אחרי 60 שנה בית כנסת ירושלמי יפונה

בית משפט השלום בירושלים פסק באחרונה כי בית כנסת בעיר יפנה את הנכס שבו הוא פועל זה יותר מ-60 שנה, וזאת בשל אי-תשלום דמי שכירות. למרות שמשך השנים שבו פעל בית הכנסת במקום העניקו לו מעמד של דייר מוגן, הורה בית המשפט על ביטול הדיירות המוגנת ופינוי הנכס.

על ההחלטה הגישה האגודה המפעילה את בית הכנסת ערעור לבית המשפט המחוזי. מדובר בבית הכנסת "קהל חסידים" שבשכונת נחלת שבעה, הפועל זה עשרות שנים בקומה הראשונה של מבנה ברחוב יואל משה סולומון, ובו 3 חדרים. בשנת 1967 הוכרזה אגודת בית הכנסת כדיירת מוגנת בשניים מתוך שלושת החדרים בקומה.

לפני 5 שנים תבע בעל המבנה, בעצמו הקדש, את האגודה בטענה כי אינה משלמת דמי שכירות כבר יותר מ-40 שנה, ובד-בבד עורכת שימוש שלא כדין בחדר השלישי.

נוסף על כך טען התובע כי האגודה עשתה שינויים בנכס ללא רשות ובין היתר שברה את הקיר המפריד בין החדר השני לשלישי ובנתה מחסן ושירותים בחצר. הוא דרש את פינויו של בית הכנסת מהנכס ותשלום שכירות בסך 70 אלף שקל בגין החדר השלישי שאינו מוגן.

מנגד טענה האגודה כי בית הכנסת פועל כבר יותר מ-50 שנה בהסכמת בעל הנכס, וכי מדובר בבית כנסת הפועל ללא מטרות רווח, שלא מגיעים אליו מתפללים קבועים, אלא הוא משרת עוברים ושבים בדרכם למרכז העיר המעוניינים להתפלל - בעיקר תפילת מנחה ותפילת מעריב.

לטענת האגודה, בעל הבית הראשון של הנכס הכיר בעובדה זו וראה במקום מוסד של קדושה, וגם בעלי הנכס שאחריו הכירו בזאת ונתנו את הסכמתם לבית הכנסת לפעול במקום. על כן התביעה לפינוי בית הכנסת נוגדת את ההסכמות בין הצדדים שהיו במשך שנים.

בנוסף טענה האגודה כי בשנות ה-60 ביקשה לשלם דמי שכירות - אך בעל הנכס סירב לקבל תשלום שכירות מבית כנסת, ובשנים שלאחר מכן לא נדרשה לשלם דמי שכירות עד שנת 2007, כאשר בעל הנכס הנוכחי החל לדרוש תשלום דמי שכירות אך לא בכתב כנדרש.

בעניין החדר השלישי טענה האגודה כי בעל הנכס מעולם לא טען בפניה כי אינה יכולה לעשות בו שימוש, ואת פתיחת הקיר בין החדר השני לשלישי ביצעה לפני 35 שנה, כאשר מעולם לא נדרשה להשיב את המצב לקדמותו.

השופטת עירית כהן קבעה כי האגודה תפנה את בית הכנסת תוך 60 יום, ותשלם דמי שכירות בסך 57 אלף שקל בגין השימוש בחדר השלישי.

"אכן, אין להקל ראש אף במשמעות פינויו של נכס המשמש כבית כנסת", ציינה כהן בפסק הדין.

הואיל והשינויים בנכס נעשו כבר בתחילת שנות ה-80, דרישת התובע להחזיר את המצב לקדמותו נדחתה מטעמי התיישנות. בנוסף, האגודה חויבה בתשלום שכר-טרחת עורך דין בסך 15 אלף שקל והוצאות משפט.

האגודה הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים. באמצעות עורכי הדין אסף פוזנר וניר כהן ממשרד קמחי, פלד, פוזנר, שילה ושות' דורשת האגודה מבית המשפט לקבוע כי בית הכנסת הוא בעל זכויות דיירות מוגנת כדין או לפחות בשניים מתוך שלושת החדרים שבמבנה, וכי בכל מקרה התובע אינו זכאי לתשלום דמי שכירות על החדר השלישי. כמו כן מתבקש בית המשפט לבטל את פסק דין הפינוי ולעכב את ביצועו עד לדיון בערעור.

בערעור טוענת האגודה כי בית משפט השלום טעה כשקבע כי מתקיימת עילת פינוי נוכח הקביעה המפורשת כי התובע ויתר במשך עשרות שנים על דמי שכירות. לטענת האגודה, אין מדובר במקרה שבו אי-תשלום דמי השכירות נובע מזלזול או כוונה להפר את חוזה השכירות, אלא דווקא מהסכמה וויתור רב-שנים של התובע.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!