דרעי, הגיע הזמן לפרוע את השטר

ובכן, תמו ימי ניסיון העוני. אריה דרעי, הפוליטיקאי הישראלי שלשמו נקשרו אינסוף סופרלטיבים וכתרים, חתם השבוע סופית את ימי הגלות, כעת – באיחור ניכר, החל לו ניסיון העושר.

ספק אם אי פעם עמד הילד הקטן ממקנס בפני כוח שכזה. לא רק שדרעי הוא ממליך המלכים, צלע מרכזית בשלטון, שר מוביל ונאמנו של ראש הממשלה – ולא שאלו דבר ריק הם, כל תואר ותואר כזה עלה לו בייסורים ובמאמצים - דרעי הוא אף מנהיג יחיד שהצליח להזיז, אם לא להעלים, את יריבו המר, נהנה מקשרים טובים עם צמרת העסקנות החרדית האשכנזית, הערכה גדולה אצל גדולי התורה וראשי הישיבות ואפילו יראת כבוד בספסלי האופוזיציה, שהשבוע מיעטה לתקוף את שובו לתפקיד שר הפנים.

דרעי של השנה הלועזית החדשה הוא הדרעי החזק ביותר הזכור לנו, כשמעליו מועצת חכמים ידידותית, ומתחתיו שורת ח"כים בציות מופתי. אם פוליטיקאי אחר במערכת הפוליטית יצייר לעצמו את הפנטזיה – כך היא תיראה. בדיוק כמו הבוקר של יו"ר ש"ס.

וכעת, משהגיע דרעי לעמדת הכוח הזו, עליו לפרוע את השטר. אחרי שנים של ניסיון עוני, תחת יריבויות פנימיות, מגבלות האופוזיציה, משרדים ללא שיניים וכולי וכולי, דרעי הגיע אל המנוחה והנחלה, וכעת עליו לשוב אל הבוחר שלו. השקוף, המנותק, הלא מקושר והש"סניק, ולממש את ההבטחה הגדולה הזו שנקראת אריה דרעי.

רפורמת מע"מ אפס על תחבורה ציבורית היא הישג, גם הטבה פה ושם ואולי גם תקציב חברתי יותר, אין ספק – זה משהו. אבל לא בשביל המשהו הזה עשינו עם אריה דרעי את כל הדרך. בשביל לנהל מפלגה חברתית גדולה בשולי ממשלות הימין, עם הוזלות תחבורה ציבורית מידי פעם, וכמה מינויי מועצות דתיות, היה לנו את אלי ישי.

את המלחמה הארוכה הזו לשובו של דרעי למקום שנלקח ממנו, ניהל הציבור הספרדי החרדי בשביל יותר מאגוזים וצימוקים, הוא ניהל בשביל מהפכה, ומתוך האמונה כי דווקא מי שהחל אותה אי אז, לפני עשרות שנים שכמעט ואיננו זוכרים, יוכל להמשיך אותה היום, בתשע"ו. מול האתגרים ובתנאי השטח הנוכחיים. ואם דרעי לא ידע להשיב לנו על הנדוניה, אז שום דבר מכל זה לא היה שווה.

נכון, דרעי צודק. תשומת הלב המופנית ליושב ראש ש"ס, וכמוה הביקורת, רבה יותר מכל פוליטיקאי אחר. זו אמת – אבל יש לה גם צד שני. אף פוליטיקאי ישראלי אחר לא יכול היה לחלום על חזרה מהמדבר הצחיח של מעשיהו, להפוך לשר, להדיח יו"ר מצליח ולהפוך שוב לפוליטיקאי הבכיר. הבוחר מאמין לדרעי יותר מאשר כל אחד אחר, אך עם האמון – באה אחריות ומחויבות.

אז את הגז לא קיבלנו. צודק מי שאמר שדרעי של פעם היה מציל את הגז הישראלי, אך צודק מי שאמר שדרעי לא נשלח בשביל להציל את הגז. אז מה כן? התקציב של כחלון, חוק הגיוס של גפני והרפורמות של ליצמן. מה דרעי מביא? הנה דוגמה למשהו שדרעי יכול להביא: מערכת החינוך הענקית של ש"ס.

מי שהקים אותה היה דרעי עצמו. בכל שכונה בארץ, בכל חור נידח וחשוך שאף פוליטיקאי אחר לא בא להאיר, באה ש"ס של דרעי והקימה בית ספר, שלחה קרן אור. דרעי הקים, והרב אורי זוהר ודרעי רשמו, מאות, אלפים, עשרות אלפים, רשת החינוך הפכה את חלומו של הגר"ע יוסף למציאות, וחברי הכנסת הביאו את הכסף. הרשת הזו, שהייתה יכולה להיות מהפכה תרבותית אדירה שתשנה את פני החברה הישראלית, נעלמה. נכשלה. איפה הבוגרים שלה? אתם יודעים היטב.

רשת החינוך של ש"ס, שאני גאה להיות בוגר שלה, הייתה הבטחה גדולה שלא מומשה מעולם. לשבחו של דרעי יאמר, אגב, שבדיוק בשנים בהם היא נעלמה, הוא הודח ונעלם מהנהגת התנועה. ולגנותו של היו"ר האחר זקוף הכישלון המהדהד הזה. אבל הרשת קיימת, הבטון והברזלים ואפילו התלמידים, עודם כאן.

דרעי של 2016 צריך לשים את מערכת החינוך הזו בראש סדר העדיפויות. בראש מועצת הנשים של ש"ס עומדת אחת מנשות האקדמיה הבכירות ביותר, הרבנית עדינה בר שלום, ובראש מועצת החכמים של ש"ס עומד אחד מגדולי ראשי הישיבות בדורנו. יחד, עם נאמנו של דרעי שמנהל היום את הרשת, השמים הם הגבול. אם יש נדוניה שדרעי יכול להחזיר איתו למהפכה, זו הרשת הזו. וכן, על יו"ר ש"ס מוטלת החובה לפרוע לנו את השטר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!