוטי חי כאן בארץ ישראל, והוא בחור ירא שמיים וחובש כיפה שחורה ומשרת בצה"ל. והילדים, הינם ילדים חרדים בריכוז חרדי מסוים. וכי למה ילדים יהודים מתוקים וחמודים, ירצו לזרוק אבנים על מוטי? כי מוטי "חרדק".

דהיינו בגלל שהכיפה שעל ראשו שחורה, ומשפחתו חרדית והוא משרת בצבא, מגיע לו להיסקל על ידי בני מגזרו. לא כי הוא גנב, לא כי הוא לא לומד או מתפלל, אלא בגלל שהוא חייל. שכחו שהוא בן אדם, שכחו שהוא יהודי. איפה מצאנו מקור הלכתי שקנאים יפגעו ביהודי שומר מצוות בגלל עבודתו? האם עדיף שכמוטי התגייס, היה מחליף או זורק את הכיפה? בשביל זה יכל מוטי להשאר בחו"ל.

כאן הוא במדינת ישראל בקרב יהודים, היתכן שירגיש רדוף בארץ הקודש בין יהודים.

המשנה במסכת אבות אומרת: "שמאי אומר עשה תורתך קבע אמור מעט ועשה הרבה", ובכל זאת "והוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות". "כל אדם" זה גם חייל, ואולי תתפלאו לדעת שגם מוטי קובע עיתים לתורה.

בשבועות אלו אנחנו קוראים על הגאולה ממצרים, חלק מתהליך הגאולה, שאליו היו צריכים להגיע לפני מתן תורה, היה "כאיש אחד בלב אחד", דהיינו שדרך ארץ קרבה לתורה, כי "איש אחד בלב אחד" זה לא שכולם היו קבוצה אחת, הם היו 12 שבטים, אז כמובן שהיו חוגים ומגזרים שונים, גם שם. אז שכל אחד יחשוב לעצמו אם הוא מצפה לגאולה, וכמה זה חשוב לו.

ואם אתה הקורא, לא מסכים איתי, ואתה כן היית רוגם חייל חרדי, חשוב לרגע על מיליוני היהודים שחבו רדיפה ע"י גוים אנטישמים ימ"ש, האם אתה מסוגל בתור יהודי להתנהג כמו גוי, ולרדוף יהודים אחרים, במיוחד אם הם שומרים תורה ומצוות?

שבת שלום

בברכה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!