נשים משתקמות כלכלית מגירושין הרבה אחרי גברים

בדיון שנערך ביום רביעי לפני כשבוע וחצי, דנה וועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, בהצעה לדיון מהיר של חברות הכנסת זהבה גלאון, עליזה לביא, רויטל סויד, ורחל עזריה בנושא תקנת הרבנות הראשית הקובעת כי נשים ישלמו אף הן מזונות. בין הדוברים בדיון היה יו"ר הוועדה לבחינת נושא מזונות ילדים, פרופ' פנחס שיפמן, שאמר כי "נשים משלמות מזונות כבר היום, אין בכך שום חידוש". שיפמן סבור כי תשלום המזונות לעיתים גורם עוול לנשים ולעיתים לגברים.

נציג בתי הדין הרבניים עו"ד יצחק רוזנטל טען כי כאשר מחייבים אב במזונות מעבר ליכולת שלו ומחייבים אותו לצאת לעבודה שניה, יש לכך השפעה ליחסיו עם ילדיו. הנושא מתעצם כשהאם מרוויחה יותר מהאב. רוזנטל אמר כי ההחלטה מדברת על שיקול דעת של הדיינים להתייחס להכנסות של הנשים. מנכ"ל בתי הדין הרבניים, עו"ד שמעון יעקובי, אמר כי "בשנים האחרונות אנו רואים יותר החלטות שוויוניות ואנו שואפים לשוויון במגבלות ההלכה. ההחלטה של הרבנות, תורמת לשוויון ולא משנה את כללי המשחק".

במהלך הדיון חשפה חברת הכנסת, רחל עזריה ('כולנו') את הנתון המדאיג לפיו גברים משתקמים כלכלית מגירושין לאחר חמש שנים, ונשים רק לאחר 20 שנה. את דבריה ביססה על מחקרים, וסימוכין מתוך מאמר של ד"ר ענת הרבסט.

המושג 'הפמיניזציה של העוני' נטבע בשנות השמונים של המאה העשרים. מחקרים שנערכו הראו כי נשים הן רוב הא/נשים החיים בעוני ברוב מדינות העולם. אלה בארצות הברית העלו כי שיעור העוני בקרב משפחות שבראשן אישה - גדול כמעט פי שלושה ממשפחות שבראשן גבר, וגדול כמעט פי חמישה משיעורו במשפחות שבראשן. מחקר שהתבצע שנים מאוחר יותר העלה כי בדמוקרטיות המערביות שני בני זוג. תופעת הפמיניזציה של העוני הייתה כמעט אוניברסלית בשנים 2000‑1969. כלומר, בשנים אלה התקיימה פמיניזציה של עוני כמעט בכל המדינות שנסקרו, ואף עולה כי מגמה זו התגברה במהלך השנים.

מחקרים שהתבצעו בישראל העלו נתונים דומים. הדוח הרשמי הראשון שהפיק המוסד לביטוח לאומי ופורסם ב־1971 במקביל לדיונים על חקיקת חוק המזונות, העלה שבראש יותר מרבע המשפחות הנמצאות מתחת לקו העוני (%26) עומדת אישה ללא גבר מפרנס. החוקרים עמדו על כך שתחולת העוני בקרב אלמנות, יתומים וגרושות 'מדהימה בהיקפה', ואף המליצו על שיפור קִצבת השאירים של הביטוח הלאומי והבטחת דמי מזונות לגרושות נטושות.

גם מחקרים שהתבצעו לאחרונה העלו כי סיכויי עוני בקרב משפחות חד־הוריות שבראשן אישה נותרו גבוהים מאלו שבקרב כלל המשפחות עם ילדים. בקרב אימהות גרושות שיעור העוני עומד על 46.4%, בקרב אימהות פרודות על 45.1% ובקרב אלמנות על 30%. שיעורים גבוהים במידה ניכרת מבקרב אבות לילדים מתחת לגיל 18. לשם השוואה, עוני בקרב אבות אלמנים עומד על 16.3%.

בשביל נשים, עבודת הטיפול בילדים במסגרת הנישואים או לאחר התפרקותם היא בגדר סיכון לעוני – 'תלות עוני סמוי' שמתרחשת כבר בעת הנישואים, ומקורה בהבניה חברתית שבה המשאבים במשפחה מחולקים באופן בלתי שוויוני. במהלך הנישואים נשים מעורבות בעיקר בעבודה ללא שכר, במשרות חלקיות שמכניסות פחות, ולכן במשך השנים צוברות פחות משאבים כלכליים, סימבוליים ומעמדיים.

לאחר גירושים רמת החיים הממוצעת של נשים וילדים צונחת בעשרות אחוזים, ואילו רמת החיים הממוצעת של גברים מתחילה לעלות לאחר כשלוש שנים. חיזוק לכך עולה ממחקרים שהתבצעו באירופה ובארצות הברית והשוו בין מצבן הכלכלי של אימהות לאחר גירושים ובין מצבם הכלכלי של אבות.

צפו בדבריה:


קרדיט: דוברות הכנסת

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!