הכירו את השם הכי חם בז'אנר: להקת זושא

מוצאי השבת האחרונה. עוד לילה קריר בירושלים. בשכונת תלפיות מתכנסים להם למעלה מ-200 בני נוער דתיים וחרדים, רובם ממוצא אמריקאי, אבל לא רק. הם הגיעו לשמוע את אחת הלהקות הססגוניות שנראו כאן לאחרונה. האולם מלא עד אפס מקום, האנרגיות בשמים. החמצן דליל, אבל זה לא טורד את מנוחתם של הצעירים החוגגים. ובכן, "זושא", על הבמה.

על "זושא" רובכם, מן הסתם, לא שמעתם. שלישיית חברים אמריקאים מכפר נידח לא רחוק מניו יורק, נפגשו להם במקרה בשבת לפני כשנה וחצי, ומאז הכל היסטוריה. השלושה, אלישע מנדי מולטק, זכריה גולדשמידט ושלמה אריה גיסין, נמצאים עכשיו בישראל בסיבוב הופעות, ובערב הזה מתקיימת ההופעה האחרונה שלהם, אחריה הם טסים חזרה אל מעבר לים.



מחוץ לאולם ההופעות נמכרים דיסקים ואקססוריז של הלהקה. על הבמה מופיעה השלישיה המהפנטת, בליווי כלי נגינה נוספים. הקהל איתם, זה ברור. יש שם, במוזיקה הזו, משהו מיסטי. חלק מהקהל עוצם את עיניו בריכוז, אחרים משולהבים עד כלות. המקצבים משתנים, הסולמות מתחלפים מ-רה מינור ל-לה מאז'ור, אבל הדבקות לעולם שם. הם מצליחים לרתק במשך שעתיים רצופות, הקהל מכיר את כל הלהיטים של "זושא" כשמעל כולם מנצח ה"משיח", שיר הדגל של הלהקה. אין ספק שמדובר בתופעה ספקטקולרית שמחייבת להבין את שורשיה כדבעי.

אני פוגש אותם מעט לפני ההופעה, בחדר האמנים הדחוס של "הצוללת הצהובה", מקום שבימים כתיקונם מארח הופעות רגילות לציבור הכללי. הערב הוא מארח את "זושא". השלישיה מתיישבת לה על הספה, שמוארת באור ניאון עלום, ומעניקה ראיון שונה ומיוחד ל"בחדרי חרדים".

"השם 'זושא' נקרא על שמו של רבי זושא מאניפולי", פותח זכריה גולדשמיט, "הסיפורים המיוחדים שמיוחסים לו דיברו אלינו מאד. קיבלנו ממנו תורה שלמה, כל אחד הוא משהו מיוחד, ויש בו משהו ייחודי, ולכן 'תהיה מי שאתה' - וזה הסיפור שלנו: להיות מיוחדים, לחיות ביחד אבל לא לשכוח שכל אחד הוא משהו מיוחד".

בשלב הזה של הראיון מצטרפים שני חברי הלהקה הנוספים. הם מתיישבים מעדנות ליד זכריה, ומפזמים בשני קולות את ניגון הבעל שם טוב. ביצוע חרישי ומדויק, שמשמש כמוזיקת רקע מרתקת לדיבורו של זכריה. כשזכריה מסיים את התשובה, הניגון מתחזק לאור גדול, וכל חברי החדר מצטרפים לשירה יחדיו. הם שרים נקי, מהוקצע, בכמה קולות, מדויקים עד כאב.

כששומעים את המוזיקה הייחודית של "זושא", מתגלה שילוב מרתק של מוזיקה חסידית עם מוזיקת עולם, רגאיי ג'אז ופולק. לאוזן הישראלית - חרדית יהיה קשה לעכל בפעם הראשונה את המוזיקה של "זושא", הגורמת ליחס אמביוולנטי כלפיה: מצד אחד יהודים חרדים ששרים מילים מהמקורות עם המון אש בעיניים, אך מצד שני משלבים מוטיבים שלא מוכרים בשדה החסידי של "ידעתי", או "בהסתרה".

