מול המראה: הסדרה שטיסל מעבירה אותנו החרדים שיעור-פנימי

לא קשה לשער כמה זמן לקח לששון גבאי (להלן "נוחעם") לתרגל את משפטי היידיש הכבדים, אותם דיקלם בעסיסיות אותנטית, שוב ושוב בפרקי שטיסל האחרונים.

בטוחה שלפחות 50 פעם אמר לחתנו המיועד (להלן "קיווע") את נאום התוכחה הישיבתי ("אתה חייב לעזוב את כל השטויות הללו, לקחת עצמך ברצינות, ללמוד שיעור תורני קבוע ולהפסיק את כל 'הבובע מייסעס' של החילונים").

התוצאה הסופית של כל זה, היא האותנטיות והדיוק ה(כמעט) מקסימלי למה שקורה בחיי היום יום בחלק ניכר בחברה החרדית, ה"מיינסטרים". יוצרי שטיסל הגיעו הכי קרוב שאפשר לאמת. בהתחשב בעובדה שמדובר בשחקנים חילונים - מדובר ביצירת מופת שעוד תדובר בה רבות וטובות.

אך יותר משלימות המשחק, יש כאן תובנה אנתרופולוגית ששווה להעמקה ולהתבוננות, על ההסתכלות הפנימית שהסדרה מצליחה ליצור בקרב רבים מאד מצופי הסדרה החרדיים.

אלה, שמבורכים באינטלגנציה עצמית, ורגישים לזיופים ולטעויות גם אם הם דקיקות כשיער זקנו של שולם שטיסל, רואים, שלא לומר מגלים, פתאום את עצמם, על המסך. המון חרדים שעוקבים אחר העונה השנייה ושחקניה, באדיקות קבועה, זוכים בדרך אגב להצצה אישית על חייהם, אורח חייהם, תחושותיהם ורגשותיהם. היו שתיארו בפניי את החוויה כ"סיור עצמי מודרך" שהסדרה גרמה להם.

האותנטיות המקסימלית אליה הגיעו הפעם יוצרי שטיסל, גורמת להזדהות מעניינת מצד הקהל 'בבית', וכך, עוד קודם שהסדרה מעניקה לציבור הכללי הצצה מרתקת לתרבות החרדית הקלאסית, ולפני ששחקניה מייצגים אמנות משחק ברמה גבוהה, ומעבר לשאפו שיש לפרגן להם על יצירת עולם דימויים ומושגים מבורך - שטיסל היא קודם כל שיעור פנימי לרבים מאד בציבור החרדי, שלומדים על עצמם באופן אמצעי אמנם ומכלי שני, אך כזה שמצליח לנגוע בו ובסדר יומו, שלא לומר - להטביע חותם, על סדר היום של רבים בחברה החרדית.

קשה לכמת (מלשון כמות) את רמת ההשפעה של שטיסל על המגזר, אם בכלל, אך אין להתעלם מנקודות עצירה והבזקי התבוננות, שיוצריה מספקים לצופים החרדים שרואים פתאום את החיים האמיתיים כמו בסרט.

המרתק בעיניי בפרקי שטיסל - שהם מצליחים להאיר, ובעצם גם להעיר, תחומים ותחושות, במרקם החיים החרדיים, ביניהם כאלו שגם החרדים לא מספיק שלמים איתם, וזאת מבלי לקטול או לבקר נגדם. עצם הצגת הנושאים גורמת להארה מרתקת, מעין "שכר שיחה נאה".

התגובות הרבות והמחמיאות ברובן, שהסדרה זוכה להן בעונה זו, מוכיחות שוב שכנראה "רק חרדי מבין חרדית", והיכולת של שחקנים שאינם חרדים, בלשון המעטה, לגלם את החיים הקהילתיים, התרבותיים והריגשיים, תוך שימוש נכון וכמעט מדויק של הניואנסים החרדים, בשפה ובביצוע - מאפשרת לצופים חרדים לקבל מסרים ותובנות, מה שלא יכלו לקבל או להגיע אליהם ממקום אחר.

ומילה ליוצרי שטיסל: כל עוד ההערות במגזר יהיו על אופן מלמול הברכה של קיווע, צורת הניחום של האורח בשבעה, וצידו של הכובע שעל פאת עליזה... אתם יכולים להיות רגועים שקלעתם לדיוק מקסימאלי של המטרה. כי לעולם לא יהיה משהו מושלם, וכאן הצלחתם להשיג הכי קרוב למושלם. הכי קרוב לבית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!