"לפני הכל אנחנו חברים טובים", אומר שלמה אריה, שמשמש כסולן הלהקה. "לפני הכל, אחרי הכל ובתוך הכל", מוסיף זכריה. "אנחנו עושים מוזיקה של נשמה חסידית", הם מעידים, "ניגונים שהנקודה הטובה היא השורש שלהם. ניגוני נשמה פשוטים. אנשים בחוץ מתקשים לקבל את הדברים הפשוטים. אנשים חכמים מאד מכירים דברים רבים וחכמות מסובכות - אבל מאבדים את הדבר הכי פשוט: אמונה בקב"ה. זהו הדבר העיקרי, זו האדמה של חיינו. גם הגמרא בברכות אומרת שדברים שהם ברומו של עולם, כמו תפילה, בני אדם בזים להם".

כשאני אומר לשלמה אריה ששמעתי שהוא אחראי לרוב הלחנים של הלהקה, הוא מצטנע. "הוא מלחין", אומר הסולן כשהוא מחווה באצבעו כלפי מעלה, "הוא גם מלכו של עולם וגם המלחין של העולם, אנחנו רק מנסים להיות הצינור להעביר את זה הלאה".

ב"זושא" מסרבים לסמן קהל מטרה ברור - "אנחנו פונים לקהל של 'מבקשי ה', קהל שרוצים. כל מי שרוצה - אנחנו רוצים. אנחנו לא מכריחים אף אחד לשמוע אותנו. מי שהמוזיקה שלנו מדברת אליו - אליו אנחנו מדברים". בשלב הזה מתייחסים החברים לפילוגים השונים בציבור היהודי והחרדי: "הכיוון שלנו הוא לעשות מוזיקה שתדבר לכל יהודי. אנחנו מנסים לחבר את כולם ל"שביל הזהב". זו המעלה של ה"תפארת", כמו יעקב אבינו. כמו שבסיטואציות הטרגיות בהיסטוריה, הצוררים ימ"ש, כמו היטלר, לא עשו אבחנה בין יהודי כזה ליהודי אחר, אותו הדבר גם במקרים הטובין, להבדיל, אנחנו צריכים לזכור שאין זה משנה מהיכן אנחנו מגיעים. אנחנו מגיעים מהקב"ה, זה הדבר החשוב. אנחנו משפחה אחת. איך ניתן בכלל ליצור חלוקה בין היהודים, לעשות "אגודות אגודות" - זו, למעשה, הגלות. אנחנו לא מבינים איך אפשר ליצור אפליה בין יהודים. זה דבר פסול".

התשובה הזו גורמת לי להבחין בשוני החיצוני בין חבר הלהקה: גולדשמיד וגיסין נראים חסידי ברסלב לכל דבר ועניין, בעוד מולטק, חבר הלהקה השלישי, חובש כיפה סרוגה. הם לוקחים את העניין בבדיחותא ומחליפים את הכיפות. "מה זה משנה, למה להסתכל על חיצוניות הם אומרים, ומולטק מצמיד ללחיו את פאותיו המסתלסלות של גיסין: "עכשיו זה בסדר?", הוא מתלוצץ. "הכי חשוב זה הפנימיות, כל השאר לא מעניין, המטרה שלנו היא ליצור אחדות, זו המטרה יומיומית שלנו".

"אנחנו נשמח להופיע בפני ציבור חרדי, ולהגיש את המוזיקה שלנו בדרך נעימה", הם אומרים. "בשביל כלל ישראל אנחנו מוכנים לעשות הכל. אנחנו נשמח להופיע גם בתוך בית המקדש".

להקת 'זושא' בהופעה בירושלים. צילום: קובי הר צבי

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!